תודה, אדוני היושב-הראש. חברי חבריי הכנסת, כבוד השר, אזרחי מדינת ישראל, אני עומד היום כאן להציג בפניכם הצעת חוק חשובה, שלא נבצע עליה הצבעה היום, אבל זאת הצעת חוק כואבת והכרחית. הצעת החוק הזאת נולדה מתוך מציאות קשה, לצערי היא נכתבה בדם, אך נועדה להבטיח היערכות נכונה, אחראית ומכבדת, לעתיד.
הצעת החוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים נועדה להסדיר באופן ברור וקבוע את הסמכויות הנדרשות לשם זיהוי חללים, אימות זהות ואיתור נעדרים ושבויים – אך ורק בעת אירוע רב-נפגעים שהוכרז כך כדין. ההצעה, אדוני היושב-ראש, מאפשרת שימוש ממוקד ומוגבל במידע ביומטרי לצרכים אלה בלבד. היא מגדירה מי מוסמך לפעול, באילו נסיבות ובאילו מגבלות. החוק גם מחייב תיעוד מלא, שמירה קפדנית על סודיות ומנגנוני פיקוח.
כמו כן, החוק מבהיר במפורש כי המידע אינו מיועד לשימוש בשגרה, אינו משמש לחקירות פליליות, ואינו פוגע בפרטיות מעבר לנדרש לצורך ההומניטרי והלאומי הראשון במעלה.
חבריי חברי הכנסת, כשנבחרתי לכהן כחבר כנסת לא הגעתי לכאן כדי לנהל את שגרת הוועדה לביטחון לאומי או לחמם את הכיסא המכובד במליאה, אלא בראש ובראשונה – להיות שותף בהכנת מדינת ישראל לרגעים המורכבים ביותר שלה במציאות המזרח-תיכונית ובמציאות הפנימית.
למדינת ישראל, לצערנו, המונח "אירוע רב-נפגעים" אינו זר. לא מדובר במושג תיאורטי, אלא במציאות שחזרה ופגשה אותנו שוב ושוב לאורך שנות קיומה של המדינה, בזירות ביטחוניות ובזירות אזרחיות כאחת. לצערי, התמודדנו עם אסון המסוקים, שבו נספו לוחמים רבים ביום אחד; נאלצנו לתת מענה לאסון ורסאי, שבו קרס אולם שמחות, והקריסה גבתה חיי אדם רבים; נלחמנו באש התופת באסון הכרמל, שבו אש גדולה הותירה משפחות רבות ללא יקיריהן; לא שכחנו איך במירון אירוע של שמחה הפך לאסון – אירוע אזרחי המוני הפך לטרגדיה לאומית; ולצערי, ידענו יותר מדי גלי פיגועים קשים באוטובוסים ובמרכזי הערים.
ואם כל אלה, חבריי חברי הכנסת, לא הספיקו כדי להעצים את הצורך בהצעת החוק, נכפה עלינו האסון הנורא ביותר מאז שואת העם היהודי, אסון שייזכר לדורות רבים כאסון הכבד שידעה המדינה – טבח שמחת תורה, שבו חווינו מתקפת טרור אכזרית, עם אלפי נפגעים, מאות נעדרים וחטופים, וריבוי זירות שלא הכרנו כמותו.
בכל אחד מהאירועים האלה, אדוני היושב-ראש, המדינה לא נדרשה רק להציל חיים, להתאושש ולהשיב מלחמה, המדינה נדרשה גם למשימה אנושית וערכית מהמעלה הראשונה – זיהוי חללים, אימות זהות, איתור נעדרים ומתן ודאות למשפחות. ודאות שמאפשרת קבורה בכבוד, ודאות שמאפשרת תחילתו של תהליך אבל, שמכבדת את כבוד האדם גם לאחר מותו. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, מאחורי כל אירוע רב-נפגעים יש בני אדם. יש הורים שמחכים לתשובה, יש ילדים שמחכים לוודאות, יש משפחות שלמות שתלויות ביכולתה של המדינה לפעול נכון ברגעי המשבר הקשים ביותר.
החוק הזה, אדוני היושב-ראש, מבקש להבטיח שכאשר, חלילה, יתרחש האסון הבא, המדינה לא תפעל מתוך אלתור או מתוך אזור משפטי אפור, אלא על בסיס חוק ברור, מאוזן ואחראי. מי שעומדים בקו הראשון באירועים האלה הם חוקרי הזיהוי הפלילי, אנשי הרפואה המשפטית, מערכת הביטחון והגורמים המבצעיים. כל אלה, חבריי חברי הכנסת, יודעים לומר דבר אחד פשוט – הזמן והוודאות הם קריטיים. כל עיכוב בזיהוי, כל ספק בזהות, מעמיס כאב נוסף על המשפחות, ומקשה גם את ניהול האירוע עצמו.
אדוני היושב-ראש, החוק הזה לא נולד על שולחן תיאורטי, אלא מתוך ניסיון מצטבר של עבודה בשטח, מתוך הבנה מה נדרש ברגעי האמת ומתוך אחריות לאפשר לאנשי המקצוע לבצע את תפקידם בצורה מדויקת, חוקית ומכבדת. לאחר אירועי 7 באוקטובר נאלצה המדינה לפעול באמצעות תקנות לשעת חירום והוראות שעה, שאפשרו אומנם למשטרת ישראל, לצה"ל ולגופי הביטחון לקבל מידע מהמאגר הביומטרי לצורך מלאכת הזיהוי. הסדרים אלה הוכיחו את עצמם בשטח, אך הם זמניים ועתידים לפקוע בחודשים הקרובים. המשמעות ברורה, חבריי חברי הכנסת. ללא חקיקה קבועה מדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה שוב בעת משבר לאומי ללא מסגרת משפטית מסודרת שתאפשר פעולה מהירה ומדויקת.
אני תכף אראה אם את באמת גם שותפה להצבעה, למרות שהיא לא מתקיימת פה היום.
אדוני היושב-ראש, אל לנו לחכות לאסון הבא כדי ששוב נעשה הוראת שעה. הצעת החוק מבקשת למנוע את הוואקום הזה, ולהפוך פתרון זמני שנכפה עלינו בעת חירום להסדרה אחראית, יציבה וברורה, המבוססת, אדוני היושב-ראש, על הניסיון שנצבר ועל הצרכים שהתגלו הלכה למעשה. היא מאפשרת שימוש ממוקד ומוגבל במידע הביומטרי לצרכים אלה בלבד, היא מגדירה מי מוסמך לפעול, באילו נסיבות ובאילו מגבלות. החוק גם מחייב תיעוד מלא, שמירה קפדנית על סודיות ומנגנוני פיקוח.
חבריי חברי הכנסת, זה לא חוק למעקב וחדירה לפרטיות, זה לא חוק שמרחיב סמכויות ללא גבול, זה חוק למצבי קצה, להגברת מוכנות, וזה חוק שלוקח אחריות ומוסיף גם לכבוד האדם.
לכן אני מבקש מחברותיי ומחבריי, גם מחבריי לאופוזיציה – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, אפשר לפעמים להצטרף להצעות טובות, גם אם הן באות מהקואליציה. ולכן אני מבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, למרות שהיא לא תהיה פה היום, ולהמשיך המשך דיון רציני, מקצועי ומעמיק בהליך החקיקה, לטובת מדינת ישראל ואזרחיה.
752 מילים של צביקה פוגל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.