קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק שנועדה לתקן כשל מערכתי שהפך לנטל כבד על כלל אזרחי המדינה, והיא מערכת תאגידי המים והביוב.
לפני כמה שנים החליטה הכנסת שרשויות מקומיות יפעילו את משק המים רק באמצעות חברה בע"מ. משק המים במדינה היה אז במשבר, אני מזכיר, ואולי אפילו במשבר קיצוני. לא רק שלא היו מים – וכולנו זוכרים את הקמפיין "ישראל מתייבשת", שבו נקראו האזרחים לנהוג באחריות בכל נוגע לצריכת המים – אבל גם תשתיות המים והביוב בשטחי הרשויות המקומיות, האמת, לא טופלו כראוי. היה פחת מים גבוה, היו רשויות מקומיות שלא ניהלו כמצופה את משק המים והתשתיות בשטח שלהן, והיו שהעדיפו אפילו להשקיע את כספי צריכת המים של התושבים במקומות אחרים, כמו חינוך, כוח אדם, פרחים בכיכרות, אירועי יום העצמאות, מה שבאמת הוביל להזנחה בתשתיות המים בשטחן.
ההתנהלות הזאת הובילה לחיוב הרשויות המקומיות להקים תאגידי מים וביוב, לצד יצירת מנגנוני רגולציה חדשים שלא היו עד אז. ובאמת, התאגידים שהוקמו הצליחו לשפר את ניהול משק המים: פחת המים ירד באופן משמעותי, המשק הכספי הסגור שנקבע אז אפשר השקעה בתשתיות ובשדרוגן, ולצד זאת, באותו הזמן גם המדינה החלה להשקיע, והתשתיות הלאומיות אף הן שופרו.
אנחנו רואים איך מערכת ותעשיית התפלה מתקדמת, אחת מהמתקדמות בעולם, הוקמה, ועברנו להיות מעצמת מים; ממדינה שהתייבשה למדינה שיודעת לנהל משק מים מודרני. אבל מה קרה על הדרך, אדוני היושב-ראש? על הדרך הוקמו 56 חברות מים, כל תאגיד מים עם דירקטוריון ויושב-ראש, עם מנכ"ל וסמנכ"לים, ויועצים משפטיים, יועצים חיצוניים, דוברים, מערך ניהול מנופח, משרדים, מוקדי שירות, מערכי גביית תשלומים חדשים. נוצרה עוד שכבה ביורוקרטית באמת בלתי נסבלת. ועוד איזו ביורוקרטיה. למעשה, התאגידים הקימו מנגנונים כפולים לאלו שהיו כבר קיימים ברשויות המקומיות, והכסף שרצינו שילך לטיפול בתשתיות מים וביוב הולך בין השאר למשכורות של מנהלים, לרכבים, ליועצים ולמנגנונים. ומה עוד קרה, אדוני היושב-ראש? התושבים משלמים יותר, הפעם גם כולל מע"מ, מה שלא היה בתקופה שהמים היו באחריות העיריות. השירות נפגע והוא התרחק מהתושבים. ועכשיו, לכו תנסו לדבר עם תאגיד מים באזור המגורים שלכם.
אז מה עושים? באו רשות המים ומשרד האוצר ואמרו: באמת, הקמנו יותר מדי תאגידים, 56 תאגידים, יותר מדי ביורוקרטיה. בואו נצמצם אותם, נחליט שיהיו 11 תאגידים אזוריים. עד היום לא הצליחו להגיע לשם, אבל בינתיים הלכו למהלך ביניים, והוחלט על צמצום התאגידים ל-30 וכמה. גם המהלך הזה לא ממש הצליח, וזאת בדיוק הבעיה, כי זה לא פותר כלום, זה רק יוצר תאגידים גדולים יותר, מנופחים יותר ורחוקים יותר מהתושב ומהרשות המקומית. אגב, תנו לי לנחש מה היה קורה או מה יקרה בעתיד, כשהם יצליחו. אתם תראו שבעוד כמה שנים יגידו: למה צריך 11 תאגידים? בוא נעשה תאגיד אחד ארצי, ואז, התאגיד הארצי הזה יהיה ממש כמו חברת החשמל – ענק, תאגידי, ביורוקרטי. כמה שנים אחרי זה יבוא מישהו ויגיד: למה בכלל צריך תאגיד ממשלתי? בוא נפריט את משק המים, כמו שעושים היום בחשמל. זאת התפתחות זוחלת שגם אותה צריך למנוע.
