הקמת הרשות הלאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תודה על העלאת הנושא הזה, שהוא בהחלט נושא חשוב.

בהחלטת ממשלה 230 מיום 24 בפברואר 2023 נקבעה מפת דרכים לאומית לצמצום תאונות העבודה במשק הישראלי, מתוך תפיסה שלפיה תאונות עבודה אינן גזרת גורל וחובתנו, חובתה של המדינה, לעשות הכול כדי שעובד שיצא לעבודתו יחזור בריא ושלם. זה נכון לגבי העובדים כמובן, קודם כול, וחיי אדם. וצריך לומר שזה גם בוודאי נכון בנזק הכולל שהדבר הזה גורם לענף הבנייה ולענפים אחרים. ובוודאי, העלויות שנלוות כי צריך לזכור שמדובר לא רק במקרים של מוות, אלא בלא מעט פעמים גם בפציעות קשות וכולי.

ההחלטה עברה טרם תחילתה של מלחמת חרבות ברזל, שבעקבותיה בוצעה עבודה בין-משרדית רחבה עם נציגי משרדי האוצר, המשפטים, המוסד לביטוח לאומי וכמובן משרד העבודה. כאשר היו שני צוותי עבודה – האחד שהובל על ידי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, והשני על ידי מנכ"ל משרד העבודה דאז. למרות המלחמה, מתוך הכרה בחשיבות העניין, העבודה הזו נמשכה למרות הקשיים, כולל העובדה שגורמים רלוונטיים נמצאו בשירות מילואים, וכמובן כל הנושאים האחרים שגורמי המקצוע נדרשו להם כתוצאה מהמלחמה.

בחודש דצמבר 2024 ממצאי הוועדה הוגשו לשרי העבודה והאוצר. במסגרת עבודת הוועדה הוכנו הטיוטות הנדרשות להקמת הרשות הלאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית, שמפרטות את הרכבה, דרכי פעולתה, תקציבה וכו'. הדבר הזה נעשה לאחר עבודה מאומצת שבחנה מספר רב של מודלים בעולם, ולבסוף הוועדה גיבשה את המודל שבראייתה הוא הטוב והנכון ביותר להקמת הרשות.

צריך לומר – ואני אומר את זה בצער, ולכן חשוב שאת מעלה שוב את הנושא החשוב הזה – שר העבודה דאז ומי שאני מקווה שיחזור למשרד בקרוב, חבר הכנסת יואב בן צור, סבר שניתן להניע את המהלך של הקמת הרשות כבר בחוק ההסדרים לשנת 2025 מאחר שהמסקנות כבר פורסמו קודם. אבל בסופו של דבר, בגלל מגבלות גודל של חוק ההסדרים – וכידוע גם אני בכובעיי השונים כשהייתי בכנסת ולא בממשלה, ובוודאי זה נכון מבחינת גישתם של חברי כנסת מהאופוזיציה שמבקשים להגביל את גודלו של חוק ההסדרים ולא לפתוח אותו באופן רחב – כתוצאה מהעניין הזה, בסופו של דבר, הנושא הזה לא נכלל בחוק ההסדרים הנוכחי.

אני מסכים לגמרי שיש צורך להשלים את המהלך הזה, להשלים את הקמת הרשות. אני אשתדל לנסות לקדם את העניין מול משרד האוצר, ככל שיתברר שיש לי פרק זמן של ממש במשרד, גם אם לא בדרך של הכללתו בחוק ההסדרים אלא בהליך מסודר בנפרד.

לא שר הרווחה – שר העבודה.

אני אשתדל לענות בקצרה. ראשית, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אני אשמח אם תוכלי להעביר לי איזשהו מכתב קצר עם תמצית הממצאים שהיו בדיון אצלך, ואני בוודאי אבדוק את זה. מה שקבוע בחוק, בוודאי חייבים לעמוד בו. ודברים אחרים כמובן נתונים למשא ומתן, שמן הסתם, כרגיל, יימשך בטח עד מחר בלילה, אם לא יותר מאוחר, במסגרת דיוני התקציב.

באשר לעבודה מועדפת – אני אכן עסקתי בנושא הזה לא מעט, ובעיקר בתקופה שהייתי שר תיירות והיינו זקוקים לכוח אדם בענף התיירות. אני חשבתי שצריך לשנות ולהרחיב את הנושא הזה בגלל שבעיניי הוא מהווה תועלת כפולה – הוא גם תועלת למשק במקומות שצריך את זה, וגם נותן זכות מסוימת נוספת לחיילים המשוחררים, ולכן בעיניי זה מנגנון שיש לו יתרונות משני הכיוונים.

