קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אליהו היקר, חג חנוכה שמח. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת ינון אזולאי, שב, לא משנה, כל כיסא.
שירי, מספיק. אתה יודע שאותך אני גם מחבב.
זה בן אדם שמעלה רעל מלמעלה עד למטה, מעולם לא ראיתי אותו לא מקלל.
נו, מספר. מה אמרתי לו – לא הבנתי את העברית שלו? לא הבנתי. מה אמרתי?
לא הבנתי, לפעמים אני לא מבין את העברית שלך.
נו, מה הבעיה? לא הבנתי, על זה אתם זה?
הרי אתם אלופי עולם בלעשות גלים סתם. אמרתי לגברת מסוימת: בואי צחצחי את הנעליים של זה – מה? לא הבנתי. פתחתם אולפנים. אבל לי אומרים שאוויש – דרך אגב, שאוויש זה לא רק לצחצח נעליים – זה לכבס, זה לגהץ, זה לבשל, לצחצח נעליים, לנקות לו את הבית. שאוויש של אשכנזים אני.
היא קוראת לי ככה. אבל מה? הזמינו אותה לכל האולפנים עם הפן לדבר איך אמסלם מדבר. לכן אני אומר לכם בגדול, טלו קורה מבין עיניכם. דרך אגב, אני מקפיד לא להעליב אנשים, אלא אם כן האנשים - -
- - אנשים שמומחים בהעלבות של אנשים אחרים. דרך אגב, הוא עלה לכאן – שמעת מה הוא אמר: מושחת, נבזה. דרך אגב, כמעט שלא הייתה מילה שהוא לא העתיק אותה מהמילון שהיא בזויה להגיד עליי, אבל בסדר, אני לא מתייחס אליו, עזוב. בוא נתייחס למשהו אחר.
חבר הכנסת ינון אזולאי, אני רוצה להגיד דבר תורה, משהו שקשור לפרשת השבוע. אנחנו נמצאים בסיפור יוסף הצדיק. סיפור יוסף הוא סיפור מרתק, חבר הכנסת אביחי בוארון. אביחי, תקשיב לדבר תורה ששמעתי מאחי, מביא דבר בשם אומרו. לכאורה, אביו של יוסף שלח אותו לחפש את אחיו, ואז הם ראו אותו מרחוק ואמרו: בואו נהרוג אותו. האחים היו צדיקים, הרי, היו צדיקים יסוד עולם. רש"י אומר: הם היו תשעה, צירפו את הקדוש ברוך הוא איתם לעשרה. לכן הם פסקו שמגיע לו דין רודף, ולכן דינו למיתה.
מה זה דין רודף ומה המסקנה? הרי האחים ראו את סיפור יצחק וישמעאל. הם ראו שישמעאל יצא מהנתיב ויצחק אבינו המשיך את עם ישראל. אחרי זה הם ראו את יעקב ועשו. יעקב המשיך את עם ישראל – עשו ירד מהנתיב. הם חשבו שזה הסיפור של יוסף, ינון, שהשושלת של עם ישראל הולכת להיות איתו והם כולם מוצאים מתוך עם ישראל, לכן הם הרגישו חרדה גדולה – זה דין רודף, אנחנו חלק מעם ישראל. ואז בא יהודה ואמר להם: למה "נהרֹג את אחינו וכיסינו את דמו". דרך אגב, מה המשמעות "וכיסינו את דמו"? מבחינת ההלכה אין דבר כזה משפט חסוי. מה שאין לו פומביות – אין דבר כזה, אין פסק כזה. זה רק אצלנו. בואו נגיד, אצל הגויים יש פסק דין חסוי ולא מגלים.
ואז יהודה אמר להם: בשביל מה אנחנו צריכים להרוג אותו? בואו נמכור אותו לישמעאלים. ובאו הישמעאלים, והתורה אומרת שהם נשאו לֹט וצְרִי. רש"י אומר: לרוב הם היו שיירות של נפט, ופה יצא לו המזל וזו שיירה של בשמים. לכאורה, למה לנו את רש"י? מה זאת אומרת? לא הבנתי, הולכים להרוג את הבן אדם, למכור אותו – מה זה משנה עכשיו אם הגמל הוא עם נפט או עם בשמים? אלא זה קשר שהקדוש ברוך הוא שלח ליוסף: אני איתך. אנחנו שינינו כאן את דרך הטבע בעניין הזה.
ואז כתוב בהמשך: "וירד יהודה". למה יהודה ירד? ינון, הרי יהודה הציל את יוסף. רש"י אומר: מה זה "וירד יהודה"? יהודה ירד מגדולתו. לכאורה, משהו פה לא מובן: האחים רצו להרוג את יוסף – הוא הציל אותו, אז למה הוא ירד? אלא יש יסוד עצום. האחים חשבו שליוסף מגיע מוות, וגם יהודה חשב כך, אחרת הם לא היו פוסקים את דינו מדין רודף. אלא בא יהודה ואמר: בואו נעשה פשרה – לא נהרוג אותו אלא נמכור אותו. אה, עשית פשרה על חשבון יוסף? זו לא חוכמה, ולכן אתה ירדת מגדולתך. מתי הוא תיקן את זה? כשהיה את סיפור בנימין. זה בפרשה הבאה. יש לנו את הסיפור שיוסף אומר ליהודה: אנחנו רוצים להשאיר את בנימין פה איתי. אז אומר לו יהודה: לא, אני מוכן להישאר. אני, קח אותי. שם יהודה חזר להנהיג את האחים בגלל שזה הוורט בחיים: לעשות פשרה על חשבון מישהו אחר זה לא בעיה. כשאתה מתפשר ואתה משלם את המחיר, זה הסיפור.
