קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני. אומנם אני קצת חולה, אבל היה לי חשוב לבוא לכאן - -
תודה רבה. - - גם ביום הזה, למרות שזו כבר איננה הפעם הראשונה שאני מעלה את החוק הזה, אבל אני אמשיך להעלות אותו פעם אחר פעם. הצעת החוק הזו מבקשת לקבוע הגבלה על תקופת הכהונה לראש ממשלה לשתי קדנציות רצופות בלבד. כמו שאמרתי, זו לא פעם ראשונה שאנחנו מעלים אותה, וזה מהסיבה הפשוטה: כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט.
כן, גם היום ברור לכולנו – ספוילר – שהחוק הזה לא יעבור. אבל אני אמשיך להביא את החוק הזה, הקריטי הזה, שוב ושוב ושוב בקדנציה הזו, ובעזרת השם בקדנציה הבאה אנחנו נעביר אותו, כי ברור לחלוטין שעוד לפני הניסיון המסוכן של לוין להביא את תוכנית ההפיכה המשטרית, בוודאות אחרי נאום 4 בינואר, הוא שגרם לאסונות הכבדים ולאיומים הגדולים ביותר על מדינת ישראל, לחרדות, לשיתוק, לקיטוב, לשנאה ולפילוג. כבר אז ידענו דרך החיים עצמם שאנחנו יודעים שראש ממשלה שיכהן תקופה ארוכה, יצבור עוצמה רבה מדי.
מעניין אותי, אחרי שלוש שנים כאלה, גם כשהשר לוין מגיע הביתה וגם אחרים, מסתכלים על עצמם במראה ומדברים עם הילדים, במה הם מתפארים בדיוק? באיזה הישגים הם מתפארים אחרי שלוש שנים של אסונות? ריכוז עוצמה בידי מי שאחראי לכל זרועות השלטון הביצועיות כמו מוסד, כמו שב"כ, מי שכבר מזמן שולט בכם בכנסת, הביאה להשחתה לא רק של ראש הממשלה ושל הלשכה שלו, אלא של כולכם. גם מי שלא מושחת היום כבר מעורב עד צוואר בחקירות, בסיאוב, בשוחד, בהפרת אמונים למדינת ישראל ולאזרחים. זה טירוף הדעת שאוחז בכל הגורמים שמובילים את מדינת ישראל מדחי אל דחי. ויש לי חדשות בשבילכם – זה מידבק. תראו אתכם.
הכי מדהים שזה כבר לא מזיז לכם, כבר נעלמה הבושה. לא מעניין אתכם. לא כשהמוני אזרחי ישראל יצאו להגן על הדמוקרטיה, לא כש-1,200 איש נרצחו, לא כשלוחמי צה"ל מסכנים וסיכנו את חייהם, לא כשמעל 900 משפחות שכלו את הילדים שלהם, את היקר להם מכול. לא היה אכפת לכם כשמחבלי החמאס פגעו בבנות שלנו בעזה – ואתם ידעתם.
לא אכפת להם. אמרתי לך, אדוני היו"ר, גם כשאני מדברת על אונס ופגיעות מיניות בעזה, הם מקשקשים ולא נותנים כבוד אפילו במליאה כדי לשמוע על הזוועות שקרו.
אני אומרת את זה כאן כי צריך לומר את זה: ממשלת ישראל ידעה על הזוועות, ידעה ושתקה ולא עשתה דבר כדי לשחרר אותן. שיקרו לכולנו. שיקרו לציבור, למשפחות, שיקרו לכל אזרחי מדינת ישראל. הפקירו ושיקרו.
אז למה באמת שיעבירו את החוק הזה, בשביל שיגבילו את עצמם? הרי מטומטמים הם לא. בזמן הזה הם פשוט מעבירים חוקים, מנסים להעביר חוקים בכל האמצעים, לחוקק עוד חוקים מושחתים, עוד הונאה, בדיוק כמו שעשיתם לפני 7 באוקטובר – עיוורון – ככה אתם ממשיכים לדהור. טבח במשמרת שלכם, טבח בתוך גבולות ישראל – אצלכם במשמרת, באחריות שלכם – ואתם ממשיכים לדהור.
