קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת קינלי, אנחנו מכירים הרבה שנים, ואני לא שמעתי הצעת חוק – אני שמעתי שהמוטיבציה שלך היא לחסל את השר בן גביר. שמעתי שיש לך מוטיבציה פוליטית – אתה רוצה, באמצעות חקיקה - - -
פשוט שמעתי את דברי הסבר. במקום לחבר, במקום להתעסק בדברים שהם מהמכנה המשותף הרחב של כולנו, מטרת הצעת החוק הזאת היא אחת - - -\.
תכף אני אתייחס למכנה המשותף, אבל קודם אני אקריא את תשובת השר דודי אמסלם על הצעתך באופן הפורמלי יותר. מטרתה של הצעת החוק היא להרחיב את תנאי הפסילה מהתמודדות לכנסת – ואני רוצה להזכיר לאדוני היושב-ראש, שמענו למי הוא מתכוון, יש לו מטרה ספציפית, סיעה ספציפית – כך שיחולו גם על מי שהורשע בעבירות טרור חמורות או עבירות ביטחון חמורות אף לאחר שריצה את עונשו. עם זאת, הצעה זו מעוררת קשיים חוקתיים ועקרוניים כבדי משקל. היא אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלי.
ראשית, הזכות להיבחר לכנסת היא זכות יסוד חוקתית שנגזרת מעקרון הריבונות של העם ומהשיטה הדמוקרטית. פגיעה בזכות זו מחייבת הצדקה כבדה ועמידה במבחני המידתיות. הצעת החוק יוצרת פסילה גורפת ומתמשכת שאינה מבחינה בין סוגי העבירות, נסיבות ביצוען, חלוף הזמן מאז ההרשעה או שיקום העבריין - -
- - ובכך היא חורגת מן האיזון הראוי בין ההגנה על ביטחון המדינה לבין שמירה על זכויות יסוד. שנית, הדין הקיים כבר מספק מענה הולם. חוק-יסוד: הכנסת, מאפשר כיום פסילת מועמד או רשימה שפועלים במפורש נגד קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או תומכים במאבק מזוין נגדה. בנוסף, הדין הפלילי מאפשר שלילת זכויות לתקופה מוגבלת כחלק מהענישה. הרחבת הפסילה מעבר לכך עלולה להוות ענישה נוספת בדיעבד שפוגעת בעקרון סופיות הדין ובשיקולי שיקום. שלישית, קבלת ההצעה עלולה לפגוע באמון הציבור, במערכת הדמוקרטית, ולהביא להדרה פוליטית שאינה מידתית, תוך יצירת תקדים מסוכן של שלילת זכויות אזרחיות על בסיס עבר פלילי, גם לאחר ריצוי העונש. לבסוף, יש לציין כי תיקון חוק-יסוד מחייב זהירות יתרה, ריסון ואיפוק, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה בזכויות יסוד. הצעת החוק אינה עומדת ברף זה, ואי לכך אין מקום לקדמה ולתמוך בה.
אני רוצה, באותה הזדמנות, חבר הכנסת קינלי טור פז, מי שהיה אחראי לחינוך בירושלים כשאני הייתי ראש עיר, אני לא זוכר אם זה היה בתקופתך או לא שבאתי עם הרעיון של יום האחדות. במקום לפצל ולחלק אותנו אני רוצה לשתף אתכם במהלך שהובלתי לפני 11 שנים כשהייתי ראש עיר, ולצערנו הרב, נרצחו שלושת הנערים בפיגוע שהיה. אני זוכר שההורים התנהלו למופת. הם היו מאופקים, הם חיפשו את המכנה המשותף, ואכן, כל עם ישראל נשא תפילה לשלומם של הנערים שנרצחו, לצערנו הרב. אין ספק שהפעולה שבה הם התנהלו, בצורה שבה הם התנהלו, הייתה למופת מבחינת עם ישראל של איך פועלים לחבר ולאחד כוחות. אני זוכר שמייד לאחר מכן, במבצע, עם ישראל היה נחוש, מחובר ומאוחד במלחמה.
אני הצעתי להם בזמנו להוביל מהלך שקראנו לו "יום האחדות". כבר 11 שנה – אנחנו עכשיו עובדים על השנה ה-11 שבה אנחנו מחפשים אנשים שפועלים ביום-יום, עמותות, ארגונים, שפועלים לחבר ולהעלות על נס את ערך האחדות, המכנה המשותף הזה.
