קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אפתיע אותך, אדוני היושב-ראש. יש טענה אחת נכונה - - -
אני חושב שאני אפתיע אותך, בוא נראה. יש טענה אחת נכונה של אנשים מרקע של חינוך חרדי, בוגרי החינוך החרדי, שאומרים שקשה להם להתגייס לצה"ל, טענה אחת שאני מזדהה איתה בכל כוחי. נתחיל במה לא. הטענה שלימוד תורה מציל יותר – מה אני אגיד לכם? לא קונה את זה. אם יבוא אליך חמאסניק לישיבה, למי תקרא, לחניוק שלומד 22 שעות, או לחייל ולשוטר שניצבים על המשמר? מה שנקרא – בוא נראה.
מה, החניוק? לא אהבת את החניוק?
אז אתה יודע, אני שמעתי, סיפרו לי חבריי בגור שמייד אחרי 7 באוקטובר קמה כיתת הכוננות של חסידות גור, כיתה לתפארת. אמרו לי שיש מחלקות בצה"ל שלא נראות ככה. אז מסתבר שכשצריך, אתה יודע, גם בגור יודעים להתחמש בנשק ולהגן על בית המדרש.
יש עוד טענה שאני לא חושב שהיא נכונה, שלימוד תורה סותר גיוס לצה"ל. אתה יודע שיש עשרות אלפי דוגמאות הפוכות, אדוני היושב-ראש? הינה, אני אחת מהן – שבע שנים בישיבה. כמה מחבריי הטובים הם ראשי ישיבות היום. לא ראיתי שלימוד התורה נפגע מזה שבן אדם שירת בצה"ל, כנראה להפך.
אבל יש טענה אחת נכונה לגבי הקושי בגיוס חרדים, והיא שקשה לקחת בן אדם בגיל 18, אחרי ש-18 שנה הזריקו לו לווריד ולראש שהצבא זה רע ושירות המדינה זה שמד ושאי-אפשר להישאר חרדי בצה"ל, ובגיל 18 – היהפוך נמר חברבורותיו? זה באמת קשה, קשה לעשות שינוי דרמטי בגיל 18, ולכן צריך להתחיל הרבה יותר צעירים. חינוך לשירות משמעותי בצה"ל צריך להיות חלק מכל מערכות החינוך בישראל, מהגן, כי כמו שאומרים, וזו לא קלישאה, הכול מתחיל בחינוך. אני בטוח שאני לא היחיד שאומר את זה, אבל אני כנראה האחרון שעוד מזכיר כאן שהכול מתחיל בחינוך. אם למדינה יש מודל, יש ערכים שחשובים לה, חבר הכנסת לוי, יש ערכים שהיא רוצה לראות בדור העתיד, בחינוך הדור הבא, אותו דור שכבר היום מחליף אותנו, אז ראוי שהדבר הזה יבוא לידי ביטוי בתקצוב מערכת החינוך ומוסדות החינוך. תקצוב מוסדות חינוך צריך להיות ביטוי של הערכים שחשובים למדינה.
משלמי המיסים של מדינת ישראל משלמים למוסדות החינוך באמצעות המיסים כדי שהילדים שלנו יקבלו חינוך, לא בייביסיטר, לא סתם מסגרת, לא חימום כיסאות ובטח ובטח לא ערכים שיוצאים נגד המדינה. ואחד הערכים של מדינת ישראל הוא שירות המדינה, כולל, אולי בראש, שירות צבאי. אתם יודעים, שירות צבאי הוא לא סתם סעיף בתקציב – הוא קונספט שנחוץ להישרדות של המדינה יהודית. המדינה הזו מתקיימת על כתפי האנשים שנושאים אותה עליהם צבאית. הייתה אצלי לפני כמה דקות איזושהי אישה מהמגזר השלישי שסיפרה לי ששתי הבנות שלה ובעלה והיא עצמה והילדה שאו-טו-טו מתגייסת, כולם משרתים.