לכן גם מבחינת ההלכה, וזו הלכה למעשה, כשהדיין מגיע, הוא מצווה לעשות פשרה לפני שהוא נכנס לדין. באו שניים מתגוששים, שני מתדיינים, פלוני עם אלמוני, זה טוען ככה, זה אומר: הוא חייב לי ככה. מבחינת ההלכה, לפני שהדיין בכלל נכנס לסוגיה, הוא צריך למשוך לפשרה, לשלום ולפשרה. אבל מהרגע שהוא נכנס לאירוע ומבין שראובן חייב לשמעון – שם כבר אין פשרה. אסור לו. לכן דוד היה אומר – יש פסוק: עושה משפט וצדקה. מה הכוונה? עושה את המשפט, ואם היה העני יוצא חייב ולא היה לו כסף, דוד המלך היה משלם במקומו. הוא היה עושה את המשפט קודם, מה מגיע, מגיע.
לכן זה העיקרון הבסיסי של עם ישראל בכלל ככלל. אנחנו תמיד צריכים למשוך לפשרה, ותמיד אנחנו אנשי פשרה. אבל בוודאי ובוודאי שאיתנו - - -
אתה יודע מה? אני שואל אותך שאלה. אתה יודע מה? תגיד לי אתה דבר אחד שאנחנו – הינה, תסתכל, דיברתי בשבוע שעבר על זה.
כן. קונקרטית. אנחנו עכשיו מדברים – הינה, בשבוע שעבר, שירי, אמיתי – עזוב. אני אגיד לך את האמת, שירי, אמרתי לך, אותך באופן אישי אני מאוד מחבב ואפילו אוהב.
אני חושב שזה מזיק לך, אבל אתה יודע, אני אומר את האמת, אבל אני רואה את הלחץ שלכם ואני מבין אותו.
כשאתם כמעט לא עוברים את אחוז החסימה, ותאמין לי - - -
לא, אני לא דואג. אני האחרון שדואג. אני האחרון שדואג.
אני גם חושב שמגיע לו, אבל עזוב, אנחנו כנראה עכשיו מפריעים לו. שירי, אתה יודע, במפלגה כמו שלכם זה באמת לחץ. לא צחוק, אני לא בא להקניט. אתה יודע מה? לי לא אכפת שתקבלו גם 20 מנדטים, באמת, זה לא הסיפור. איך אמרנו פעם? קולות של השמאל, איך הם מתחלקים – בוודאי שזה לא מזיז לנו וזה לא מעניין אותנו. אבל הלכה למעשה, אתה מבין את האירוע, ואני גם מבין את הלחץ שלכם.
שירי, אני אספר לך, אני רוצה לספר לך. אני רוצה לספר לך, נער הייתי וגם זקנתי.
אתה יודע, כשאריק שרון הקים את קדימה – אני אספר לך אמיתי עכשיו – כשאריק שרון הקים את קדימה, לנו בתוך הליכוד היה משבר עצום בפנים. אמיתי. משבר לא נורמלי. אני הייתי שם. בסופו של דבר הלכנו לבחירות, וקיבלנו אז כמדומני 12 או 13 מנדטים.
12 מנדטים. זה לא היה פשוט לנו. ידענו את זה, דרך אגב, הבנו, ראינו סקרים. הבנו לאן המגמה הולכת. לכן אני אומר, שאני, באמת, ליבי אתכם. אני רואה את המגמה. דרך אגב, חלקכם אנשים אחלה, אחלה פרלמנטרים, זה לא הסיפור. הבעיה היא בראש, לא בכם. אני מניח שאם היה שמה איזה מישהו קצת יותר - -
- - יותר סביר והגיוני, אז אני מניח שבוודאי לא הייתם מגיעים לאן שאתם, בוודאי בסקרים.
אני, דרך אגב, שאל אותם: תגידו לי מתי לרדת, אני יורד עכשיו.
אתה יודע, אני ממושמע. אומר לי היושב-ראש משהו, אני עושה.
באמת, אגיד רק משפט אחרון, שאמרתי אותו אז. אני מאחל לכולנו, לכל עם ישראל, חנוכה שמח. שלכל אחד באמת יהיה אור באישי – במשפחה, באישי – וגם אור לאומי. ובעזרת השם – באמת אנחנו זקוקים לרחמי שמיים במצבו של כלל העם היהודי בכלל העולם. שבאמת יהיה חג שמח.
1,174 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.