קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לא לרדת, רק לעלות, בעזרת השם. בעזרת השם עָלֹה עלה ונעלה.
חבר הכנסת גלעד קריב, זה לא הנושא, אבל בוא נדבר על זה, כי בסוף הכול קשור לנושא הזה. הכול. תסתכל בבקשה מסביבך. אנחנו כולנו, כל אלה שיושבים כאן, כל אלה שעוד מעט יגיעו לכאן כדי להצביע, כולנו, וגם כל אלה שמאחורינו, אלה ששלחו אותנו לכאן, הגיעו לקלפיות, שמו פתק ושלחו אותך לכנסת, שלחו אותי לכנסת, שלחו את רם בן ברק לכנסת, שלחו את היושב-ראש לכנסת וכן הלאה וכן הלאה – כולנו, כולנו, אנחנו נס. לנס הזה קוראים בתורה, בספרות חז"ל – יש לו שם, וקוראים לו נס קיבוץ גלויות.
אבותיך, אבותיי, אבות אבותינו של כולנו בכל הגלויות כולן התפללו דורות על גבי דורות על הנס הזה. להגיד לך את האמת, לאורך רוב התקופה הארוכה הזו של הגלות, רוב-רובה, הנס הזה היה נראה, כשמו כן הוא, היה נראה נס, היה נראה משהו הכי לא ריאלי בעולם, בלתי אפשרי לחלוטין. אני בטוחה שאם כל אחד ואחד מאיתנו שיושבים כאן באולם הזה ייקח את עצמו נניח שלושה, ארבעה דורות אחורה, לדוגמה, לימים שבהם עוד לא היו מטוסים, הוא יפגוש שם את הסבא של הסבא או את הסבתא של הסבתא, והוא יספר להם שבמנהרת הזמן הוא יושב עכשיו כאן, בבניין שנקרא כנסת ישראל, וסביבו יושבים יהודים שהגיעו מכל קצווי עולם, גם אם הם נולדו בארץ, כמוני. נראה לי שגם אתה – אתה יליד הארץ, חבר הכנסת קריב?
אז ההורים או הסבים. הגענו בסוף מכל העולם כולו.
אני כבר לא מדברת על חבר הכנסת סולומון, היושב-ראש, שהלך אלף קילומטר ברגל. לא מדברת. אימא שלי, שחצתה גבולות, אימא שלי, זיכרונה לברכה, שחצתה את הגבול בחושך, 30 ק"מ ברגל, עם תרמיל על הגב בתור ילדה בת 14 וחצי – לא יודעת איך הוריך או סביך. בסופו של יום, היום כבר לא צריך את זה. אדם ניגש – אפילו לא ניגש, הוא קונה כרטיס באינטרנט, עולה על המטוס - - -
אני אגיע גם להצעת החוק שלך, אני מבטיחה, אבל אני באמת חייבת לענות לו, סליחה. יש מספיק זמן. איך אמר אופיר? לא לרדת. אני אתייחס גם אליך. אני מבטיחה.
אז אני אומרת, היום צריך רק ללחוץ באינטרנט - - -
תודה. ואגב, כולכם אותו דבר. חבר הכנסת בליאק בעצמו עלה לארץ, כך ניכר מהמבטא.
רצת. אני לא יודעת, האמת, אני לא מכירה את הסיפור האישי שלך, איך עלית ואיך נקלטת והכול.
אבל היום-היום, מי שרוצה, מכל רחבי העולם, בסך הכול צריך ללחוץ על איזשהו כפתור ולקנות כרטיס והוא עולה לארץ, ועוד מחכים לו פה, לא כמו אימא שלי, שקיבלה מיטת סוכנות בתוך אוהל רב-מיטות סוכנות. מחכים, נותנים גם תקציבים, משתדלים לעזור בקליטה.
אז אני אומרת, הדבר הזה, לפני שלושה וארבעה דורות היה לא ריאלי בכלל. מי שחלם עליו – והרוב חלמו עליו והאמינו אבל זו הזיה, זה לא משהו הגיוני שיכול בכלל לקרות. והינה זה כאן, זה קורה, אנחנו כולנו.
אתה יודע, חבר הכנסת קריב, אני מתפללת בכל בוקר במערת המכפלה. בכל בוקר. אני פותחת את היום – אלא אם כן ישנים בירושלים, אז בכותל. וכל פעם שאני מתפללת תפילת עמידה – ושם אנחנו מתפללים על קיבוץ גלויות – אני אומרת לעצמי: לי קל, לי קל, מה נשאר לי? כמעט חצי מהעם היהודי כבר נמצא פה. נשאר להתפלל שהחצי השני יבין שהוא צריך לעלות. זה קל. אבל הסבתא של הסבתא שלי, איך היא התפללה את התפילה הזו? איך? מאיפה בכלל היה לה את הרעיון הזה להתפלל לדבר כל כך לא הגיוני? ודורות על דורות התפללו, והינה זה קרה.
עכשיו, אין עם אחר בעולם שזה קרה לו. אין, אין דבר כזה. אנחנו עם אחד ויחיד בעולם שגלה ופוזר בכל הגלובוס וחזר ומקים פה מחדש את מדינתו. אפשר להתווכח איך צריכה להיראות המדינה הזו, איך היא צריכה להתנהל, מה יהיה האופי שלה, אפשר להתווכח על הכול – זה מה שאנחנו עושים פה – אבל הבסיס של הבסיס של נס קיבוץ גלויות אלה אנחנו, אנחנו הנס. אז קודם כול, את זה הייתי חייבת. אמרת, שאלת – הייתי חייבת להניח את זה.
