קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חברות וחברי הכנסת – אתה יודע, חבר הכנסת קריב, פאתוס, מילים גבוהות והאשמות מופרכות לא יכולות לכסות על האמת. הבטחתם לנו שלום, עלה של זית. גירשתם 10,000 יהודים מבתיהם.
אביר הדמוקרטיה לא מסוגל לשמוע משפט אחד.
לא מסוגל. אתה מודה שאסור היה לעשות את זה?
מפלגת העבודה הצביעה בעד. אני אזכיר לך, היא הצביעה בעד. מפלגת העבודה הצביעה בעד. כשאני הייתי נציג מתנגדי ההתנתקות במשאל המתפקדים בליכוד, אתם הצבעתם בעד.
הבטחתם לנו יונה עם עלה של זית. בשם השקר הזה, העיוות המוסרי הזה וגם העיוורון המדיני והביטחוני – קודם הבאתם עלינו את רשות הטרור ואחריה את החמאס. ואז זה לא הספיק לכם, גם דאגתם להשאיר את המקום בידיהם באופן מלא. אחר כך הממשלה שלכם - - -
אחר כך הממשלה שלכם מינתה את כל אותם אלה שיום אחרי יום, שעה אחרי שעה, אמרו שהכול בסדר והחמאס מורתע, והגדר תבלום את הכול, ואני לא איכנס כאן לכל הרשימה הארוכה, הרי הכול עוד יתברר וייאמר.
סיפרתם לנו שהפסיקות של בג"ץ יגנו עלינו בבתי הדין הבין-לאומיים. פסק דין אחד של בג"ץ לא מוזכר בשום החלטה של הטריבונלים השקריים האלה. אבל בשם השקר הנורא הזה דרשתם והגנתם והעצמתם את המצב שבו קומץ שופטים השתלטו על המדינה, מחקו את הממשלה והכנסת, וכופים את הערכים שלהם, שמפסידים פעם אחר פעם בבחירות, על כלל הציבור. העמדתם את הזכויות של הפלסטינים – לא פעם של מחבלים וטרוריסטים – לפני ביטחון המדינה, לפני ביטחון חיילי צה"ל ולפני ביטחון יישובי הדרום.
כן, שקר וכזב, תכף אני אראה לך גם את הדוגמאות.
ואז כאשר אנחנו באנו כדי לשנות את כל הדבר המעוות הזה - -
- - כדי להשיב את הדמוקרטיה, כדי להשיב את מערכת המשפט למסלול ציוני, יהודי, כדי לעשות צדק – אתם הבערתם את הרחובות, גיביתם אלימות, כמה שאתה באופן אישי עשית, וגיביתם סרבנות.
לא רק שלא התייצבתם נגדה, אלא התייצבתם על הבמות לצד הסרבנים ולצד המסיתים לסרבנות.
אין לך גרם של סבלנות, כי אתה יודע שהאמת היא כל כך כואבת. היא גם כל כך ברורה, ואי- אפשר להעלים אותה. גיביתם סרבנות. גיביתם אנשים – עד היום, אגב - -
- - עד היום, אגב, אתם עושים את זה. אתה יודע, שמעתי – פורסם אתמול, נדמה לי, שאחד מאלה שעמדו בראש מסע האלימות הזה והסרבנות הזו - -
- - הודיע על כוונתו להתמודד במפלגה שאתה חלק ממנה. לא שמעתי ממך מילה אחת – לא של גינוי, לא של התנגדות. שום דבר, שום כלום, שום דבר.
אבל לעמוד כאן, לנסות לסלף את העובדות ואת המציאות שכולם מכירים ויודעים – זה לא ילך, גם אם הפתוס הוא מאוד גבוה. עכשיו אני אומר לך משהו על המציאות שאנחנו מתמודדים איתה במערכת המשפט, ולמה הרפורמה שאני מוביל הייתה חיונית, נשארה חיונית, ותמשיך ותתקיים ותתבצע עד תומה - -
- - בגלל שהדבר הזה הוא חיוני לא רק לדמוקרטיה הישראלית, לא רק להגנה על זכויות אדם ואזרח כאן, לא רק לשוויון בפני החוק, לא רק להגנה על ארץ ישראל ועל זכויותינו בה – הוא חיוני לצורך הדבר היסודי ביותר: האפשרות שלנו לקיים כאן בכלל מדינה יהודית, ולא איזו מדינת כל מהגריה וכל מסתנניה וכל מחבליה, שמקבלים פה דלת פתוחה וזכויות ובמה וסיוע.