אדוני היושב-ראש, בזמן שאתה מתחלף, חבר הכנסת אלי רביבו, מכיוון שגם לך יש הצעת חוק בדיוק כזאת, שמדברת בדיוק על אותו נושא, ממש ממש בדיוק – תאמין לי, בדקתי את הנושא – גם אתה מבין שמים הם מוצר צריכה בסיסי, ציבורי, חיוני, שאסור להפריט אותו. המים הם משאב לאומי קריטי. זה חלק מהשירות הציבורי שצריך להינתן לתושבי המדינה, ולא רק מתוך שיקולים כלכליים של רווח. לכן, צריך לדאוג שיהיה הכי יעיל, הכי זול עבור התושב. את זה יכולות לעשות, במיוחד היום, הרשויות המקומיות, דווקא מכיוון שהמצב השתנה והוא שונה היום מאז.
אבל לא רק אני חושב כך, גם אדוני חושב כך, חבר הכנסת רביבו. אפילו משרד האנרגיה והתשתיות ערך בחינה על ידי צוות מקצועי, בראשותו של חברי, ידידי זאב בילסקי - -
ככה התחלתי, ככה התחלתי. - - צוות בחינה מקצועי שהקים משרד האנרגיה בראשות זאב בילסקי, שהיה ראש מטה הדיור, חבר כנסת, יושב-ראש הסוכנות, ראש עיריית רעננה. ישבו יחד עם גורמי מקצוע ובדקו, בדקו את משק המים הרצוי. בבחינה שלהם עלה שהמוטיב המרכזי לניהול נכון, יעיל ושוויוני של משק המים הוא קיומו של משק כספי סגור, שיאפשר ניהול נכון, ראוי ותקין של משק המים העירוני, תוך עמידה ברגולציה אחידה גם ביחס לרשויות שמנהלות את משק המים באמצעות תאגיד מים וגם ביחס לרשויות שמנהלות את משק המים באופן עצמאי, בלי תאגיד.
כיום קיימת אי-אחידות רגולטורית בין משק המים שמנוהל בתאגיד למשק המים שמנוהל על ידי עירייה, גם בהשקעות בתשתיות ואפילו בקביעת תעריפי המים, כי התאגידים, למשל, משלמים מע"מ והרשויות לא. מה עוד התברר במהלך הבחינה המקצועית של הצוות? שיש לא מעט יתרונות בניהול משק המים במסגרת הרשות המקומית שמצדיקים את שינוי העיקרון הנוקשה של ניהול משק העירוני רק באמצעות חברה בע"מ, כפי שקובע היום החוק.
נראה שכיום בשלה העת, חברי הכנסת, באופן מושכל, לנהל את משק המים העירוני באמצעות הרשויות המקומיות ולא באמצעות תאגיד מים עירוני נפרד. המהלך הזה גם ייעל את ניהול משק המים העירוני ויאפשר ראייה אינטגרטיבית של שירותי הרשות המקומית בתיאום פיתוח תשתיות ועלויות. למשל, לא יצטרכו להגיע למקום שבו יום אחד העירייה פותחת את הכביש לטובת טיפול במערכת הניקוז או הטמנת סיבים אופטיים מתחת לאספלט, ושבועיים אחרי שסגרו את הכביש, יבוא תאגיד המים ויפתח אותו שוב כדי לטפל במערכת הביוב העירונית שבאחריותו. הדבר גם יאפשר איחוד פונקציות אדמיניסטרטיביות כגון גבייה, ייעוץ משפטי, ניהול כוח אדם וכדומה.
