קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה לברך אותך, שבמבנה הדמוקרטי המיוחד שלנו, כאשר נשיא המדינה טס לחוץ לארץ, ויושב-ראש הכנסת משרת אותנו נאמנה בוושינגטון, ופגש שם את יושב-ראש הקונגרס ויזם עצומה בין-לאומית של חברי קונגרס מכל העולם להעניק לטראמפ פרס נובל לשלום, על המעשים שלו למעננו פה – בהשבת החטופים ומעשים גדולים אחרים – והקדוש ברוך הוא בירך אותך מתוך אותם שמונה-תשעה סגנים, להיות זה שהיום הוא נשיא המדינה שלנו. ממלא מקום היושב-ראש הוא נשיא המדינה.
אתה האיש הראוי ביותר. והרוח הטובה שלך, שהיא תמיד פה שורה על כולנו, מרגיעה ומחברת את עם ישראל.
בבקשה, אדוני.
אני לא רואה גמלאים, אני רואה נערים ונערות שיצאו לטיול בהרי ירושלים.
השם ישמור אתכם, ותמשיכו ללמוד ולהעמיק.
הדבר השני שציינת, אדוני היושב-ראש, הוא הסוגיה של הלומי הקרב ונכי צה"ל, שכל הזמן מכה בנו מחדש. המאהל הזה נמצא שם, והגשם יורד, והקור, והסופה מחכה. אנחנו כל הזמן משתדלים לעשות מעשים למען הלומי הקרב ונכי צה"ל; נאבקים בנחישות על חוק הגבלת שכר טרחה לנכי צה"ל. הוא מתקדם. יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה מיכל וולדיגר, מקדמת אותו בנחישות אדירה. אני רוצה להכריע אותו. אתה, כמי שהיה שר הרווחה, יודע ולא יכולים לסבול את המציאות שנכי תאונות עבודה מוגנים בהגבלת שכר טרחה, נכים של תאונות דרכים מוגנים בהגבלת שכר טרחה - - -
נכון. וגם ניצול. הלכו למיטות של נכי צה"ל עכשיו, שהוא קטוע הרגל, הוא יקבל הכול, בלי עורך דין, והחתימו אותו על חוזה ייצוג, ולוקחים לו 50,000 ו-100,000 שקל על כלום. אתה רואה חזירות וניצול של נכי צה"ל. האחרונים שמוגנים בחוק הם ניצולי שואה. היחידים בישראל שהם נכים, שלא מוגנים בחוק הגבלת שכר טרחה הם נכי צה"ל. אני מברך את יושבת-ראש הוועדה וולדיגר, על הנחישות. כל הלוביסטים מתעוררים, כי הם רואים שהחוק מתקדם. זה חוק פרטי שלי, שנוסף אליו חוק ממשלתי. שר המשפטים גיבה אותנו. שש שנים אני נאבק על החוק. לפני שנתיים שר המשפטים נתן גיבוי. מיזגנו את החוק הממשלתי והפרטי, ואני ממש רוצה שנביא אותו. זה המעשה שנעשה לנכי צה"ל ולהלומי קרב.
אבל היום, היושב-ראש, גם במסגרת זה שראינו פה ילדים, פנתה אליי אימא, אישה של נכה צה"ל, הלום קרב, ואומרת לי: מיכאל, אני באה לבית הספר, ואני אומרת: הילד שלי הוא בן של הלום קרב, צעקות בלילה, קשיים נפשיים, אבא לא בבית, ואני רואה שמערכת החינוך לא ערוכה. עכשיו, נוספו 22,000 נכי צה"ל, ולא מטפלים. פתאום מצאנו איזה חור שחור, וגם חברת הכנסת קטי שטרית טיפלה בזה.
גם פנינה, כולנו. אבל היום עשינו דיון, ואנחנו מקווים לקבל ממשרד הביטחון וממשרד החינוך תוכנית עבודה לליווי ברגעים הקשים של נכי צה"ל.
עכשיו, מה קורה במדינה? לא עלינו, וגם כאח שכול, אם יש הלוויה, כולם יודעים, העירייה, בית הספר, כולם מתגייסים. אבל הלם קרב, פצוע שהוא שנה בבית חולים ולא בא הביתה. אז המידע צריך לזלוג. התחילו לדבר על סודיות. אמרתי: אל תגידו סודיות. אם מישהו מת, אין סודיות? נכי צה"ל – אין סודיות. משרד הביטחון יבוא לעירייה ולמנהל אגף חינוך יבוא למי שיודע לשמור סודיות, למנהל אגף רווחה, ויגידו: זה, אביו נפצע, שימו אליו לב – ייעוץ חינוכי, פסיכולוג.
