תקיפת תלמידים בבית הספר בבאר שבע

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

האם אתה רוצה לחזור על השאלה בדיוק?

כי זה היה מקרה ספציפי, שאני גם רוצה להתייחס אליו.

היה מקרה ספציפי שבו תלמידים גודפו בקריאות: שמאלנים מסריחים, מוות לשמאלנים, והוספתם קריאה – ביבי המלך. לא יודע. מ"ביבי המלך" אני פחות מתרגש. אבל - - -

בסדר, לא משנה. קודם כול, אני רוצה להפריד בין הקריאות. אבל מה שרציתי להגיד לך זה כך: ראשית, אני חייב לומר לכם שבסוף אנחנו במערכת חינוך עם מעל 2.5 מיליון תלמידים, מעל 250,000 עובדי הוראה. וכשאתה עוסק בציבור כל כך גדול, לצערי, יש מקרים קיצוניים מאוד מאוד משני הצדדים. דרך אגב, אותו דבר בהשכלה הגבוהה. אני יכול לתת לך לדוגמה את ד"ר סבסטיאן בן דניאל שקורא לחיילי צה"ל רוצחים, והוא בא ללמד מילואימניקים. בעיניי, שערורייה. הבן אדם הזה לא צריך להיות מרצה במדינת ישראל. אבל בסוף, לגבי ההשכלה הגבוהה, הסמכות היא בידי הנשיאים. לי אין ממש סמכות בהשכלה הגבוהה.

לא, זה לא נכון. אני חושב שגם את זה צריך לתקן. אבל לא משנה, אני לא נכנס לזה כרגע. זה ויכוח ארוך טווח. שם צריך לפנות לנשיא של המוסד הספציפי ולבדוק ולטפל בכל מקרה לגופו של עניין.

בנוגע למערכת החינוך, חד-משמעית, הסמכות היא בידיים שלי. גם פה יש מורכבות, כי כשזה בבתי הספר היסודיים וחטיבת הביניים, הם עובדים של מערכת החינוך. ברגע שזה בתיכון, אז זה כבר עובדים של הרשויות, או כל מיני רשתות כאלה או אחרות. זאת אומרת, אנחנו במפה מאוד מורכבת.

ואני רוצה לומר לך בצורה מאוד ברורה: קודם כול, לשאלה שלך, לאירוע הספציפי – מחוז דרום במשרד החינוך ערך בירור מקיף מול הנהלת בית הספר במקרה. זה היה אירוע נקודתי של הקנטה מילולית בין תלמידי כיתה ח' במוסד. הנהלת בית הספר פעלה באופן מיידי, בהתאם לנהלים, תוך כדי זיהוי של 12 מעורבים, השעייתם על פי חומרת המעורבות שלהם באירוע, קיום שיחות חינוכיות ועדכון ההורים. הטיפול הזה מתבצע בליווי יועץ בית הספר, פסיכולוג חינוכי ופיקוח מחוזי. זאת אומרת, היה פה אירוע לא תקין, שטופל כפי שצריך להיות מטופל, במקרה הזה כנגד שמאל. יש מקרים שזה כנגד ימין. אני אומר עוד פעם, בכל המקרים חייב טיפול, ועושים את הטיפול, והטיפול הזה קורה.

יש לנו פרוטוקול ברור ומסודר להתמודדות עם אירועי משמעת. ברור שיש הבדל גדול כשזה הופך להיות גם אלימות מעבר לאלימות מילולית. כמובן שגם אלימות מילולית. אבל ראית, דיברנו קודם, בשאילתה הראשונה, לאן האלימות, לצערי, מגיעה. ובמקרה הזה בדקנו. ההנהלה פעלה על פי נוהלי משרד החינוך. צוותי החינוך בכל רחבי הארץ מובילים באופן קבע תהליכים חינוכיים בתוך הכיתות לטיפוח שיח מכבד, עידוד סובלנות, חינוך לכל הדעות ומניעת אלימות כחלק מהלמידה הערכית השוטפת.

עוד פעם, זה ההנחיות שלנו. אנחנו משתדלים שזה יהיה בכל מקום. להגיד לך שמתוך כל המספרים האלה לא קורה שיש מקרי קיצון? קורה. גם בהם אנחנו מטפלים. ובמקרה הזה, זה טופל כהלכה על ידי הנהלת בית הספר. וחשוב לומר, שוב, שאנחנו נמשיך לפעול בממלכתיות במערכת החינוך. דרך אגב, חינוך לכל הדעות – אני הובלתי כנושא שנתי בתקופת הרפורמה, כשהיו הרבה מאוד, אולי אפילו יותר מהיום, מקרים כאלו של שסע פנימי סביב נושאים פוליטיים; הנושא של סובלנות וסבלנות והיכולת לשמוע דעות, גם אם הן שונות ממה שאתה חושב, בלי להגיע לאלימות מילולית, זה כמובן הכרח, ואנחנו מקדמים את זה.

טוב.

אתחיל אז לגבי תקנת הסובלנות ולחבר הכנסת איתן גינזבורג, באמת, אני חייב לומר שהיה כבר מאמץ פה בכנסת, אבל לצערי היה מאמץ לעומתי שלא הוביל לשום תוצאה, והתקנה באמת עמדה על כמעט מיליון שקלים. פנית אליי אישית והערת את תשומת ליבי לחשיבות של התקנה. אני חייב לציין שגם היושב-ראש דיבר איתי באופן אישי – פנה וביקש שאתערב – וזה אחרי שלמעשה התקציב של שנת הלימודים התשפ"ו היה אמור להיסגר.