בשורה התחתונה, אנחנו כל שנה מצליחים למצוא, בהסכמה רחבה, ונותנים פרסים בבית הנשיא; מחפשים באמת אנשים שפועלים לאו דווקא בחירום, לאו דווקא במלחמה.
כן, מה קרה, יוראי? אנחנו מחפשים את הביחד הזה. אני בוודאי יכול לומר שכראש עיריית ירושלים פעלתי לעשות חיבורים.
אני כל הזמן מדבר על זה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, לך לקפלן. שבט קפלן בטוח רק בצדקת דרכו, אין בלתו, רק הוא יודע מה נכון, ולעיתים אתה רואה גם במקומות אחרים שבט ספציפי שמשוכנע שדרכו היא הדרך היחידה והנכונה. ומה אנחנו למדנו בירושלים? ירושלים, שלא חולקה לשבטים, ירושלים, האתגר הגדול הוא איך - - -
בירושלים, יוראי – כשאני הייתי ראש עיר ובכלל, זו עיר שלא חולקה לשבטים, ששייכת לכולם. האתגר שלנו בירושלים זה איך חיים ביחד, זה לא מי צודק. כולם לכאורה צודקים, כל אחד מהזווית שלו, אבל זו לא השאלה. השאלה היא איך פועלים ביחד.
ואני רוצה לומר לכם שכמות הארגונים במדינת ישראל והאנשים שאכפת להם שמחפשים את הביחד, שמחפשים לראות איך עוזרים למי ששונה מהם – תודה לאל, התברכנו, ואנחנו צריכים להמשיך ולפעול ולחפש את המכנה המשותף הזה. אנחנו עושים את זה שנה אחרי שנה. בהתחלה הממד הזה, הארגון הזה – אנחנו נותנים פרס ירושלים לאחדות ישראל. השנה, בעזרת השם, תהיה הפעם ה-11 בבית הנשיא. מי שמגיע לבית הנשיא זה חברים מהקואליציה והאופוזיציה ביחד. האנשים שהיו בוועדת שיפוט – גם בני גנץ בעצמו, לצידי, ואחרים שמחפשים את המכנה המשותף.
ולכן כשמעלים הצעה שמטרתה לפלג ומטרתה לפגוע – זו לא בדיוק המטרה של הצעת החוק הזה כששמו אותה על השולחן, כפי שנראה לכאורה בתמימות. מדברי ההסבר אני מבין מה מטרתה, וזה בדיוק הפוך ממה שאני מאמין שאנחנו צריכים לעשות במדינת ישראל, וזה לחפש את הביחד.
בבקשה, אדוני. אם תצטרך את הדקה, אני אחזיר לך אותה.
לא צריך, זה בסדר. ברוכות הבאות. מי שהולך לתחום הרווחה זה אנשים עם נשמה יתרה, ואנחנו, כל חברי הכנסת והממשלה, מצדיעים לכן על המוכנות שלכם לשאת בנטל החברתי. באמת יישר כוח לכן.
אדוני היושב-ראש, יש לי משהו קטן להגיד לך בנושא – התחלף היושב-ראש. אז חברנו מרגי - -
- - אני רוצה לשתף אותך במשהו: בארצות הברית אין דבר כזה נשיא לשעבר. כל הנשיאים זה תואר לכל החיים, אין שר לשעבר.
כמו שאם יש לנו פה חברים שהיה להם תואר – תואר ראשון, תואר שני באוניברסיטה – הוא לא לשעבר, הוא נשאר לכל החיים. וכשאני מסתובב בארצות הברית אומרים לי: "ראש העיר ירושלים" ו"השר" ולא מתייחסים לעבר. זו נקודה מעניינת, ויכול להיות ששווה גם בחברה הישראלית לאמץ את הרעיון שתואר של ראש עירייה, של שר - -
- - נמצא איתך, מלווה אותך לכל הדרך, גם קדימה.
אני מסכים איתך שתואר ציבורי, תואר אקדמי, הוא תואר שאתה לוקח אותו איתך לכל החיים, וזו השורה התחתונה.
921 מילים של ניר ברקת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.