אנחנו חיים במדינה שבחסות מערכת המשפט הזו – בית המשפט העליון, הייעוץ המשפטי לממשלה – אסור למנות נציב שירות מדינה, אבל אפשר בלי בעיה להתקרב לגדר הגבול, לסכן את חיילי צה"ל ואת ביטחון היישובים. אסור לחקור שימוש לרעה ברוגלות, שרמס את זכויות הפרט באופן הבוטה ביותר, אבל בטח שאפשר וחשוב לאפשר לנשות מחבלים ואנשי חמאס לקבל טיפולים רפואיים כאן, בארץ. אסור לקצץ את דמי החבר בלשכה, ולהפסיק את הגבייה השערורייתית הזאת מעורכי הדין, אבל אפשר לתת לתומכי טרור לרוץ לכנסת – זה חשוב מאוד. אסור לשנות את שיטת בחירת השופטים, אבל אפשר להשתלט על הוועדה לבחירת שופטים – זה בסדר גמור.
אסור לבטל את הלכת הסבירות, אבל זה מאוד סביר לאפשר למסור לחיזבאללה שדות גז ושטח ימי ששייך למדינת ישראל.
אסור ואסור ואסור. אסור להדיח יועצת משפטית לממשלה, פוליטית, בלתי מקצועית, שמשרתת הכול חוץ מאת תפקידה לייצג את הממשלה, לייעץ לה, ולממש את מדיניותה. אסור אפילו לקבוע מי יעמוד בראש רשות הדואר. אסור לכלוא את המסתננים, כן? אבל לקיים טקס זיכרון משותף, אלטרנטיבי, ולהכניס משפחות מחבלים לכאן, להשתתף בטקס הזה – זה מותר. את זה חייבים לאפשר.
אסור למנות מלווה לחקירת הפצ"רית.
לא יעזור, לא יעזור, האמת - - -
אסור למנות מלווה לחקירת הפצ"רית, אבל לנהוג באכיפה בררנית, בטח שאפשר. למה לא? אגב, אפשר לחסום כבישים, להסית ולהצית, כשהמפגינים באים מקפלן, אבל אסור לחסום כבישים ולהצית כשאתה יוצא אתיופיה – שם מוגשים כתבי אישום בסיטונות, בלי בעיה. אסור לשלם למורים בחינוך החרדי, אבל אפשר לסכן את חיי ראש הממשלה ומשפחתו. אסור להחזיק במעצר את מי שירו פצצות תאורה. אסור גם לסגור את גלי צה"ל. הכול אסור או הכול אפשר – הכול לפי עמדה פוליטית קיצונית, רדיקלית.
שלכם, שלכם, שמפסידה בבחירות פעם אחר פעם. פעם אחר פעם.
אגב, יש משהו שהוא אסור ואפשר בו-זמנית.
אגב, יש משהו באמת מעניין, שזה גם אסור וגם אפשר בו-זמנית. אסור לאפשר לראש הממשלה לנהל את המדינה – זו השורה התחתונה של כל הדבר הזה. יש בחירות, אבל יש יעד: אסור לאפשר לראש הממשלה לנהל את המדינה – בכל מקום, בכל נושא בכל תחום. במקום לעבוד ולקדם מדיניות, הממשלה צריכה כל היום להילחם כדי לעבור משוכות בייעוץ המשפטי לממשלה, ואחר כך את פטיש העץ של בג"ץ. על כל דבר עתירה, על כל דבר יש צו, על כל דבר יש דיונים שמעכבים ותוקעים את הכול; כאילו 11 איש שיושבים בבית המשפט העליון הם אדוני הארץ, היחידים שהחוכמה נמצאת אצלם; הם מבינים בכל דבר, יותר מקצועיים מכולם, כמובן שהם סבירים יותר.
אלה דברי הבל. הכול כסות לדבר אחד פשוט, שאתם פשוט לא מסוגלים לקבל את התוצאות של הבחירות הדמוקרטיות, אתם לא מסוגלים לקבל את זה שהציבור רוצה מדינה יותר יהודית, עם יותר אופי יהודי. שהציבור רוצה מדינה – אדוני, שר המורשת – שגאה במורשת שלה ועומדת עליה.
