בוקר טוב.
בוקר – כבר צוהריים, מפה לשם, מה שנקרא.
כן, בדיוק.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חייבת להגיד שאני מתרגשת מאוד להציג את הצעת החוק הזאת. אתה יודע, אדוני, גם אתה ורבות ורבים מאיתנו פה שותפים לדבר הזה, שאתה הרבה פעמים בשאיפה נאבק או נאבקת על דברים הרבה לפני שבאת לכנסת. יש מהלך חיים שאתה מנצל, או את מנצלת, או משתמשת במובן - - -
מהלך חיים שבו את באמת משתמשת בכל הכלים העומדים לרשותך, ואת נלחמת על הדברים שאת מאמינה בהם.
הצעת החוק הזאת, שתמוזג לתוך הצעה ממשלתית שעברה כאן בשבוע שעבר, ואם תרצה השם, תעלה להצבעה סופית היום בסוף סדר-היום, היא תוצאה של מאבק בן עשרות שנים שאני הצטרפתי אליו לפני כ-30 שנה, לשינוי היחס והתפיסה שלנו את נפגעות ונפגעי עבירות המין. האמת היא שצריך להגיד נפגעות ונפגעי עבירה בכלל, אבל נפגעות ונפגעי עבירות מין בפרט. בהקשר הספציפי הזה אנחנו מדברות ומדברים על ילדות וילדים שהם אולי, וזה ברור, החוליה החלשה ביותר, חסרות וחסרי הישע ביותר, אלה שנפגעות ונפגעים בצורה הקשה ביותר.
כל פגיעה מינית היא טראומה, אבל על אחת כמה וכמה כשהיא נעשית כשאת רכה בשנים, כשזה בדרך כלל מישהו קרוב, מישהו עם סמכות, מישהו עם גישה, מישהו שמספר לך סיפור אחר לגמרי ממה שקורה באמת במציאות. ואז, במקרים הנדירים, והם עדיין נדירים, אדוני היושב-ראש, שבהם האדם הזה מגיע בכלל לעמוד לדין, בסוף יש שם ילדה או ילד שנפגעו על ידי האיש הזה והם צריכות וצריכים לעמוד ולהעיד נגדו בבית משפט?
אתם תסכימו איתי שלבוא לתת עדות בבית משפט, להיחקר על דוכן העדים, זה דבר מלחיץ מאוד. זה מלחיץ בכל גיל, בטח ובטח כשאת רכה בשנים, כשאתה קטן; בטח ובטח כשאתה צריך לעמוד מול מי שיש לו סמכות עליך; מי ששנים ארוכות, בזמן שהוא פוגע בך, היה אמור להיות זה שמיטיב איתך, זה שקרוב. ואז אתה צריך לעמוד מולו בבית משפט ולהעיד נגדו? לילדות ולילדים זה ממש כמעט בלתי אפשרי, אבל מעבר לזה, זה מחמיר בצורה אנושה את הפגיעה בהם; זה מעמיק את הטראומה, זה משחזר שוב ושוב ושוב בצורה נוראה את הפגיעה.
לאורך השנים, המאבק שלנו להכיר במעמד הייחודי של נפגעות ונפגעי עבירות מין והמצב הייחודי בתוך זה של ילדים וילדים נושא פירות. לפני כמעט עשור הוקמה ועדה בשם ועדת ברלינר, בראשות השופטת בדימוס ברלינר, שישבה על המדוכה הזאת. ועדה בין-משרדית. הייתה לחברת הכנסת לשעבר מיכל רוזין ולי הזכות להוביל את המאבק שהביא להקמת הוועדה הזאת. היא המליצה המלצות רבות מאוד ורחבות מאוד על התאמה של כל המערכת כולה, כך שאנחנו נוכל גם לשמוע את הנפגעות והנפגעים כמו שצריך, גם לשמור עליהן, להגן עליהן בתהליך ובשאיפה אפילו להפוך את התהליך – מה שאפשרי – להיות תהליך מעצים, להיות חלק מהשיקום שלהן. שנוכל לטייב את התביעה, שלתביעה יהיו סיכויים. שאנשים יוכלו לבוא על עונשם, שצדק ייעשה.
הטיפול הראוי בנפגעות ובנפגעי עבירות מין בהליך המשפטי הוא קריטי לכך שהתביעה תצליח. זה אינטרס ציבורי ראשון במעלה משום שבסוף, מה שאנחנו רוצות ורוצים זה למנוע עבירות מין; זה למנוע עבירות אלימות.
לשמחתי, הדוח התקבל. אנחנו כבר העברנו כאן לפחות עוד פרק אחד ממנו שאני יכולה לזכור: סיוע משפטי, ליווי של הנפגעות והנפגעים על ידי נציגות ונציגים מהסיוע המשפטי על חשבון המדינה מתחילת ההליך, כלומר משלב התלונה והחקירה. עכשיו עובר עוד פרק, והוא הפרק שמרחיב את ההגנות שכבר יש לילדות וילדים נפגעים במערכת – להרחיב אותם ככה שהם לא יסתיימו בגיל 14 אלא יימשכו לגיל 15.