אתם כבר מורמים מעם. החוק במדינת ישראל כבר לא קיים עבורכם. אתם תקבעו את החוק הפוליטי; אתם תקבעו את הרכב הוועדה; אתם תקבעו את המנדט; אתם תקבעו את תוצאות החקירה. ולמה? כי אתם יכולים. כי התבלבלתם. כי כוח ושררה הם לא דמוקרטיה, הם בריונות וכוחנות. לקחתם את המנדט שניתן לכם על פי חוק, נבחרתם – והפכתם אותו לכלי משחית לפגוע ביסודות המדינה, בזכויות של האזרחים, במערכות החוק והצדק. ותשובות לאזרחים? הצחקתם אותם, כי אתם לא באמת מעניינים את חברי הממשלה. אבל תראו מה - - -
גם אותו זה לא מעניין. כן, הדבר המדהים הוא שגם אחרי כל הכוח והכסף והכבוד שלכם, גם אחרי שלוש שנים, לא באמת הצלחתם – לא להדיח את היועמ"שית מתפקידה – ברור שאף שר ואף יועץ משפטי לא היו מוכנים להשתתף בתיאטרון הבזוי שלכם. הלכתם, החלפתם להם מנעולים, ניסיתם להדיח, ובית המשפט זרק אתכם מכל המדרגות כי אתם פועלים כל הזמן מחוץ לחוק – ואז אתם מנסים לחנוק. שר המשפטים חונק את בית המשפט, מנהל קמפיין של הרס נגד כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית – קרעי, אני מזמינה אותך לחזור אחריי ולהסתכל לי בעיניים, למרות שאני רואה שאתה מאוד עסוק בלסמס, אבל זה קל, ככה לימדו אותנו לעשות, אפשר לחזור אחריי: כבוד נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט עמית. זה קל. הוא קיים, הוא נבחר כדין. הוא פה, מעבר לכביש, מנהל משפטים – ואתם הפסדתם במערכה. ניצחתם רק במלחמה אחת – מלחמת השנאה שלוש שנים – ובזה ניצחתם, זה בטוח, זה בוודאות שלכם על מלא – פודיום מדליית זהב. בזה הצלחתם, במסע הפורענות לחורבן הדמוקרטיה. בזה אתםnumber one .
ואיך אומרים? אתם אומרים שאתם תדרסו, ובפועל באמת מתנהגים כמו נהגים פרועים על הכביש. אתם פגעתם בזכויות יסוד, הפכתם את המפגינים לניצודים, אתם מנסים להלך אימים על הייעוץ המשפטי לממשלה, אתם הורסים את השירות הציבורי. אתם עושים הכול כדי להחליש את התקשורת החופשית כדי לאיים על כל קול שלא מוצא חן בעיניכם, וכמה עלוב שזו בכלל לא אג'נדה – זה סתם, פשוט אתם רוצים שהבוס יהיה מבסוט, זה הכול. לבטל לו את המשפט – אם זה בחנינה, אם זה עכשיו לבטל את החוק של העבירות שבהן הוא מואשם – פשוט בדיחה עצובה.
אני מסתכלת עליכם פעם אחר פעם במשך השלוש שנים האלה, ולא רואה חמלה. רואה אדנות, בריונות, יהירות. זה בדיוק היחס שאתם מפגינים לא רק כלפי האופוזיציה, אלא גם כלפי משפחות שכולות, כלפי משפחות חטופים וכלפי הורים שפשוט לא בחרו בכם, הם לא מהצד הנכון. אז הם לא יוזמנו הנה, לכנסת ישראל, לבית של כל העם, להיות כאן אורחי כבוד של יו"ר הכנסת – רק אלה שסוגדים לכם. כמה עצוב.
אבל יש לי חדשות: למרות כל זאת, תראו איזה קטע, לא נכנענו, לא הרמנו ידיים, לא הפסקנו להילחם. ההפגנות לא חדלו. לא ניכנע לטירוף הזה שאתם מנסים להוביל – לא יקרה. שיהיה ברור, אנחנו נישאר כאן וניאבק על דמותה של מדינת ישראל ועל זהותה, עד שאנחנו ננצח. לא נוכל להפסיד בשום פנים ואופן בקרב הזה, ייקח כמה זמן שייקח. ואז אחרי שאתם תיעלמו – אתם תיעלמו, לא בית המשפט, ועם הדורסים והמושחתים אנחנו נמצה את הדין – אז נבצר את הדמוקרטיה ונבטיח שרוב קיצוני ומזדמן כמו שלכם לא יוכל עוד לעולם לחרב את המפעל הציוני המפואר שנבנה כאן בדם, ביזע ובדמעות.
ואם המילים שלי היו מסובכות מדי ואתם צריכים הדגמה, אז אני אסביר לכם. הבאתי סרטוט –fuse This is the bomb, this is the - -
- - ברור לחלוטין שזאת הפצצה, ואתם כבר הגעתם לקו האדום. הינה, בבקשה, הקו האדום שלכם כאן. תודה רבה.
1,005 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.