קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום שחור של כנסת ישראל - -
- - עוד יום שחור. יום הזיכרון התשפ"ו, ארבעה חודשים מהיום, 11:00, בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ. צפירה בת שתי דקות, קדיש מפיו של אבא, בן או אח שכולים, תפילת "אל מלא רחמים"; בשורות החדשות מצטופפים בני משפחה הלומי כאב וחברים של הנופלים במלחמה האחרונה; כתף נוגעת בכתף מחוסר מקום, משפחה מתערבבת עם משפחה אחרת שהפכה להיות שכנתה לשכול; רגעים ישראליים קדושים המביאים יחד משפחות חילוניות, דתיות ומסורתיות לעמוד אלו לצד אלו בכאב ובשברון לב וגם בגאווה על גבורת הבנים.
משפחות בנות כל העדות, החוגים והקהלים הישראליים. איש לא יודע מהו הפתק שהטיל שותפו למסע השכול בקלפי. ולשם, אל תוך הרגעים הנשגבים הללו, מבקשת ממשלת ישראל שתחת כהונתה פרצה המלחמה, להכניס את הפוליטיקה. להביא משפחה אחת לעמוד מול כרית אבן שעליה כתובות המילים "מלחמת התקומה", בעוד המשפחה השכנה עומדת מול הקבר הסמוך, ועליו נשארות המילים "נפל בקרב בעזה" או "נפל במלחמת חרבות ברזל".
במקום האחד שבו ראוי היה להותיר את המחלוקת הפוליטית, את הקמפיין הפוליטי, את הניסיון להשליט את הנרטיב האחד המתחרה חזיתית בנרטיב האחר, במקום האחד שבו ראוי היה להשאיר את כל אלו בחוץ – גם במקום הזה בחר ראש הממשלה להעניק את הבכורה לאינטרס הפוליטי.
עד לבנימין נתניהו מעולם לא התעוררה בחברה הישראלית מחלוקת נוקבת על השמות שניתנו למלחמות עד 7 באוקטובר. ממשלות ישראל מימין ומשמאל ידעו שיש דברים שאיתם לא משחקים, שיש דברים שחייבים להימצא בקונסנזוס גם אם ישנן מחלוקות נוקבות.
אך לא כך הם פני הדברים עתה. במהלך פוליטי וציני, בעיצומה של המלחמה, בחר ראש הממשלה להיכנס ברגל גסה אל קודש-הקודשים ולהפוך אפילו את שמה של המלחמה הקשה לסחורה פוליטית. תחת להעניק למלחמה הקשה שבאה בעקבות הטבח הנורא שם מקובל, שכל המשפחות השכולות יוכלו לאמצו ולהתחבר אליו, החל ראש הממשלה להשתמש, על דעת עצמו ועל דעת יועציו – שהתפנו לרגע מקידום ענייניה של קטר – בשם מעורר מחלוקת.
ראש הממשלה יכול היה לדבוק בשם שכבר חלחל לתודעה, "מלחמת חרבות ברזל"; הוא יכול היה להציע שם שמתכתב עם שמה של מלחמת יום הכיפורים, כפי שמציעה הצעת החוק שלי, ולהציע שהמלחמה הזאת תכונה בשם "מלחמת שמחת תורה" או "מלחמת שמיני עצרת" – וכן, ראש הממשלה יכול היה אפילו להציע ששמה של המלחמה יהיה "מלחמת הגבורה", לכבודם של אלפי החיילים שנפלו או נפצעו במלחמה, לכבודם של חברי כיתות הכוננות בקיבוצים ובמושבים, לכבודם של ההורים שהצילו את ילדיהם ברגעיהם האחרונים ולכבודם של האזרחים שיצאו מביתם עם שחר בלי קריאה ובלי צו ונחלצו חושים להגנת אחיהם, כדוגמת לוחם היס"מ רן גואילי, שהיה בביתו בחופשת מחלה וזינק אל עבר העוטף.
