בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, מכל מה שאנחנו אומרים כאן שיקוים בנו שרן גווילי וסותטיסאק רינטלאק ישובו, האחד לקבר ישראל, האחד למשפחתו בתאילנד, והייתה כתבה ב-ynet השבוע על כמה הם מחכים לו. הוא אמר לאימא שלו: אני עובד עוד קצת וזהו, אני נשאר איתך לכל החיים. לא זכה. אז שזו תהיה שעת הרצון שלנו.

אדוני היושב-ראש, כשאני בחיל ורעדה מתמנה לתפקיד הזה, אז אני חושב על ההורים שלי. אימא זכתה לראות אותי ראש עיר, אבא לא זכה. היא הייתה בכיסא גלגלים, בסוף ימיה, והיא באה לישיבת המועצה ב-2010, כשנתמניתי לראש עיר.

בן אדם הוא תבנית נוף מולדתו, וכל מי שאנחנו זה ההורים שלנו. אני יודע כמה אימא שלך משמעותית עבורך, ואני יודע מה זה דוד אזולאי, ואני מכיר פה את ההורים של אנשים. ובשעה הזאת, בשבילי זה רגע שממש הקדוש ברוך הוא סגר מעגל בעולם, אנחנו עלינו לארץ ישראל, כל אחד מארץ אחרת, ואנחנו יכולים להגיע - -

- - מליטא, ולהגיע לכיסא הזה ולשרת את עם ישראל.

אני רוצה להגיד, ואני אנסה בתמצית, חמישה מקומות השראה של איך ראוי להתנהג כשאני אזכה לשבת בכיסא הזה. דבר אחד מוכר שאומרים על בית הלל ובית שמאי – הלכה כבית הלל. למה הם זכו? למה הלכה כבית הלל? אומרים בתלמוד, "אמר רבי אבא, אמר שמואל, שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: הלכה כמותנו, והללו אומרים: הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן" – קודם כול, לשניהם יש מה להגיד בעולם – "והלכה כבית הלל" – אנחנו ננהג לפי הדרך שלהם. "וכי, מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים, מפני מה זכו בית הלל שהלכה כמותן?" למה דווקא הם קיבלו את הכבוד? "מפני שנוחין" – נוחין מלשון נינוחות, עדינות – "נוחין ועלובין היו". עלובין – אבל לא במובן שלנו, של עליבות, אלא איזו ענווה ופשטות, עליבות שאתה גוזר על עצמך, ענווה. "נוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". זאת אומרת, אומרים: תגיד לי מה אתה חושב; אני אגיד מה אני חושב, אבל אתה תגיד ראשון. גם אני חולק עליך, אני אשמע אותך. בגלל זה זכו בית הלל, שתשמע את החבר שלך. תן לו להגיד מה שהוא חושב.

כשעמדתי פה בממשלת השינוי וכל הליכוד לא היה איתנו, אני אמרתי שכל אדם שלישי ברחוב זה ליכודניק, אני יכול להתעלם? חצי מהעם לא איתנו, אני יכול להתעלם? אם זה בית הלל ובית שמאי, אנחנו יכולים להתעלם מחצי מהעם? אנחנו צריכים לשמוע תמיד את החצי השני.

יש לנו עוד צדיק אחד, יהודה עמיחי, משורר, שאמר שיר מאוד יפה: "מן המקום שבו אנו צודקים / לא יצמחו לעולם / פרחים באביב / המקום שבו אנו צודקים / הוא עמוס וקשה // כמו חצר / אבל ספקות ואהבות עושים / את העולם לתחוח / כמו חפרפרת, כמו חריש / ולחישה תישמע במקום / שבו היה הבית / אשר נחרב". "לחישה תישמע במקום שבו היה הבית אשר נחרב" – אנחנו בירושלים, בחורבן בית על שנאת חינם. ולחישה, שאתה תדבר, תכבד – זה יישמע.

הרב מאיר חי עוזיאל, שהיה רבה של ארץ ישראל, רב ספרדי, הוא אמר את הדבר הבא: "נשימה זאת על ליבנו ונסיר את שטן הקטרוג והפירוד, ושנאת התורה ומשפטיה מקרבנו, ונתלבש במידת האהבה העליונה ונאמנה שנצטווינו עליה בתורה לכל אחינו שבקרבנו, כמו שנאמר: 'ואהבת לרעך כמוך, אני ה'', ובמידה זאת נאהב גם את הגר שחי בתוכנו. כאמור".

עוד פסוק: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלהיכם" – לא רק לאהוב את רעך כמוך, את היהודי – גם את הגר שחי בקרבך. "לא פה המקום לבאר הלכה זאת לעומקה, אבל נכיר ונדע כי כולנו היינו גרים בארבע רוחות השמיים, בגלות, ומתוך כך עלינו מוטלת מצוות אהבה נוספת על 'ואהבת לרעך כמוך', והיא מחייבת אותנו לקבל את כל העולים לקהילותיהם ולמקומות גלותם באהבה אמיתית של 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'', ומתוך אהבה זו ננהג שלום אמת בינינו". שלום ואמת – אדם שרוצה את האמת הוא מידת הדין, הוא אומר, שלום ואמת – "לכבד את דעות ורגשות כל אחד וכל סיעה מסיעותינו" – הוא לא התכוון לכנסת, הוא התכוון לקבוצות בעם ישראל – "סיעה מסיעותינו". אבל תראה איך הדבר הזה מדבר אלינו.

ועוד שלושה דברים קצרים: הרמב"ן אמר שהוא כתב לבנו – ינון – הרמב"ן שכתב לבנו את איגרת הרמב"ן כשהוא נסע לארץ אחרת, אמר לו בפתיח, זה מפורסם: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת". זה הציווי הראשון שלו. אל תכעס, תכבד.

ההורים שלי, מסעודה ואליהו ביטון, אמרו לנו במרוקאית כשהיינו קטנים (אומר במרוקאית ומתרגם) – אל תריבו עם אף אחד. יש לכם סיבה לא לריב? אל תריבו. ככה הם אמרו לנו: אתה יוצא לרחוב לשחק, (אומר במרוקאית ומתרגם) – אל תריבו עם אף אחד.

לסיום, אח שלי, ד"ר דוד ביטון, טבע מושג, הוא אמר: פוליטיקה של הכנסת אורחים. הוא אומר: הבית שלנו, כל הזמן היו בו אורחים. מה זה הכנסת אורחים? מישהו שבא אליך הביתה בהפתעה. לא הכנסת אורחים של: יאללה תבוא אליי עוד שבוע, ארוחה. לא, פתאום בא. אתה עוצר את הלו"ז ואומר לו: שב, שתה קפה, כוס תה. אתה הופך אותו למלך, אתה שם את הלו"ז שלך בצד – השתבש לך הזמן. תאכל משהו, תנוח, תתקלח, בוא לישון. אתה מכניס בן אדם אליך הביתה, אתה משחרר את ענייניך ומוכן להכניס אותו הביתה.

פוליטיקה של הכנסת אורחים זה שלכל אדם במדינה הזאת יש מקום בבית הזה. ותכניס אותו הביתה, תן לו להרגיש משמעותי.

שהקדוש ברוך הוא יברך אותנו שנעשה מלאכתנו נאמנה; שהקדוש ברוך הוא יברך אותנו שלא יגבה ליבנו בתפקיד הזה, שנישאר כמו שבאנו ונשרת את עם ישראל ומדינת ישראל. תודה רבה, היושב-ראש.