עכשיו אני אתייחס לאחד מחלקי הנס, לחבר הכנסת בליאק, שברוך השם, עלה לארץ, נמצא כאן איתנו, והוא דורש – בהצעת חוק שיש בה מין ההיגיון, נאמר ככה. נכון?
מציע. גם דורש. אני חושבת שאתה מספיק תקיף לדרוש את זה, שהמדינה הזו, שהוקמה בכזה נס, ולא רק בנס, היא הוקמה בדם, היא הוקמה על מגש הכסף, כמו שאומרים, היא הוקמה במסירות נפש עצומה – רק עכשיו חווינו מלחמה של שנתיים, קשה מאוד, ולטעמי היא עוד לא נגמרה. איך אפשר בכלל שאותה מדינה תתקצב את מי שמסית נגד השמירה על ביטחון המדינה? זה מה שאתה אומר, נכון? יפה.
בגדול, בגדול, הרציונל הגיוני. אני אגיד לך, אני אשתף אותך, חבר הכנסת בליאק, שברגע זה שאני עומדת פה, ואתה פה, ואני תיכף אגיד שעמדת הממשלה היא להצביע נגד" – אבל אני יכולה לשתף אותך שכרגע, ברגע הזה, יש לי שלושה ילדים שלי – או יותר נכון, שני ילדים שאני ילדתי ועוד אחד שהוא חתן, התחתן עם בתי – שנמצאים כעת במילואים בצפון, בתוך לבנון, מחוץ ללבנון, לא משנה. וזה קשה מאוד. אני מעידה בפניך – אתה גם יודע את זה לבד, שזה קשה וזה לא נגמר, והעומס על הנשים שלהם, על הבנות שלי, על הכלות שלי ועל הנכדים שלי ועליי כסבתא וכאימא – וגם הפחד, אגב, לא רק עומס – הוא קשה. הוא קשה, והדרישה ההגיונית היא שכולם ישתתפו בזה. את זה ההיגיון אומר, זאת אומרת, יש מן ההיגיון בהצעה שלך.
עכשיו, אני אומרת, אתה בטח מבין את זה גם לבד – תודה רבה לך, תודה – הכנתי נאום, אבל בסוף יצא ככה שאנחנו מדברים פתוח, אבל בסוף זה אותו תוכן. אני אומרת כך: הסיבה שהחרדים לא מגיעים להתגייס היא עמוקה מאוד מאוד. היא טמונה במחלוקת בסיסית של השקפת עולם – לא רק בשאלה מה זה צבא, איך צריך להיראות, אלא גם על השאלה מה זה המדינה. יש פה מחלוקות עומק גדולות מאוד מאוד. אני אגיד לך אפילו שמבחינה מסוימת יש פה מחלוקת – אני לא יודעת איפה אתה מונח בזה – אבל לפחות ביני לבינם יש מחלוקת גם על מה זה תורה, על מה זה תורה. כי בעיניי, מהתורה שאני למדתי ושהיא מרכז חיי, הגיוס לצבא הוא מצווה מן המובחר. הוא כל כך מצווה, שגם אם הצבא הוא לא 100 – והוא לא 100 – בכל מה שקשור לתנאי החיים שאדם שומר הלכה זקוק להם, גם אם הוא לא 100, הילדים שלנו - - -
יש לך זמן דיבור אחריי, חבר הכנסת בליאק. לי אפילו אין זמן דיבור אחריך, אבל לך יש אחריי.
אני אומרת, אצלנו זאת כזו מצווה מן המובחר, שגם אם הצבא לא מספק לנו את המינימום שאנחנו צריכים, אפילו לפי הרבנים הכי ליברלים בציבור שלנו, אנחנו סותמים את האף, סליחה שאני אומרת – מתגייסים בכל זאת, כי אנחנו רואים בערך הזה שנקרא מלחמת מצווה – ככה הוא נקרא – אנחנו רואים בזה ערך יהודי, ערך תורני. אז יש פה גם מחלוקת על השאלה מה זה תורה.
אבל – ופה נקודת ההבדל – אני אספיק להגיד אותה בקצת הזמן שנשאר לי - -
- - אני רוצה מאוד מאוד שהחרדים יתגייסו. מאוד. אבל בשביל להשיג את זה אני חושבת שהנכון הוא לא להילחם בהם, אלא כפי שממליץ דוח שקדי, להביא אותם, לייצר עבורם את התנאים שיאפשרו, ואז יהיה איזשהו תהליך שאנשים חרדים יתחילו – זה כבר קורה, דרך אגב, זה מתחיל. שמענו את הנתונים השבוע, נתונים הרבה יותר טובים מכפי שהיו.
זה מתחיל, אבל זה תהליך, כי השקפת העולם בבסיס, חבר הכנסת סגלוביץ', השקפת העולם בבסיס היא כל כך שונה, שאנחנו זקוקים לתהליך הזה. אני לא חושבת שנוכל להגיע ליעד בהתנגחות. ככה אני סבורה, שלא נוכל להגיע ליעד בהתנגחות.
אני רואה שיש חרדים שמתגייסים, ואני גם שומעת שיש כאלה שרוצים. אבל אני הרי חלוקה – חבר הכנסת סגלוביץ' - -
- - אני חלוקה על מי שפועל נגד הגיוס. אני חלוקה.
מה זה צבא, מה זה תורה, מה המשמעות של מדינת ישראל, כל מה שהסברתי קודם לחבר הכנסת קריב – אנחנו במחלוקת. השאלה רק אם במחלוקת הזאת ננהל מלחמת תרבות או שננהל תהליך שיפתור אותה. פה הנקודה, בסדר? אוקיי.
1,289 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.