תעשה פה קצת שקט?
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ב-1 באוגוסט 2009 נכנס אדם רעול פנים לברנוער, למרכז הקהילתי של הקהילה הגאה בתל אביב, ופתח באש. כתוצאה מהפיגוע נרצחו ניר כץ, זכרו לברכה; ליז טרובישי, זכרה לברכה; וחן לנגר, זכרו לברכה, שגסס 11 שנים ושם קץ לחייו. 14 אנשים נפגעו כתוצאה מהפיגוע הזה. אותו תוקף ככל הנראה לא הכיר את אותם אנשים ששהו בברנוער באותו זמן באופן אישי. הם לא עשו לו שום דבר שמעצבן. הם לא אמרו לו משהו. הוא לא תקף אותם בגלל צבע העיניים שלהם. הוא תקף אותם וביקש לרצוח אותם כי הם להט"בים. הוא ביקש להעביר מסר. והמסר של אותו מחבל היה: אין לכם זכות קיום בעולם הזה.
זה נשמע לכם מוכר, חברי הכנסת? בדיוק כמו שהמחבלים הארורים רוצים להשמיד אותנו, לחסל אותנו כי אנחנו יהודים, כך אותו מחבל ארור בברנוער רצה לחסל אותנו כי אנחנו להט"בים. הירי הוא אותו הירי. הדם הוא אותו הדם. אבל הזכויות, אדוני היושב-ראש, הן לא אותן זכויות. ואני כאן כדי לשאול למה. למה דם להט"בים הוא הפקר?
הרצח בברנוער נותר פצע דם שותת בהקהילה הגאה, כי פגיעה באחד מאיתנו כמוה כפגיעה בכולנו, אבל גם כי חלפו 16 שנים מאז אותו יום, והרוצח לא נתפס. המחבל נעלם, ואיתו נעלמה המדינה.
אני רוצה מכאן לפנות לחברי הליכוד. השר זוהר, אני אשמח לשאול אותך. בזמן הברנוער ב-2009, מי היה ראש הממשלה? בנימין נתניהו היה ראש הממשלה בזמן הפיגוע בברנוער. אותם אנשים, אותם צעירים, לא נפלו ברחוב ושברו את הרגל. הם נרצחו ונפצעו במסגרת פיגוע טרור שאירע בתל אביב.
אני אומר, פיגוע טרור שקרה במשמרת שלכם. ובמקום לומר סליחה על כך שזה קרה ולא מנעתם אותו, על כך שהמחבל לא נתפס - -
- - במקום לומר סליחה ולתת לאותם נפגעים את ההכרה, את הזכויות, את הליווי, את הטיפול שאותו הם צריכים, כי הם לא נפלו ברחוב ושברו את הרגל – הם נפגעו בפיגוע טרור – הם לא קיבלו את הליווי. אותם אנשים, כבר 16 שנה, נאבקים מול המערכת לקבל הכרה, לקבל זכויות. הם נובלים מול העיניים שלנו, הם נמקים, במקום לרדוף אחרי החלומות שלהם כמו כל אדם בישראל. זה קרה להם באקראיות, ומגיעה להם הכרה, מגיעות להם זכויות, מגיע להם הליווי הראוי – אבל הם לא מקבלים אותו.
ואני רוצה לשאול את חברי הליכוד – במיוחד אתכם, כי זה קרה במשמרת שלכם – אני מבין שאתם הולכים להצביע היום נגד, ואני רוצה לשאול את חברי הליכוד: איך אתם לא מתביישים? זה קרה במשמרת שלכם. מדובר ב-14 חבר'ה צעירים שנפצעו, שעודם פצועים מהתקרית המזעזעת הזאת. ובמקום לומר סליחה, לתת להם את ההכרה, את הזכויות ואת הליווי, אתם זורקים אותנו, אותם, מכל המדרגות.
מה אני מבקש, השר זוהר? שתכירו בכך. מדינה שמכירה בנפגעי טרור לא יכולה להתכחש לנפגעי פעולות שנאה, כי מה ההבדל אם דוקרים אותי או יורים בי כי אני להט"ב, או עושים את זה כי אני יהודי או ישראלי? זה אותו דבר בדיוק. אבל מה שאתם עושים היום, חברי הליכוד, הוא להגיד לא, אם אתם להט"בים אתם לא תוכרו כנפגעי פעולות איבה, אתם לא תקבלו את הזכויות, אתם לא תקבלו את הליווי. מבחינתנו, נפלתם ברחוב ושברתם את הרגל. איך זה יכול להיות?
