הכנסת מאמצת את תוכנית עשרים הנקודות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

בהקראה.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה שאני מופתע ומאוכזב שראש הממשלה נתניהו לא פה. זו ההזדמנות הראשונה שניתנה לנו ככנסת להגיד לנשיא טראמפ, להגיד לעולם, להגיד לעצמנו, שאנחנו מתאחדים סביב מטרה משותפת, והוא בחר להחרים את ההצבעה ולא להגיע לכאן. חבל. אני מודה לשרים שכן הגיעו ולחברי הקואליציה שנמצאים כאן.

אנחנו עכשיו בתחילת דצמבר. תחשבו איפה היינו לפני פחות מחודשיים. לפני פחות מחודשיים עשרות חטופים עוד היו במנהרות החמאס בעזה, מעונים, מוכים, מורעבים. לפני פחות מחודשיים הלכנו לישון כל לילה בלי לדעת אם לא נתעורר מאזעקות ונרוץ עם הילדים למקלט כי יורים עלינו טילים; בלי לדעת אם לא נקום לעוד הודעת הותר לפרסום, עם צילומים שוברי לב של לוחמים מחייכים שנהרגו בקרב. אלו היו החיים שלנו במשך שנתיים: טבח נורא ואז שכול, חרדה, עצב, סכנה, אסון רודף אסון. 7 באוקטובר הפך ליום שמסרב להסתיים. הטבח הגדול בתולדות המדינה הפך למלחמה הארוכה בתולדות המדינה.

אלא שאז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החליט לעשות מעשה: הוא הניח את תוכנית עשרים הנקודות שלו, מתווה להפסקת המלחמה והחזרת החטופים, ופשוט גרר את כולם אל השולחן והפך את זה למציאות. הנפש האנושית מסתגלת מהר, אז כולנו מתנהלים היום כאילו זה ברור מאליו. לפני חודשיים זה היה הדבר הכי פחות ברור מאליו שאפשר, וזה קרה כי היה לו חזון והיה לו אומץ והייתה לו נחישות, ואולי מעל לכול זה היה מופע יוצא דופן של חברות אמת. לנשיא אמריקאי יש בלי סוף דברים להתעסק בהם. לנשיא אמריקאי גם יש סביבו תמיד יועצים שאומרים לו להתרחק בדיוק מדברים כאלה – מעימות מדמם בארץ רחוקה שחלק גדול מהבייס הפוליטי שלו אומר לו שעדיף להתעלם ממנו.

למזלנו הוא לא הקשיב. הוא בנה תוכנית והלך עליה בכל הכוח. וכמו כל תוכנית מדינית וביטחונית, היא לא תוכנית מושלמת – כל אחד יכול למצוא בה פגמים וכל אחד יכול למצוא טענות – אבל יש לה יתרון אחד: היא עבדה. אם אתם לא מאמינים לי שהיא עבדה, תשאלו את אלון אהל, תשאלו את רום ברסלבסקי, תשאלו את משפחת גולדין, תשאלו את הילדים של איתן לוי, זכרו לברכה, תשאלו כל אימא של חייל שלא ישנה בלילות כי הילד שלה בעזה.

כשהנשיא טראמפ היה פה בכנסת, אמרתי לו מעל הדוכן שזה בלתי נתפס שהוא לא קיבל את פרס נובל לשלום, וכנסת ישראל כולה, האופוזיציה והקואליציה כאחד, קמה ומחאה לו כפיים. אני מאמין שהוא עוד יקבל את הפרס. אבל יש עוד דבר שלא קרה: ישראל קיבלה את התוכנית, אבל מוזר ככל שזה יישמע, אף אחד מעולם לא הצביע עליה. הייתה הצבעת קבינט רק על עסקת החטופים, שלא התייחסה לתוכנית כולה, והייתה ההודעה של ראש הממשלה שאשררה את הצעת מועצת הביטחון, שבתוכה הייתה כלולה תוכנית עשרים הנקודות, אבל לא הייתה, עד לרגע זה, אף הצבעה של שום גורם ישראלי רשמי על תוכנית עשרים הנקודות של הנשיא טראמפ, לא בקבינט, לא במליאת הממשלה, לא בוועדת החוץ והביטחון, אפילו לא פה במליאת הכנסת.

