משרד הרווחה והביטחון החברתי עוסק מדי יום בצרכים של האוכלוסיות השבריריות ביותר: ילדים ונוער בסיכון, אנשים עם מוגבלויות, קשישים עריריים, משפחות מצוקה, נפגעי אלימות והתמכרות – כל מי שנמצא במצבי רוח מורכבים וזקוק לתמיכה, לליווי ולהגנה מצד המדינה. האתגר התקציבי שעומד בפני כלל משרדי הממשלה, ובכללם משרד הרווחה, איננו פשוט. אין ספק כי כל הפחתה בתקציב משרד הרווחה נוגעת בנימי נפשה של החברה הישראלית. המשרד פועל כדי למזער את הפגיעה בשירותים החיוניים לאזרחים, ובפרט באוכלוסיות הפגיעות ביותר. המדיניות היא לשמור על שלמות השירותים הבסיסיים בטיפול בילדים, נוער בסיכון, שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, מסגרות שיקום לנפגעי התמכרות ותמיכות לקשישים. כל קיצוץ ייבחן במבט רחב, תוך שמירה על עקרונות השוויון, ההכלה והזכות לכבוד.
רגע, לא גמרתי. עוד דקה.
אני מבקש להדגיש כי גם בתקופת האילוצים התקציביים, המשרד רואה חשיבות עליונה בהמשך חיזוק המערכות החברתיות, בעבודה עם הרשויות המקומיות, בהעמקת ההכשרות לאנשי המקצוע ובקידום תוכניות חדשניות שמביאות לתוצאות חברתיות אמיתיות בשטח. אנו ממשיכים לחפש פתרונות יצירתיים ויתופי פעולה עם המגזר השלישי ועם יזמים חברתיים כדי לוודא שהציבור לא ירגיש את הצמצום בשירותים החיוניים. נמשיך לפעול בנחישות וכן הלאה.
אני ישבתי אישית על תקציב משרד הרווחה.
בסדר, לא פורסם – זה לא אני, אבל אני ישבתי עם התקציב. אני חושב שכשהייתי שר הרווחה אני עשיתי אותו לבד. עכשיו הבאתי את חנן פריצקי ויצרתי משבר, והבאתי את האוצר אליי למשרד בערב. אמרתי: תשמעו – אולי השתמשתי בפופוליזם הכי קל בשביל לנסות להביא כסף, ואמרתי: תראו, הנתונים ידועים, מספר הילדות במצוקה ידוע, הימים בשנה ידועים - -
שנייה, תני לגמור משפט, אחר כך תגידי מה שאת רוצה.
- - והתקציב שאתם נותנים ידוע. אז נשאלת השאלה אם בשביל 20 שקלים ליום תורידו ילדה לזנות, ואמרתי את זה בשביל שהם לא יוכלו להתמודד. והתקציב, בזמני, כשהייתי, העליתי אותו מ-3 ל-4 מיליארד, והתקציב עכשיו גדל גם ב-930 מיליון בבסיס, כשבשאר המשרדים הוא לא גדל בבסיס. גורמי המקצוע אמרו לי: חיים, אנחנו חושבים שהתקציב שמביאים לנו פה היום יהיה מתאים לנו. אף פעם זה לא יספק. תקציב רווחה, לצערי, אף פעם לא יספק. ואז נלחמנו על הפלאטים – אמרנו: אנחנו רוצים שתפטרו אותנו בפלאטים. אז הם לא פטרו אותנו בפלאטים, אבל נתנו לנו הרשאות להתחייב.
אני חושב – אני לא יודע אם אני יכול להגיד שאני מרוצה. אתה אף פעם לא מרוצה מתקציב הרווחה. תמיד אתה יודע להביא יותר או משתדל להביא יותר. אבל גורמי המקצוע של המשרד – לא האוצר – אמרו לי: חיים, מהתקציב הזה אנחנו מרוצים – לא מרוצים, מרוצים זו מילה לא טובה – עם התקציב הזה נדע לחיות. בשביל זה אישרתי אותו.
לא, אני קבוע.
נכון. אני מסכים.
אני לא יודע מאיפה את לוקחת נתונים, ואני לא מדבר לתקשורת, אני מדבר אלייך.
מאה אחוז. המשרדים הפחות-חשובים - -
- - חברתית לא קיבלו לבסיס התקציב שקל. משרד הרווחה קיבל תוספת תקציבית של 930 מיליון, שזה סדר גודל של 8% על התקציב הקודם, על הבסיס הקודם, והגיע לתקציב של כמעט 13 מיליארד. זה לא מספיק, צריך להביא עוד, אבל אם גורמי המקצוע – משרד הרווחה קיבל הגדלה לתקציב של 930 מיליון על ה-12 מיליארד שיש לו בתקציב. הוא קיבל הגדלה, כשרוב המשרדים שלי – גם הבריאות קיבל הגדלה, אבל לא השיכון ולא התיירות לא קיבלו הגדלה לתקציב, ואם הם קיבלו, אז זה 10 מיליון, 15 מיליון, בשביל להראות, זאת אומרת, לא היה שום דבר משמעותי.
מאחר שאני מכיר את משרד הרווחה ואני מכיר את חשיבותו – ואני נלחמתי בשביל להיות במשרד הרווחה, כי הציעו לי הרבה, אז ראיתי את החשיבות – משרד הרווחה קיבל תוספת תקציבית של בין 7% ל-8% לבסיס התקציב. הסכום היה 930 מיליון שקל. תודה.
574 מילים של חיים כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.