אז כן, ככה, כשקמים עלינו אויבינו ופורצים לנו לבית, אנחנו גם יושבים ומתפללים, אבל גם עושים השתדלות, גם נלחמים פיזית, כי רק אידיוט סומך על הנס. חז"ל אמרו: אין סומכים על הנס. וגם זה – לא בשעת סכנה. ושוב הדברים מתחברים. אז הכול מתחבר לחינוך, וחינוך זה לא רק מתמטיקה ואנגלית. שותפות, רעות, סולידריות, הם ערכים שמחזיקים את המדינה הזו. אדוני היושב-ראש, היום מדינת ישראל מממנת, לפעמים ב-100% תקצוב, מוסדות שלא רק שלא מחנכים לשירות צבאי – מתנגדים לשירות צבאי. כלומר שוב, בוא נגיד את האבסורד, כי אולי צריך להבין אותו: מדינת ישראל נותנת תקציב, ובתקציב הזה אומרים: אסור לך לשרת בצה"ל. אסור לך, זה בניגוד לאמונתנו, דתנו, דרכנו. פשוט אבסורד, מדינה מממנת מוסדות שמחנכים נגדה.
ולכן, הצעת החוק שלי מציעה שיהיה קשר בין סיבה לתוצאה, בין מימון לערכי המדינה. כספי משלמי המיסים לא יממנו מוסדות שלא מחנכים למחויבות למדינה. אתה יודע, דרך אגב, אדוני היושב-ראש, אני עוקב – שמעתי שהאדמו"ר מסאטמר נמצא בארץ. אני לא יודע אם אתה עוקב, מיקי לוי, האדמו"ר מסאטמר הביא איתו 5 מיליון דולר. לחיילי המילואים? לא; לנשות המילואים? לא; ליחידות הסדירות? לא. למי הוא הביא 5 מיליון דולר? למוסדות החינוך שמלמדים לא לשרת. אבל אתה יודע מה? אין בעיה. קחו את 5 מיליון הדולר של האדמו"ר מסאטמר, אבל רבותיי, אל תיקחו שקל מהמדינה. לפחות סאטמר הם הגונים, כמו שכתב אותו גביר מסאטמר לאדמו"ר מגור לא מזמן, וציטטתי כאן, "עד מתי אתם פֹסחים על שתי הסעִפים"? אם אתם לוקחים כסף מהמדינה, אל תשתמשו בו כנגד מדינת ישראל – כי זה מה שקורה כרגע. בתי הספר מגייסים הכי הרבה.
אז עכשיו אני רוצה לומר לכם משהו. המדינה משלמת, והיום, על פי חוק, אנחנו לא שואלים מה נותנים בחזרה. אנחנו רק נותנים זכויות ולא דורשים חובות. ולכן, בזמן שחלק ממדינת ישראל שולח את ילדיו לצבא – לשנים של שירות, לסיכון חיים, וחלקם לא חוזרים משם – וחלק אחר גדל במערכת חינוך שמלמדת אותו שהכול אופציונלי – המדינה תשלם, המדינה תעזור, המדינה תגן, ואתה, אתה לא חייב כלום – הצעת החוק הזו אומרת משהו מאוד פשוט. אמר פה מישהו שמגיע לפעמים לבית הזה: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. זו כל התורה כולה על רגל אחת.
אני קורא לחבריי בקואליציה, לחבריי באופוזיציה, לתמוך בהצעת חוק שבעצם באה ואומרת: אם אתה לא גידלת ילדים לשירות משמעותי וקיבלת חובת שירות, הדבר יפגע בתקציב שלך. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, זה לא חל על מי שלא מקבל צו. לצורך העניין, מגזר או מגדר שלא מקבל צו גיוס לא ייפגע, אבל מי שמקבל צו גיוס ולא משרת, ייפגע בתקציב החינוך.
אמרתי, כל עוד הם לא מקבלים. מי שלא מקבל צו, לא מקבל.
אישה חרדית לא מקבלת – לא ייפגע תקציבה; ערבים לא מקבלים – גם כן. אם מדינת ישראל תחליט כן להוציא צווים, אז זה יחול על כולם. דרך אגב, אין לי בעיה עם זה, כל עוד זה חל על כולם. כן, עאידה, איזה כיף זה שיש את החרדים, שאפשר – מה שנקרא, הם ידאגו לנו כבר.
אז אני אומר כאן, ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו, גם במערכת החינוך, לא רק בתחומים אחרים. וכן, הגיע הזמן שמערכת החינוך כולה תחנך לקראת שירות משמעותי, צבאי, אזרחי. כך ראוי. תודה רבה.
934 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.