עכשיו תאמרו: למה דווקא 15 ולא 16 – כפי ששאל אתמול בצדק יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן, אני אומרת למה רק עד גיל 16 ולא נניח עד גיל 18, שהוא הגיל שבו אתה מפסיק להיות קטין, או את מפסיקה להיות קטינה להרבה צרכים אחרים.
נכון, יש לנו דרך מאוד ארוכה לעשות, יש לנו דרך ארוכה לעשות בלחוקק את שאר הפרקים ולהרחיב את ההגנות שניתנות, אבל כל שינוי כזה הוא ממש מבחינת הצלת חיים. כל ילדה או ילד שנחקרו לפני גיל 14 ואז עברו את גיל 14, ופתאום מוצאים את עצמם כאילו הם צריכים להעיד בתנאים של אדם מבוגר – למרות שאת החקירה שלהם הם עשו עם ההגנות שניתנות להם כילדה או ילד – עכשיו יוכלו, בכל זאת, לעשות את זה עד גיל 15 – כל אחת וכל אחד כזה זה עולם ומלואו. יש פה גם הגנה על הילדות והילדים האלה. יש הכרה בהם; הכרה במה שהם עברו ובמה שנדרש כדי לשקם אותם, ולתת להם סיכוי לחיים שלא יוכתבו על ידי הטראומה שהם עברו. יש כאן הבנה של המערכת שהיא חייבת לעשות את השינוי שיאפשר לילדות והילדים האלה את הסיכוי הזה.
זה צעד מתוך הרבה צעדים שצריכים להיעשות, אבל זה צעד חשוב בצורה בלתי רגילה, מה גם שהרבה פעמים הזמן שעובר מהחקירה ומהתביעה הוא זמן שלקח למערכת ולא בגלל הנפגעת או הנפגע. הם בוודאי לא צריכים להיות אלה שישלמו את מחיר המורכבות של המערכת ואת הזמן שלוקח לה להגיע לדבר הזה.
אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי לחזור למושכלות היסוד: פגיעה מינית היא על אלימות ועל כוח. על ניצול של כוח שיש לך על מישהי חלשה יותר ממך. ילדות וילדים עד גיל 12 נפגעות ונפגעים כמעט באותה מידה, משום שהם חסרי ישע, משום שהן רכות ורכים. אחר כך הם גדלים להיות גברים ונשים והתפקידים של קורבנות משתנים, או נותרים על כנם, בהסללה החברתית של המערכת שלנו, של החברה שלנו. אבל כילדות וילדים, גם בנים פגיעים בצורה בלתי רגילה וחשופים לפגיעה מינית.
אני רוצה להודות לשר המשפטים שהתגייס, לא רק באופן כללי – בתקופה הזאת, משרד המשפטים עושה עבודה על דוח ברלינר – אלא גם ספציפית לעזור לי להעביר את ההצעה הפרטית הזאת, שמחכה כל כך הרבה שנים, וסוף סוף יש לה הזדמנות לעבור ולהפוך להיות חלק מספר החוקים.
אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה, ליושב-ראש ועדת החוקה, באמת, רבות ורבים בלשכה המשפטית, שלאורך השנים – אגב, הצוות המשפטי של ועדת החוקה שמגויס לטובתם של נפגעות ונפגעי עבירה לאורך שנים, צריך להגיד באמת, הוא חוליה חשובה מאוד בדרך הזאת. לנשות, בעיקר, משרד המשפטים, שעושות את העבודה הזאת תוך ניסיון לתכלל כל הזמן את המגבלות של שאר המערכת.
באירוע הספציפי הזה אני רוצה להגיד תודה רבה למי שמאפשרת לי לעמוד כאן היום ולהעביר את הצעת החוק הזאת, ואני קוראת לכן ולכם להיות שותפים לדבר החשוב כל כך הזה: הזכות של ילדות וילדים לקבל יחס ראוי ממערכת המשפט כדי שיוכלו לספר את הסיפור שלהם, כדי שיוכלו לזכות בהכרה, כדי שיוכלו להשתמש בהזדמנות הזאת, להתגבר על הטראומה ולא להעמיק אותה; כדי להחלים מהתופת הפרטית שלהם ולא להפוך אותה לפצע גדול עוד יותר.
פגיעה מינית היא רעה חולה בחברה שלנו, ובחברה האנושית בכלל; היא רווחת בבתים הרבה יותר רבים ממה שאתן אוהבות ואוהבים לחשוב על זה בשוטף. פגיעה מינית מאפשרת בהמשך החיים את תעשיית המין; מאפשרת חלק ניכר מתעשיית הפשע. כשנתחיל לטפל כמו שצריך בפגיעה מינית בילדות, אנחנו נתחיל להבריא את החברה האנושית שלנו בכלל. זה צעד קטן, אבל זה צעד חשוב בדרך לשם. אני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק, תודה רבה.
1,091 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.