נאומים בני דקה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. תודה, כבוד היושב-ראש. את יודעת, שום דבר לא קורה במקרה, ואני מאוד שמחה שביום הזה אני שרה תורנית, ביום כזה שבאמת מדברים בכנסת על הרבה מאוד סוגיות מאוד מאוד חשובות – בריאות הנפש, בוודאי בתקופה הזאת, וחוק נוסף שראיתי, הגנה על קטינים, ואני יודעת שהיום גם בוועדות הכנסת דנו על העניין של המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים.

את יודעת, מפריע לי שאת עומדת כאן, ואנחנו באמת – כנשים, אני אומרת, שוב – יש בינינו הרבה מאוד מחלוקות, אבל בדברים מסוימים אנחנו צריכים לדעת שאין צבע לדברים, אין ימין ואין שמאל ואין מחנות, ואין פריפריה ואין מרכז, ואין דתיים ואין חילונים, ובאמת, אין עניין של מעמדות.

נושא האלימות נגד נשים – אני לא חושבת שאין פה אישה בחדר הזה, וגם הרבה מאוד גברים, שלא מבינים שזה נושא שכולנו חייבים לטפל בו; שמבינים שזה נושא שהתקדמנו בו אבל לא מספיק; שמבינים את הבושה הגדולה בקרב נערות, בקרב ילדות ובקרב נשים שהאלימות היא לא רק אלימות שמגיעה לרצח. אלו, לצערי, דברים שעולים בתקשורת, ואולי זה טוב, כי זה מביא ומעורר את המודעות. אבל יש כל כך הרבה אלימות שהיא אלימות מילולית, אלימות כלכלית, אלימות מינית, אלימות של סטיגמות ושל רשתות שבהן מעליבים ודוחים ומנמיכים נשים ילדות ונערות. לכן, אני חושבת שדווקא ביום כזה צריך להפסיק להגיד: אבל דווקא אצלכם, השרות או השרים, או זה, או להעיר ככה בצורה כזאת. כי באמת, אני חושבת שנעשה כאן ניסיון אמיתי להעלות כאן בכנסת דברים מאוד מאוד מהותיים שמחברים בין כולנו.

נכון, יש ויכוחים. נכון, אפשר לעשות יותר. אבל אני אומרת שוב שהנושא הזה, בכלל, של הכאת נשים, הוא נושא שהוא גם בדמי. אני באתי ממקומות באמת קשים, וראיתי מה קורה, ואני רואה היום. ואני אומרת לך, זה חוצה מעמדות, זה חוצה תפקידים, זה חוצה מגזרים. את רואה את זה בהרבה מאוד מקומות, בכל מיני סוגים של שיח, ולפעמים גם פה. גם פה את רואה חברי כנסת שמדברים עם נשים כאילו הם באו ממקומות, אני לא יודעת מה. לכן אני אומרת, התפקיד שלנו הוא להתאחד בדבר הזה, מטי, ולא להגיד: הם, אנחנו או אתן, אלא ביחד למצוא פתרונות כדי להגן על נשים ולאפשר להן יותר ויותר לבוא ולהתלונן, וללא הבושה, כשהן מרגישות אשמה על זה. הן לא אשמות בשום דבר מהסוג הזה. תודה לך.