קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, טלי, קודם עלית פה ודיברת על אותו נער חרדי. את יודעת מה? לא משנה אם זה חרדי, נער, שמואשם היום כי נרצח. חשבתי לעצמי: רצח – מה? אבל עכשיו הראית לי – אי-אפשר שלא להזדעזע ולא לחשוב שיש פה רצח. וכל מי שמנסה להאשים מישהו אחר, אני חושב שהוא עושה עוול לאותה משפחה. ומה הוא יגיד לאימא שלו ולאבא שלו? אני רוצה שאותם אלה שיושבים פה ובאים ואומרים את הדבר הזה, שזה לא רצח, שאפילו לא חושבים על זה שזה רצח, אני רוצה לראות אותם מנחמים את ההורים ומסתכלים להם בעיניים ואומרים להם – אנחנו ראינו את הסרטון שהילד הזה נגרר, ואני לא רוצה להלאות ולדבר ולזעזע יותר את הציבור ממה שראינו - ויגידו להם: תשמע, המוות הזה של הבן שלך, של הבן שלכם, הוא מוות, אתה יודע, איזו דריסה בלי כוונה. אני רוצה לראות אותם באים ומסתכלים להורים האלה בעיניים ואומרים להם את זה. אף אחד מהם לא מסוגל ללכת ולהגיד את זה, כי הם יודעים שהם לא דוברים אמת פה מעל הדוכן הזה כשאומרים שהדבר הזה הוא לא בכוונה תחילה.
נהג אוטובוס הוא נהג שאמור להיות עם אחריות עליו, גם כשהוא נמצא במצבי לחץ, ולצערי, לא פעם נהגי אוטובוסים נמצאים במצבי לחץ כשעולים אליהם, וגם חוטפים מכות. לצערי יש גם כאלה פורעים שעושים את זה. אותם נהגים לא חושבים לרגע שצריך עכשיו לנסוע ולדרוס אנשים, לפצוע אנשים. כשאני שומע ואני רואה את התמונות האלה, אני מתחלחל. אני הרי לא נמנה עם אלה שמפגינים או נהנים מההפגנות האלה. להפך, גם אליי מתחת לבית באים מפגינים ומדברים וצועקים. לא מסכים איתם, לא עם הפלג, לא עם נטורי קרתא ולא עם כל אלה שבאים ועושים את הפרובוקציות האלה. אני גם לא מסכים עם אלה שמכים אנשי תקשורת, ולא משנה מאיזה כלי תקשורת הוא. לא מסכים עם זה.
אבל אני באמת לא יכול לסבול ולשמוע או לראות כזה מקרה מצער ומזעזע שנהג אוטובוס לוקח את החוק לידיים ונוסע. אין דבר כזה שאתה לא משתלט על עצמך. הרי כשאתה עומד במקום, אתה החייב לעמוד על parking, אז מה עשית, העברת להילוך ונסעת? זה לא במקרה כמו שהיה בבר-אילן, שהאוטובוס הידרדר שם – הידרדר, היה בניוטרל, אנחנו לא יודעים מה היה. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל פה, בכוונה תחילה – אתה רואה את הדהירה של האוטובוס, אתה רואה שיש עוד פצועים בדרך. אני קודם כול לא מחפש אשמים, אני מחפש אשם אחד, שזה כרגע המצב, שיש אשם אחד. אין לי הסבר אחר. מה אני אגיד להורים האלה? איך אנחנו נסתכל להם בעיניים ונאמר להם: תשמעו, הבן שלכם נפגע, נהרג בתאונת דרכים; הפצועים נפצעו בתאונת דרכים? זו לא תאונה, זה אפילו בגדר פיגוע. אדם שעושה דבר כזה זה בגדר מפגע, מפגע לכל דבר.
בחמש השניות האחרונות שנשארו לי אני רוצה להגיד לכלל חברינו, חברי הכנסת כולם: בואו נוריד את רף הלהבות. יש חוק הגיוס שמתנהל כרגע בוועדת חוץ וביטחון, הוא מתנהל שם. לצערי גם שם לפעמים עולות הלהבות, אבל בואו נשתדל שזה לא יצא לרחובות. גם אם אנחנו שומעים על הפגנה שאנחנו לא מסכימים אותה, ולא משנה, משני צידי המתרס – כל אחד עם הכאב שלו – בואו לפחות לא נלבה את זה יותר, ואולי בעזרת השם גם נזכה לאחדות בעם ישראל יותר ויותר. שלא נדע עוד צער בימינו. תודה רבה.
529 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.