באופן עקבי, לאורך כל השנים, הדבר הזה נבלם בגלל התנגדות עקבית של משרד האוצר. יש לה הסברים מקצועיים שונים, ואני חושב שחלקם גם נובעים מזה שבמצב שבו אין ניצול תקציבי מלא של העניין, בראייתם, כל שינוי יביא בסוף להוצאה תקציבית יותר גדולה. אני בהחלט חושב שצריך לעשות בחינה של הנושא הזה, צריך לשנות אותו.

אבל אני אומר שוב, בסופו של עניין, כדאי לשאול את השאלה הזאת בשאילתה לשר האוצר, כי בלי ההסכמה של משרד האוצר ונכונות שלו לפתוח בכלל, באופן אמיתי, את הדיון על העניין הזה – שוב, מניסיון העבר אין דרך לעשות את זה שלא על דעתם. דעתי האישית היא שבוודאי יש צורך, בטח יש לבחון את זה, וגם לעשות שינויים.

חבר הכנסת מעוז, לצערי, אין חכם כבעל ניסיון. אני הקמתי – הממשלה הקימה, אבל ביוזמתי – לפני למעלה משנתיים את ועדת החקירה לעניין הרוגלות, ואז הייעוץ המשפטי לממשלה, בניסיון לסכל את עבודת הוועדה הזו, תמך בעתירה שהוגשה כנגד עבודתה, בטענה שהוועדה לא יכולה לעסוק בתיקים פתוחים, שעודם תלויים ועומדים ונמצאים בחקירת משטרה – כי לא יכול להיות כפל, או מקביל, לאלה שנמצאים בהליכי דיונים בבתי משפט.

זו, כמובן, טענה שאין לה שום בסיס, ולו משני נימוקים: האחד, מוזר שאף אחד לא חשב עליה כאשר הקימו את ועדת החקירה לעניין הצוללות – שם, אגב, בניגוד לנושא הרוגלות שבו דנים בשימוש בלתי חוקי ברוגלות, אבל לא דנים לגופן של הראיות או לגוף הטענות בתיק כזה או אחר ולכן ברור שאין שום השפעה – בנושא הצוללות, דנים באותן סוגיות בדיוק, גם בהליכים הפליליים, בחקירה ובכל התהליך שמתנהל וגם בוועדת החקירה. למרות זאת, שם זה אושר ללא בעיה, וכאן פתאום צצה לה טענת הסרק הזאת.

ברור, ברור. ותראה מעשה, הרי זה פלא: למעלה מ-20 בקשות דחייה הוגשו בתיק הזה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה. כולן נענו בחפץ לב על ידי בית המשפט, בדפוס פעולה מאוד דומה למה שאנחנו רואים עכשיו בחקירה בעניינה של הפצ"רית וכל הפרשה הנלווית לה. התוצאה של הדבר הזה היא שעד עכשיו, עד רגע זה – בטענה השקרית והשערורייתית הזאת – לא אפשרו לוועדה הזו להתחיל לעבוד. אנחנו עדיין מחכים שההליך שם ייגמר. כנראה, אם נקים את הוועדה בדגם שהצעת, גורלה יהיה דומה.

צריך לומר בצורה ברורה: הבעיה איננה בלקבל את ההחלטה; הרי כבר קיבלנו גם החלטה למנות קודם את השופט קולה ואחר כך את השופט בן חמו ללוות את החקירה. הבעיה היא שהמשטרה איננה מאפשרת להם לעשות את זה. אגב, היא לא אפשרה את זה אפילו לפני שהיה צו של בית משפט. וכמובן, גם האנשים שמתמנים, הם עצמם לא רואים מצב שיפעלו כאשר יש צו תלוי ועומד של בית המשפט שמונע את הדבר הזה. לכן, כנראה, אם נלך בנתיב שאתה מציע, תהיה תוצאה דומה למה שקורה בוועדת הרוגלות, ואני לא מוכן להגיע לשם, לא רוצה להגיע לשם ולא חושב שנכון להיות שם. לכן, צריך להמשיך ולדרוש, ביתר שאת, את מתן האפשרות לכבוד השופט בדימוס בן חמו לבצע את המלאכה החשובה, שביקשתי ממנו לבצע.

אני חושב שהציבור כולו רואה את הטיוח, את ההסתרה, את השערורייה הזו שאין למעלה ממנה. אני יכול לנצל את הבמה הזו, אדוני היושב-ראש, לומר לשופטי בית המשפט העליון ולכל מי שמנסה למנוע מהאמת לצאת לאור: זה לא יעזור לכם, זה לא יצליח לכם. בסופו של עניין האמת תצא החוצה, הדברים יתבררו עד תומם והמאמץ העצום הזה שנעשה – למנוע דבר שלגמרי נראה הכי פשוט בעולם: ששופט מחוזי בדימוס, בעל ניסיון בעולם הפלילי, יבדוק את הדברים וילווה את החקירה, והציבור כולו יידע שהאמת אכן נחשפת. זה מעורר שאלות מאוד קשות: מי מפחד? ממה אתם מפחדים? ולמה?