חברי הכנסת, בשנת 2025 אנחנו כבר לא באותו מקום כמו לפני 15 ו-20 שנה. הרשויות המקומיות התפתחו משמעותית, והבנו כמה יכולות יש להן היום; התשתיות שופרו; יש הבנה ברורה ועמוקה בחשיבות ההשקעה במשק המים; המקצועיות השתפרה בכל תחום – יש חוקי מכרזים, יש בקרה, יש שקיפות. היום רשויות מקומיות יכולות להמשיך לנהל את משק המים בצורה יעילה יותר, קרובה יותר לתושב, בלי שכבת ביניים ביורוקרטית, מנופחת ויקרה.
הצעת החוק שלפניכם מציעה, למעשה, את מה שמובן היום מאליו – להעביר את הסמכות לרשויות המקומיות ולתת להן את החופש לבחור איך לנהל את משק המים בתחומן. רשות שתעמוד בקריטריונים ובסטנדרטים מקצועיים ותוכל לנהל את זה בעצמה, תנהל בעצמה; רשות שרוצה להצטרף לתאגיד אזורי עם רשות אחרת, תצטרף; רשות שמעדיפה להשאיר את תאגיד המים, תשאיר את זה בתאגיד המים. זאת לא כפייה, החוק הזה הוא וולונטרי. זאת בחירה. יש כלל ברזל ברור: יהיו קריטריונים מקצועיים במשק כספי סגור. כל שקל שייגבה לצורך ניהול משק המים ישמש אך ורק לתשתיות מים וביוב, הא ותו לא; לא לפרחים ברחוב לקראת הבחירות, לא לזיקוקים ביום העצמאות – רק למים ותשתיות. זה העיקרון היסודי שמונע חזרה לטעויות העבר, שמבטיח שנשמור על ההישגים שהשיגו, אבל בלי המבנה המיותר והיקר. זה עובד, רבותיי; זה עובד כבר היום ברשויות מקומיות בכל הנוגע לאגרת שמירה.
לכן, חברי הכנסת, אני שמח מאוד לבשר לכם שהחוק הזה – אני יודע – זוכה לתמיכת שר האנרגיה אלי כהן, שגם מקדם בעצמו הצעת חוק ממשלתית דומה בעיקרה, וגם הודעתי שאמזג את הצעתי עם ההצעה הממשלתית, כי אין פה אופוזיציה וקואליציה. גם ראשי הרשויות המקומיות ומרכז השלטון המקומי, הגוף שמייצג את כלל הרשויות בישראל, תומכים בהצעה ומבקשים את קידומה המהיר. כולם מבינים שצריך לשפר את המצב וכולם יודעים שאפשר אחרת – יותר יעיל, יותר קרוב ויותר אחראי.
הצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, היא חלק ממדיניות עקבית ותפיסת עולם שסיעת כחול לבן ואני בתוכה מובילים: העברת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי, מהממשלה לעירייה. אנחנו מאמינים בשלטון קרוב לאזרח, שלטון שמכיר את הצרכים המקומיים, שלטון שיכול להגיב מהר, שלטון שאחראי ישירות מול התושבים.
חברי הכנסת, אתם יודעים ששירתי שנים רבות בעירייה. שימשתי גם כיושב-ראש תאגיד מים וביוב, ואני יודע על מה אני מדבר. תאגידי המים היו פתרון נכון בזמנו בחלק מהמקומות. הם עשו עבודה טובה, אבל המצב השתנה. אני מסיים, אדוני. תאגידי המים היו אמורים להיות מקצועיים, אבל הם הפכו לביורוקרטיים; היו אמורים לחסוך כסף, אבל יש בזה היום גם בזבוז כסף, כשמקימים מנגנונים כפולים. הגיע הזמן לשנות את המציאות.
אני הצעתי הצעת חוק שמציעה מסלול אחראי, מאוזן, מקצועי, שיאפשר סגירת תאגידי מים, לתת לרשויות חופש בחירה בניהול משק המים, להבטיח משק כספי סגור שימנע שימוש לרעה בכספים, ולחייב עמידה בקריטריונים מקצועיים של השקעה בתשתיות. זאת ההזדמנות לתקן כשל, לחסוך כספי ציבור, לשפר שירות לאזרחים ולהחזיר את ההיגיון למערכת. תודה רבה מאוד, אדוני.
1,279 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.