אתה תעלה לפה ותציג את עמדת הממשלה. אבל אני רוצה לשאול אותך, אמרת לפני כמה רגעים שאתה איש ליברלי, מה זה משנה אם אותו יורה ירה בהם כי הם להט"בים או כי הם יהודים או כי הם ישראלים? אותו מסר של שנאה, אותו מסר של אלימות, אז למה הזכויות הן אחרות? למה הכנסת לא יכולה להתייצב פה ולומר באופן חד וברור: אם נפגעתם בגלל מי שאתם, אתם תקבלו את כל הליווי והסיוע כדי שתחזרו לחיים? לחיים מלאים, לחיים של כבוד, לא של כיתות רגליים לביטוח הלאומי ולמשרדי הממשלה האחרים, לבקש את הזכויות שמגיעות לכם. אני אומר לך, אני מנסה להבין מאיפה אתם באים ואיך יש לכם את החוצפה לגלגל אותנו מכל המדרגות, לדחות את הדבר הכי פשוט שראוי שהכנסת תאמר.
יכול להיות, אדוני השר, שאתה תעלה לפה, כמו השר לוין בשבועות הקודמים, ותגיד לי מה עשיתם בממשלת השינוי? למה לא חוקקתם את החוק הזה? אז אני רוצה לומר לך מכאן, אדוני שר התרבות מיקי זוהר, במשרד הרווחה ישב אחד משרי הרווחה הכי טובים שידעה מדינת ישראל. יושב פה גם השר מרגי, שהיה שר רווחה מצוין גם הוא, והוא יכול לאשר את זה. מאיר כהן עשה יותר למען הקהילה הגאה מאשר כל שרי הרווחה שקדמו לו.
השר מאיר כהן הקים צוות משרדי בראשותו, שבחן איך אפשר למקסם את הזכויות הסוציאליות שמגיעות לנפגעי הברנוער. לראות אם אפשר למנוע את הצורך בחקיקת החוק הזה בחקיקה ראשית, לפחות לאלו שכבר נפגעו. ואכן, הם קיבלו מיצוי של הזכויות. אבל הבנו, אחרי חודשים של עבודה משותפת עם גורמי המקצוע, שזה לא מספיק; שהמקסימום שהשר יכול לתת לפי חוק לא מגיע לצרכים של אותם נפגעים שחוו טרור – ירו בהם, במקום הכי בטוח שלהם. לכן הגשנו את הצעת החוק הזאת, ולא הספקנו בשנה לחוקק אותה. לכן עכשיו יש לנו את היכולת לבוא ולעשות את התיקון הזה, גם אחורה וגם קדימה.
אני רוצה לומר שוב לחברי הליכוד: 16 שנה אחרי שהמקרה הזה קרה במשמרת שלכם, במקום לבקש מחילה מאותם נפגעים על כך שלא מנעתם את הפשע הנורא הזה, פשע השנאה הזה כלפיהם, ולומר סליחה שהמשטרה לא תפסה את המחבל, במקום לעשות את זה ולתת להם את הליווי ואת הסיוע ואת ההכרה שמגיעים להם, אתם אומרים: לא, אנחנו לא רואים אתכם, אנחנו לא סופרים אתכם, לכו ותמשיכו בחייכם. זה בלתי מתקבל על הדעת.
ואני רוצה לומר עוד משהו, אדוני יושב-הראש. לא מדובר רק בהגנה מפני פשעי שנאה נגד להט"בים, מדובר על – בהצעת החוק אנחנו מגינים גם על פשעי שנאה שמבוצעים נגד אנשים בשל מוצאם האתני, זהותם המגדרית, נטיית הלב שלהם, האמונה הפוליטית שלהם, הדעה הפוליטית שלהם – כלפי קבוצה גדולה של אנשים שסופגים אלימות ופשעי שנאה רק בגלל מי שהם.
אני אומר שוב, אני לא מצליח להבין, באמת ובתמים, ויושבים פה חברי כנסת מהליכוד – לא מעט מהם. גם דן אילוז, שמגדיר את עצמו כליברל; גם חווה אתי עטייה, שמגדירה את עצמה כליברלית; גם טלי גוטליב, שאני מניח שמגדירה את עצמה כמחוקקת לאומית ליברלית – איך אפשר לומר לאנשים שנפגעו מטרור במשמרת שלכם "לכו תחפשו".
אני לא יודע אם ניסים ואטורי הוא ליברל, אני יודע שהוא לא. אני יודע שגלית דיסטל לא ליברלית. אני יודע ששלמה קרעי ודאי שאינו ליברל. לכן אני כן מזהה את הליברלים המעטים שנותרו בליכוד. מיקי זוהר מגדיר את עצמו כליברל, ולכן אני אצפה לשמוע את התשובה שלו כאן מעל הדוכן, כשהוא אומר לי, או מתרץ, למה הממשלה – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהדבר הזה קרה במשמרתו, מתנער מאחריות בסיסית להכרה בזכויות ובליווי שאותם אנשים זקוקים לו כדי לחזור לחיים.
אנשים צעירים נובלים, נמקים, לא מקבלים את מה שמגיע להם כדי לחזור לחיים, לדבר הכי בסיסי שנלקח מהם. ואני לא יכול לעמוד מנגד כשזה קורה. תתביישו לכם.
1,084 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.