הדבר שלשמו עליתי לדוכן הוא חוק שאני מאוד גאה שהתקבל ברוב של מעל 84 חברי כנסת, ולדעתי, גם הצעת החוק הזאת שלי, התיקון, קיבל אולי פטור מההנחה – אם אני לא מתבלבל, מבחינת זמנים. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שהביא את החוק הזה לאישור בוועדת השרים בהסכמה, בתמיכה ממשלתית.
אני רוצה להודות לו על קידום החוק הזה והפטור מההנחה. איך נולד החוק הזה? אם היה צריך לקרוא לחוק הזה בשם, צריך לקרוא לחוק הזה חוק חגי. מעל 80 חברי כנסת – כל חבר כנסת שיושב כאן היום חתום על החוק הראשון: להגן על סטודנטים במילואים. עברתי פה אחד-אחד. לא יכולתי להחתים 30 שרים. כל הכנסת חתמה. כל הכנסת חתמה: להגן על אנשי מילואים סטודנטים. כי ראינו שאוניברסיטה אחת נדיבה ואחרת מקשה, ואיזה מרצה שלא אכפת לו ואומר: לא מעניין אותי הצבא. בנינו להם סטנדרט טיפולי.
אבל מה לא מצאנו? פתאום בא אליי חגי – הסטודנט הזה במכללה בירושלים. אני לא רוצה להוציא דיבתה, כי הנשיאה שם פעלה לתקן וקראה לו אישית, אחרי שעשינו פה דיון בכנסת – חגי, מאות ימי מילואים, עובד סוציאלי, התקבל על תנאי לשם. אמרו לו: תוציא ציון 80. הוא בא עם ציון 79.5, והמרצה הדיחה אותו ממסלול עבודה סוציאלית. ראיתי שבחוק שלנו יש פרצה: החוק שלנו לא עסק בזכות של איש מילואים להישאר במסלול הלימודי שלו. הוא עסק בהקלות לימודיות, בסיוע, בהארכת זמן, בחלף מבחנים.
קטי שטרית, את לא היית פה. אבל אני פרגנתי לך על הדיון החשוב שעשית על נכי צה"ל ועל הלומי קרב היום, ועל הדרישה ממשרד החינוך וממשרד הביטחון להביא לנו תוכנית עבודה ללוות אותם אישית. אז אני מחזק את ידייך על הדבר הזה.
אני חוזר לנושא שלנו. פתאום גיליתי שיש לקונה בחוק. אגב, כשהבאנו את החוק הזה עם טייב, אהוב ליבי, עם יושב-ראש ועדת חינוך, שאני כבר מתפלל שהוועדה הזאת תבוא, כי יש שם חוק מוסכם להוקרת נכי צה"ל.
אני לא רוצה אלטרנטיבית, אני רוצה ביצועיסטית, אבל אני מאחל לך מזל טוב לגיוס הבן ולנשיקה שנתת לו על הראש. זה היה היום?
זה היה שלשום. שיצא בשלום וישוב בשלום, "ומעשה אבות סימן לבנים".
וינון אזולאי, אל תפריע, כי יש חוק שאתה צריך לקדם איתי עוד רגע.
ינון אזולאי, יש לך חוק שלי ושלך שאתה לא יודע עליו. לך לכיסא שלי, בבקשה.
החוק הזה שאנחנו מציעים היום מוסיף תיקון לחוק שמגן על חיילי מילואים סטודנטים, ואומר: לא תוכלו להדיח אותם בלי סיבה. עכשיו ביקשו ממני מות"ת-מל"ג, יש שם אישה נפלאה, ד"ר לוגסי – דיאלנה, מהנגב – אתה מכיר אותה?
והיא תעשה דברים טובים לשוויון הזדמנויות במל"ג-ות"ת. החוק הזה אומר שהמל"ג-ות"ת יוסמכו לקבוע כללים לאוניברסיטאות שלא פוגעים במסלול של חייל מילואים, ויציגו לנו את הכללים השוויוניים; שלא ידיחו, כמו את חגי – שפגעו בעתיד שלו.
אני רוצה רק לסיים, מזה בדרך כלל אני מתחיל - -
- - שאנחנו גאים ושמחים, גם בממשלת ישראל, גם בצה"ל, שהחזרנו את רוב החטופים. לצערי איבדנו חלק מהם – את החיים שלהם – אבל לפחות זכינו להביא את רובם ככולם לקבר ישראל. נשאר לנו רן גואילי, שהוא על ליבי, עם החולצה, ואנחנו נמשיך לשים אותו על ליבנו, כאן בכנסת ואת המשפחה שלו, עד שהוא ישוב הביתה לקבר ישראל. תודה.
993 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.