אבל ראש הממשלה, ואחריו כעדת חסידים שוטים הממשלה כולה, העדיפו שם שלא פונה אל גבורת הלוחמים תושבי העוטף והאזרחים מן השורה. הם רצו שם שמתמקד במסר הפוליטי שהם מבקשים להעביר ביחס למלחמה, שם שיטשטש את יום הטבח, את המחדל ואת ההפקרה, שם שיאפשר לראש הממשלה לנער מעל כתפיו את אחריותו משל הייתה גרגר אבק. המחשבה על הרגשות של משפחות שכולות רבות, שתתקשינה עם השם "מלחמת התקומה", לא הטרידה אותם. המחשבה על המשפחות הרבות שתצטרכנה לחשוב אם יש להן כוח להתנגד לשינוי הכיתוב על מצבת האבן בבית העלמין הצבאי לא העסיקה אותם. לרגע לא עלתה במוחם המחשבה על היוועצות עם ארגוני המשפחות השכולות או עם הציבור הרחב. לרגע לא עלתה במוחם המחשבה לנסות ולהגיע בנושא הסמלי והכאוב הזה להסכמה רחבה בבית הזה ומחוצה לו. הכול בשירות הקמפיין.
אדוני היושב-ראש, הרמב"ם בפרק השני של הלכות התשובה מתייחס למנהג היהודי של שינוי השם, וכך הוא מלמד אותנו, הנשר הגדול: "מדרכי התשובה להיות השב - - - משנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים". יש שינוי שם שמעיד על לקיחת אחריות, על ענווה, על רצון אמיתי לריפוי ולתיקון, להגברת הלכידות והערבות, ויש שינוי שם שמעיד כולו על המשך היהירות, זחיחות הדעת והבריחה מהאחריות. במה בחרו ראש הממשלה ושריו כולנו כבר יודעים, שם שעושה שמות ביכולת של כולנו להותיר את גבורת הלוחמים והאזרחים מחוץ לזירת ההיאבקות הפוליטית.
כמה סמלי וכמה עצוב שהצעת החוק שלי נדונה אחרי שהמליאה אישרה את הצעת החוק המבישה של הקואליציה להקמת ועדת טיוח. ההחלטה החד-צדדית של נתניהו ושופרותיו לשנות את שם המלחמה מ"מלחמת חרבות ברזל" ל"מלחמת התקומה" היא תולדה של אב המלאכה המרכזי שבו הם עסוקים – העלמת האחריות שלהם לכל מה שאירע, ההימלטות מאימת החקירה הבלתי-תלויה. הכול חלק מאותה מלאכת הסוואה וטשטוש העקבות, הכול חלק מאותה מזימה לתלוש את הדפים הכואבים מספרי ההיסטוריה שלנו, הכול תולדות של אותה מלאכה טמאה של עקירת 7 באוקטובר 2023 מיומנה של מדינת ישראל.
חבריי חברי הכנסת מן הקואליציה ומן האופוזיציה, הבה נעשה חסד של אמת עם הנרצחים והנופלים, הבה נעשה חסד של ממש עם המשפחות השכולות, הבה נעשה חסד עם כל החברה הישראלית. נמשיך בוויכוח הנוקב, אך נציב לו גבול בכניסה לבתי העלמין הצבאיים. הבה נעניק למלחמה הקשה והאיומה שחווינו – מלחמת הגבורה, מלחמת 7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, מלחמת שמחת תורה – שם שמשקף את המשותף ולא את המשסע. אנא תמכו בהצעת החוק בקריאה טרומית, נעביר אותה לוועדה שבראשה חבר קואליציה, שם נתדיין על השם הראוי תחת תנאי אחד: שם מוסכם שמתרחק מן הוויכוח הפוליטי.
