קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עם ישראל הנכבד, לא מגיעה לי הזכות, לא מגיעה לי הזכות לעמוד כאן להציג את החוק הזה. מי שהייתה צריכה להציג את החוק הזה זאת חברת הכנסת צגה מלקו, בזכות הלוחם האדיר הזה שיושב כאן, האבא, מוטי אלוני. אתה לא מבין איזה כוח יש לך כי אתה הצלחת להזיז הרים.
לי אין זכות להציג את החוק הזה, אני אומרת לך בשיא הרצינות. אני מציגה את החוק הזה במקרה. זה לא חוק שלי, זה חוק של צגה, שאתה הפעלת, באמת, אתה לוחם בשדה השיח כמו שבנך לחם בשדה הקרב, בצוק איתן. רפואה שלמה כמובן, בברכת השם עליו ועליכם, ההורים. אז תודה רבה.
תודה רבה לך, צגה מלקו, חברת הכנסת, שכפי שאמרתי, אין לי זכות לעמוד כאן להציג את החוק, אבל התקנון אומר שמי שיכול להציג את החוק זה רק אם יושב-ראש הוועדה לא נמצא פה, יושב-ראש ועדת חוקה שמחה רוטמן, אני חברת הוועדה, אז אין ברירה ואני עולה להציג את החוק.
אז כפי שאמרתי, תודה רבה לצגה מלקו על אורך הרוח שלך והסבלנות וההקשבה למשפחה ולהורים האדירים, שבאמת לפעמים, אתם בעצם פותחים פתח, וזה מאבק שהוא לא פשוט. בכלל, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – אני אומרת בהבחנה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות – כמי שנתקלת בזה עם ילדתי שהיא נכה, והיא עדיין קטינה, היא בת 14.5, ועוד מחכים לי קשיים רבים, מסלולים מאוד קשים, מהרגע שאני עדיין אפוטרופסית שלה ואני תמיד אהיה, אבל היא כבר תהיה בגירה. ההיתקלות בחומות זה פשוט כאילו לדפוק את הראש בתוך הקיר, וזה לא מסתדר עם ההיגיון.
הרי אתה אמרת כל הזמן, האבא הנכבד והאימא המדהימה – סליחה, שרה – אמרתם כל הזמן: הרי אין היגיון. אם אני אפוטרופוס והילד אצלנו, למה אני צריך ללכת לבנק, ולא להיות מסוגל לעשות מה שכתוב ממילא: שאפוטרופוס נכנס בנעליו של החוסה.
וזה פשוט מדהים. אתם בעצם באמצעות הצעת החוק הזו והשינוי שהחוק הזה מוביל ועולה עכשיו בקריאה שנייה שלישית, אתם בעצם פתרתם את הבירוקרטיה המקוממת של סגירת דלתות, כאילו כל אפוטרופוס מנצל את האפוטרופסות שלו; כאילו מישהו יכול לחשוב שהורים ינצלו את האפוטרופסות של בנם הבגיר, שהיה לוחם בצוק איתן, ונדרש לפעולות בתוך הרכוש שלו – כאילו הנחת העבודה היא שאנחנו כאילו משקרים, כאילו אנחנו רמאים. לא, לא, לא. אנחנו לוקחים על עצמנו את העול הזה של האפוטרופסות כי אנחנו הורים. זה עול מורכב מאוד, וזה עול כואב ועול מצער.
אני רוצה לומר לכם רק בנימה אישית: זה עול שיש בו גאווה וקידוש השם, תדעו לכם. מי שנטע בבנו או בבתו ערכים של מלחמה לטובת העם והארץ, לטובת רגבי אדמת ארץ ישראל, לטובת ביטחון האזרחים בה, ומשלם מחירים כל כך יקרים, כמו האפוטרופסות שאתם נושאים בה, אין קידוש השם מזה, אין מפואר מזה.
אין שום מילה שיכולה לנחם, כי אני תמיד אומרת שאין תחרות בצער, אין עין בעין שלא חווה את אותה חוויה, שיכולה להבין, אבל אני יכולה לומר לכם שבזכות המלחמה העיקשת שלכם, הצלחתם להניע פה הצעת חוק שמאוד קשה לתקן. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות זו אחת המטריות הכי מורכבות, כי יש כל כך הרבה קולות כנגד כל פגיעה באפוטרופסות – סליחה, בזכותו של אדם, גם כשהוא נכה, על כל דבר שאתם רק מדמיינים.
אבל מה שאתם הבאתם כאן לקדמת השיח זה את העובדה שהאפוטרופוסים, בוודאי האפוטרופוסים הטבעיים, שלוקחים על עצמם את העול הזה, עושים עבודת קודש, ונוטלים על עצמם את המשא הזה. בזכות המשא הזה שלכם, להורים אחרים שנושאים במשא – אנחנו אחרי מלחמה קשה, עם הרבה מאוד הורים אדירים ואמיצים שהפכו להיות אפוטרופוסים של ילדיהם הבגירים – בזכות המאבק שלכם – מצוק איתן, לא פחות – בזכות המאבק שלכם, מתוקן היום החוק.