אז מטרת ההצעה שמובאת בפניכם היום היא להצביע על התוכנית לא למרות שזו הצבעה סמלית בלבד, אלא דווקא מפני שזו הצבעה סמלית. לסמלים יש ערך ולסמלים יש חשיבות. הייתה לי השבוע שיחה עם בכיר בממשל האמריקאי ששאל אותי מה יהיה בהצבעה היום. נתתי לו דוגמה דווקא מהצד שלהם. אמרתי לו שאחד הרגעים שהכי חיזקו את ישראל בשנים האחרונות היה ההצבעה בקונגרס על תקציב הטמי"רים לכיפת ברזל, שעברה ברוב של 420 תומכים מול תשעה מתנגדים. זה היה רגע חשוב מפני שהרפובליקנים והדמוקרטים באו ואמרו ביחד – הם אמרו: יש מעט מאוד דברים אצלנו שהם לא במחלוקת, אבל ביטחונה של מדינת ישראל הוא אחד הדברים האלה. היה כוח גדול בעובדה שזה לא היה רק בדיבורים אלא בהצבעה. כולם נכנסו למליאה והביעו תמיכה במדינת ישראל. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו פה. כנסת ישראל כולה צריכה להצביע על כך שהיא מכירה תודה לנשיא טראמפ על התוכנית הזו ומה שהיא הביאה בעקבותיה: חזרת החטופים, הפסקת המלחמה, החזרה אל החיים.

אני רוצה להגיד לחבריי מימין ומשמאל: הדיון פה הוא לא על כל פרט בתוכנית. גם אני כזכור העדפתי, אני עדיין מעדיף, שמצרים תוביל את שחרור עזה ולא טורקיה וקטר. לכל אחד יש זכות, לכל אחד מאיתנו, ואולי אפילו חובה, לחפש כל הזמן פתרונות טובים יותר. ההצעה הזו מדברת על משהו אחר – היא מדברת על הקומה העליונה. בקומה העליונה היה פה מאמץ אדיר, נשיא אמריקאי מחויב, ניסיון אמיתי לעזור למדינת ישראל באחת משעותיה הקשות ביותר. בקומה העליונה יש פה חזון לשלום אזורי עם הסעודים, עם האינדונזים, ובטווח הארוך – כן, גם עם הפלסטינים. אפשר להתווכח איך זה ייראה, אפשר להטיל ספק אם זה יקרה, אבל מותר לקוות שיום אחד מדינת ישראל תחיה בשלום עם שכניה, שהילדים שלנו יחיו בעולם יותר טוב מאיתנו. זה גם ערך יהודי וזה גם מטרה לאומית.

בקומה העליונה זה גם לא סביר שמהלך כל כך דרמטי לא יאושרר בידי הכנסת, ולו רק כדי שגם הריבון הישראלי יהיה חלק מקבלת ההחלטות, אחרת אנחנו באמת מדינת חסות ולא דמוקרטיה גאה שמחליטה בעצמה על גורלה. הצבעה כזאת יכולה להיות צעד ראשון בדרך ארוכה שתחזיר אותנו להיות חברה ישראלית אחת שיש לה מטרות משותפות וטוב משותף שהוא גדול יותר מכל המחלוקות הפוליטיות. אנחנו אוהבי הארץ הזאת, ואנחנו אומרים כל הזמן שאנחנו מסכימים על 80% מהדברים אבל מתעקשים לריב על ה-20%. אז הינה, יש פה הזדמנות לחזור ל-80%, להזכיר לעצמנו שיש דברים ורעיונות שאנחנו גם יודעים להתאחד סביבם.

ברשות היושב-ראש, אני אקריא גם את נוסח ההחלטה באנגלית לטובת ידידנו בעולם.

The Knesset of Israel, by virtue of its sovereign authority, hereby reaffirms President Trump's 20-Points Plan, calls upon its neighboring states to establish regional peace with it, and expresses its gratitude to the President for his efforts.

אני קורא לכנסת ישראל כולה להתאחד ולהצביע בעד ההצעה לאשרר את תוכנית עשרים הנקודות של הנשיא טראמפ. תודה רבה.