- - קודם כול, דאגה לחיילים ולאנשי כוחות הביטחון ולא למחבלים ולאוכלוסייה שתומכת בהם. כאשר פעם אחר פעם יש תוצאות לבחירות אז אתם חושבים שתוכלו להמשיך כך, למחוק את רצון הבוחר ורצון העם. כשנוח לכם, הכנסת יכולה לעבוד, בתנאי, כמובן, שלכם יהיה רוב. ואם אין לכם רוב, אז אתם ממילא עושים מה שאתם רוצים דרך בית המשפט ובג"ץ. ממש סידור נהדר.
רבותיי, הדבר הכי מדהים הוא שיש כאלה שזה אפילו לא מספיק להם. כשאתה שומע את נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, הוא בכלל חושב שהמעט שעוד איכשהו מנסים להשאיר פה לכנסת ולממשלה, גם זה לא צריך להיות. ואיפה הוא אומר את הדברים האלה? בהפגנה פוליטית של צד אחד מסוים. תראו כמה שקר יש בזה.
אגב, אתם יודעים שזה אפילו – השקר הזה על מערכת המשפט האובייקטיבית – הרי זה אפילו יוצא להם בלי להתכוון, האמת פתאום צצה לה בלי להתכוון. עם הכנס הזה שהם קבעו בבית המשפט העליון: חינוך לדמוקרטיה. מי מחנך לדמוקרטיה אצלם? הנשיאה בדימוס חיות. השופט עמית, ויחד איתם, מישהי שעומדת ומפרסמת פוסטים ומשתפת פוסטים שתומכים בסרבנות וקורים לסרבנות, ולצידה גזען כמו פרופסור אסא כשר, עם אמירות גזעניות נוראות. אלה יחנכו לדמוקרטיה. אגב, תמיד מאותו הצד. הצד השני בכלל לא קיים בבית המשפט המאוזן, האובייקטיבי, המקצועי.
אני חושב שברור לאן אתם רוצים להגיע – זה ברור – ומה אתם מנסים לעשות – זה ברור. אתם רוצים לא רק למחוק את רצון הרוב; אתם רוצים בכלל למחוק ציבורים שלמים; למנוע פת לחם מילדים, כי הם שייכים לציבור מסוים, ולמנוע מהם חינוך. אתם רוצים לגרש ולהרוס יישובים ובתים שמאות אלפי יהודים גרים בהם; אתם רוצים לסגור ערוץ טלוויזיה רק בגלל שלא מוצא חן בעיניכם מה שנאמר שם. זו השיטה שלכם כל הזמן, לאורך כל הדרך.
אבל אני אומר לכן דבר חד-משמעי, אנחנו לא מסכימים לזה יותר, לא מוכנים להיות יותר תחת המגף הדורסני הזה. לא היינו מוכנים בראשית הקדנציה ואנחנו לא מוכנים גם עכשיו. אנחנו הולכים ומתקנים, ואני חושב שאת התשובה לדברים השערורייתיים של אהרון ברק נתנו כאן רק ביום שני בלילה, כאשר מחקנו מספר החוקים עוד חרפה גדולה, שגרמה נזק עצום למשק הישראלי.
הלכת אפרופים שמסמלת ומגלמת את התפיסה המגלומנית הזאת - -
- - שהשופט יודע יותר טוב מהצדדים מה הצדדים עצמם רוצים.
זה, באמת, אפילו בדיקטטורות לא קיים.
ואני מבטיח לך, חבר הכנסת קריב, מבטיח לך, שהאמת תיבדק ותיחקר, וכל האמת על מי על שהביא אותנו לאן שהביא אותנו, גם לאסון של 7 באוקטובר – ובכלל, הרבה מאוד אירועים ודברים שקרו לנו בהקשרים האלה – כל האמת הזאת תצא החוצה. לצד זה, אנחנו נמשיך, ונשלים ונתקן את מערכת המשפט; נשיב את הדמוקרטיה; נשיב את האיזון בין הרשויות. אנחנו נעשה כאן צדק מלא. תודה רבה.
1,400 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.