תודה רבה לחברת הכנסת צגה מלקו. באמת, זאת עבודה שלך. שוב, אין לי את הזכות להציג את החוק פה, אני עושה את זה רק בגלל שהתקנון מחייב חברות בוועדה. אני לא יודעת למה אני צריכה להקריא בדיוק את הנוסח, אבל אמרו לי להקריא, אני אקריא לכם בקיצור לצורך הפרוטוקול כי יש פה הצבעה לקריאה שנייה ושלישית.
אני עושה את זה בבריף קצר. שלום לכם, לכל הקהל שנמצא פה. דעו לכם – שלום, שלום לכם – נמצאים כאן הורים מדהימים, שרה ומוטי אלוני, הורים של לוחם בצוק איתן, שנפצע קשה מאוד, עד כדי כך שהוא קיבל נכות, שההורים הפכו להיות אפוטרופוסים של הילד הבגיר שלהם; הבגיר מאוד שלהם. הם נתקלו בחומות של בירוקרטיה, שרק הורים לילדים שיש להם אפוטרופסות – אני מכירה את זה רק כי יש לי ילדה נכה – שאתם לא מבינים אפילו לפעמים עם איזה חומות קשוחות שאי-אפשר לתפוס אותן אנחנו מתמודדים.
בזכות המאבק האדיר הזה של ההורים, שרה ומוטי אלוני, חברת הכנסת צגה מלקו קידמה פה שינוי בחוק האפוטרופסות, כך שלמי שיש אפוטרופוס, האפוטרופוס יכול באמת לפעול בתוך נעליו. אגב, זה מאוד ברור מהחוק, אבל עובדתית, בנקים ונותני שירותים הערימו קשיים על מי שנושאים בנטל גידול הבן שלהם, הבגיר שלהם, שיבדל לחיים ארוכים, עד סוף חייהם, עד סוף תפקידם בתוך המקום הזה. אז לכן תודה.
ועכשיו משהו טכני, זו לא הצעת חוק שלי, סתם שתדעו. יש כל מיני כללים. מי שמציג את החוק הוא חבר ועדת החוקה או יו"ר ועדת החוקה, שלא נמצא פה. אז אני קיבלתי את הזכות לעמוד פה במקום חברת הכנסת צגה מלקו, זו הצעת חוק שלה, חברת הכנסת צגה מלקו מהליכוד. אני אומרת את הדברים, ויש איזה משהו טכני, שלפעמים צריך להקריא, כדי שיהיה הליך הוגן. אני עושה את זה בקצרה, ברשותכם, כי זה באמת - - -
זה גם כתוב כל כך מנומס. אין מצב שהייתי מדברת ככה.
אז הינה: בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות (תיקון מס' 24), של חברת הכנסת צגה מלקו. מטרת החוק היא להבהיר כי לאפוטרופוס סמכות לנהל את חשבון הבנק בעבור האדם שהוא אפוטרופוסו ולהשתמש בכל אמצעי תשלום בעבורו, אלא אם יש חשש ספציפי באותו עניין.
אדרבה, דווקא כדי לשמור את האפשרות לא לאפשר, כי יש חשש למקרים שהם בעייתיים – זה נמצא בתוך נוסח החוק. אין צורך שאני אקריא את הכול – אנחנו מבקשים להבהיר שאנחנו מבקשים מהבנקים ומכל נותני השירותים לא להקשות. זה כתוב מאוד בחוק, חברות שנותני שירותים, אשראי וכו', הכול נמצא פה. אני לא אקריא ולא אחפור לכם בעניין הזה.
שוב, הובהר בתוך החוק, וביקשו שנאמר את זה, שאנחנו לא באים להגביל שיקול דעת, במקום שבו יש חשש לניצול. זה קשור דווקא, לא במקרים של אפוטרופסות עם קושי קוגניטיבי, שזה מובהק. יש את המקרים הלא-מובהקים, כמו כשיש אומנם נכות מאוד מאוד גבוהה, אבל הקוגניציה עובדת, ויש פער בין החוסה לבין האפוטרופוסים. אז לכן נשאר הדבר הזה, וצריך שיקול דעת.
אז תודה רבה לכם. טוב, בסדר. אין לגרוע מכל סמכויות, לא מעניין. אנחנו מבקשים כמובן להצביע בקריאה השנייה והשלישית. מודים לכם.
באמצעות הכאב שלכם, הובלתם לשינוי בחקיקה. תודה רבה. תודה, חברת הכנסת צגה מלקו.
1,069 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.