אובדן המשילות בנגב והסכנה המיידית לתושבי הדרום

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

טוב שאתה מבטיח להישאר לשמוע, לא להפריע. לא בטוח שתעמוד בזה. אל תבטיח.

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מצטרף לברכת ברוכים הבאים: Welcome to Knesset Israel.

כאיש הנגב, אפשר לומר – לא נולדתי בנגב, אבל באתי תינוק לנגב – אני רוצה לשתף את החברים בשלוש הדקות, לא יודע כמה זה אפשרי, את מסכת חייהן של הנערות בנגב, של העסקים בנגב, אפילו של בתים פרטיים בנגב.

אני אתחיל. מי שלא יודע, בקורות החיים שלי, יש לי 11 שנים של נסיעה רציפה, הלוך ושוב, לקריה למחקר גרעיני בדימונה לכיוון באר שבע. אני בכל יום, כמי שיש לו הפרעות קשב וריכוז, מסתכל מהחלון. בגלל זה יש לי פה קצת בעיה בציר פה, ככה להסתכל.

וכבר מ-1982 – ב-1982 התחלתי לעבוד בקמ"ג, עד 1993 – אני רואה את ההפקרות על אדמות הנגב. ואני אומר, מתי יטפלו בזה? מתי יטפלו בזה?

לפני כשלושה שבועות הלכתי לבקר מפעל ציוני בצמוד לנאות הכיכר, פאתי ים המלח. אני חוזר לכיוון באר שבע ומסתכל: רצף טריטוריאלי במרחק של השנים שהפסקתי לנסוע לקמ"ג. עכשיו, למה אני מביא את זה בהקשר של הסכנה המיידית לתושבי הדרום? כשאין משילות – אין משילות בכול. כי יש אחד שמעניין אותו רכוש – יעשה עבירות רכוש; יש מי שמעניין אותו לפגוע בבנות צעירות, כל נושא הזימה – אז הוא ילך לשם; השלישי יגבה דמי חסות; הרביעי ייכנס אליך לסלון בעזות מצח, כשאתה מסתכל עליך, הוא לא יספור אותך גם כן; החמישי יתפאר כפרמטר תרבותי בירי באוויר כל לילה. זו מסכת חייהם.

והנערה המסכנה הישראלית, הבאר שבעית, יכולה ללכת לתומה בשעות אחר הצוהריים והערב או למתנ"ס או לספרייה העירונית או סתם ככה לבקר חברה, ומישהו יחתוך אותה עם רכב, יחסום לה את הדרך ויפתה אותה בהצעות מפתות או יתבטא כלפיה באלימות מילולית כזו או אחרת. ושלא יעז עובר אורח שליבו ודמו רותחים באותו רגע, אפילו לצייץ ולנסות לעזור לה, כי הוא יחטוף באותו רגע אלות, אבנים, מכות רצח – ואין מושיע. זו מנת חלקם, חייהם של תושבי הדרום בשנים האחרונות, בשלושת העשורים האחרונים וביתר שאת בעשור האחרון.

ואני אומר – זו בעיה לאומית. והינה אני אומר לכם ביושר: אפשר לבוא, להתעמר ולהתגולל על השר לביטחון לאומי. יש לי ביקורת עליו בדברים מסוימים, בסגנון כזה או אחר - -

- - אבל אני יכול לומר לכם: אפשר להתגולל עליו – זה לא יעזור. זו בעיה לאומית שמתגלגלת, ולצערי הרב – אני יודע מה יסמין רוצה להגיד.

הייתם בשלטון, על מה אתם בוכים? חכי רגע.

חכי, תני לי, אני עוזר לך. זו בעיה לאומית ולא צריך לחשוש, צריך לתקן תקנות לשעת חירום כדי – מושג מגונה – שהמדינה הזו, המדינה המתאבדת היחידה, עילת התביעה - - -

אתה יודע מה זה עילת התביעה? מסמנים – זה השטח שלי, לך תוכיח את התביעה. אז הגיע הזמן – המשילות - - -

הכול, בוודאי, הכול.

משפט אחרון. ולכן אני אומר: תקנות לשעת חירום זה לאפשר כלים לא קונבנציונליים. מה זה לא קונבנציונליים? כן לאפשר לשב"כ להיכנס בסוגיות אזרחיות כשזה מצב חירום. ואנחנו במצב חירום.