הצעתי את השם "מלחמת שמחת תורה" על יסוד שמה של מלחמת יום הכיפורים. ניתן לחשוב על שמות אחרים, אבל אי-אפשר להפיק משמה של מלחמה הון פוליטי על גבן של המשפחות השכולות. המשוררת המופלאה זלדה כתבה: "לכל איש יש שם / שנתן לו אלוהים / ונתנו לו אביו ואימו. // לכל איש יש שם / שנתן לו הים / ונתן לו מותו". אל תיתנו יד למהלך המניפולטיבי של ראש הממשלה לשינוי שם המלחמה על חשבון רגשותיהם של מאות משפחות שכולות, אלפי פצועי צה"ל ואין-ספור ישראלים שחשו לזירות הקרב.
הבה נעניק שם ראוי ומוסכם למלחמה שלקחה את חייהם של טובי בנינו. ומכיוון שוועדת השרים לענייני חקיקה קיבלה החלטה לדחות את הדיון בשלושה חודשים, אומר לשר המשיב כך.
לכולם ברור שהממשלה לא מעוניינת להתדיין על הצעת החוק. כל מה שאתם רוצים זה לא לדרוך פעמיים באותו יום על רגשות משפחות שכולות. עלה לכאן, הודע שאתם מקצרים את הזמן לשבועיים ימים, ואחריהם נקיים הצבעה. לא צריך יותר מכך, ואדחה את ההצבעה. אם אינכם מסכימים, הבה נצביע אם שם המלחמה הקשה הוא שם של אחדות או של שיסוע ופילוג.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו עד כמה מגוחכת הופעתו של השר לביטחון לאומי, שעולה להשיב בשם הממשלה ומודיע שהממשלה מתנגדת, כאשר ועדת השרים החליטה החלטה אחרת. אין לו מושג על מה הוא מדבר, בדיוק כפי שאין לו מושג איך להתמודד עם גל הפשיעה הרצחני; איך לעצור את הקריסה של משטרת ישראל בכל זירה שבה היא מטפלת; איך לעצור את בריחת השוטרים והקצינים שעוזבים את המשטרה.
פשוט ליצן, ליצן שהקרקס שהוא מנהל בא על חשבון הביטחון האישי והלאומי. ממך, איתמר בן גביר, אדם שלא גויס לצה"ל בגלל נטייתו לעבריינות, ממך אני אשמע מוסר? אתה תדבר איתנו על כבוד למשפחות שכולות? אתה, שמייצג ממשלה שעשתה איפה ואיפה בין משפחות שכולות על פי העמדות הפוליטיות שלהן, בין קהילה לקהילה? אתה, חבר בממשלה שרוב שריה לא טרחו להלך בשבילי הקיבוצים בעוטף, להרכין את הראש בשבילי המושבים, אתה תטיף לי ולנו מוסר?
אני לא מצפה ממך. אני לא אומר לך שאין לך בושה, כי כבר ידוע שאתה מניפולטור, שקרן, שעושה ניצול ציני ורוקד על הדם. ואל תבקש הודעה אישית, כי בחרת בדבריך להתייחס אליי, אז אני משיב לך. אנחנו זוכרים איך רצת כמו פרובוקטור לכל זירה של פיגוע בתקופת כהונתם של השר בר לב וסגן השר סגלוביץ', כאילו אתה עדיין אותו פרחח פרובוקטור עבריין בן 16, 17, שבועט בדוכנים ובמפגינים ותולש סמלים ממכוניות של שרים. היית פרחח, נשארת פרחח; היית עבריין, נשארת עבריין; היית מוקיון, נשארת מוקיון.
כל מה שאפשר לעשות עם סיכת חבל התלייה שהכרחת את חברי הסיעה שלך ללבוש על דש החליפה הוא לפוצץ את הבלון שנקרא איתמר בן גביר. לא השר לביטחון לאומי הכושל בתולדות מדינת ישראל – השר הכושל בתולדות מדינת ישראל. אין עוד שר שרשם לגנותו כזו שורה של כישלונות, והכישלונות הללו עולים בדם של כולנו.
אתה בדיחה, אתה מוקיון, אתה פרחח, אתה עבריין, והכול על חשבון ביטחונם וחייהם של אזרחי ישראל.
1,271 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.