באמת, מה שהיה בוועדה הוביל לאסון מבחינת התקנה, ודווקא היוזמה שלך, יחד עם היושב-ראש – עשיתי מה שנקרא מן היקב ומן הגורן והצלחנו. כמו שלפני רגע דיברנו גם על תנועות הנוער שהצלחנו, עדיין יש לנו עוד קצת בעיה עם מכינות אופק, אתה יודע, והארגונים. לפחות פה באמת הבאנו לרף ולתוצאה טובים. אני שמח באמת על שיתוף פעולה פורה, בניגוד להופעה המבזה בוועדת הכנסת, שרק גרמה לנושא הזה ללכת אחורה. ועדת החינוך בכנסת.

לגבי, איפה היא, פרידמן, לגבי השסע, איפה היא, פה, יצאה?

אז כמובן שאנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות לטיפול בשסע. אמרתי שזה עוד מתחיל מתקופת הרפורמה, ששם גם הייתה הדלקה. דרך אגב, היה ניסיון – אני חייב לומר לך, היושב-ראש, לא יודע אם אתה זוכר – לכל אורך תקופת תחילת הכהונה של הממשלה הזו, היה ניסיון להכניס את המחאה לתוך בתי הספר, ואני עצרתי את זה ואמרתי בצורה מאוד ברורה, בתי הספר לא יהפכו להיות זירת הפגנות. שם לומדים. עכשיו, אני מפריד בין זה – וזה תלוי גיל, כמובן, אני לא מדבר על בתי ספר יסודיים – אבל בהחלט בבתי הספר התיכוניים, שיח מכובד ומכבד, שבו דנים בוויכוח החברתי, זה לגמרי לגיטימי.

יותר מזה, אני דווקא רוצה להתייחס רגע לחברות וחברי הכנסת פה. אני אומר בצורה מאוד ברורה: אנחנו לא מאפשרי ביקור בבתי ספר של חברי כנסת או של שחקנים פוליטיים ללא אישור. מתי נותנים אישור? אם לא מדובר באירוע פוליטי – וזה בסדר, ויש מקרים כאלה; או לחילופין ההפך, אם יש ביקור מאזן. זאת אומרת, בקשר להצעה שלך, אני מאוד אשמח להוביל מהלך של נציג קואליציה ואופוזיציה, שבאים ביחד למסגרת בוגרת מספיק ועונים על שאלות. זה יכול להיות אירוע שאפשר לרוץ איתו בשוטף.

עם זה אני מאוד בעד. אנחנו מוכנים, אני אומר. הרי יש גם חוזר מנכ"ל מפורט מאוד שמדבר בנושא ומסביר גם למורים איך – לכל מורה יש עמדה. אולי לא בכל נושא, אבל יש עמדה – אתה בא לשיח פוליטי בגיל מסוים, אפילו על תפקידה של הרשות המחוקקת מול תפקידה של הרשות השופטת, בסדר? אני לוקח נושא שמן הסתם יש בו עמדות שונות במדינת ישראל. מה צריך לעשות המורה? יש לו את העמדה שלו, ולא משנה מאיזה צד. כשהוא מגיע לשיח הזה והוא צריך ללמד בשיעור אזרחות, אז הוא צריך להציג את כל העמדות, לדבר על, מה שנקרא, הקונפליקטים המובנים בין עמדה אחת לשנייה, ולתת לתלמידים את ההרגשה שיש פה מגוון דעות. דרך אגב, לחשוב, כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, ולנהל שיח סביב העמדות. לא לבוא בדוקטרינה אחת, לא לבוא ולהשתמש בכוח שלו כמורה או כמנהל ולנסות לשטוף את המוח בדבר כזה או אחר. לא לקחת תלמידים להפגנה פוליטית בטענה של – לא יודע מה – כל מיני המצאות. אלה דברים שנתקלתי בהם. אם נצליח לשמר בתוך מערכת החינוך שיח מאזן, מכבד, שבודק את העמדות מכל הצדדים, זו המטרה.

חד-משמעית, פאנל חייב להיות פאנל מאזן. לא יכול להיות שמביאים פאנל שיהיה שם – הינה, אני אלך מהכיוון, תהיה עוצמה יהודית, הבית היהודי והליכוד באים לפאנל. זה לא פאנל.

מה שאתה אומר שאני יודע, אני אומר לך: אני לא יודע, ואני אומר לך חד-משמעית, בכל מקום כזה התמונה חייבת להיות מאוזנת ולהגיע בפאנל שכשאני אסתכל עליו, או שכל אדם רגיל יגיד : כן, יש פה שומעים מגוון דעות מכל הצדדים.

אתה רואה, אנחנו מזניחים את הקואליציה.

נושא נוער הגבעות. אני רוצה להגיד, לשאלתך, אנחנו שם ואני שם ואתה יכול לעדכן את הכתבים שמשרד החינוך יגיע. אנחנו פשוט לא עושים, לא עובדים בשביל התקשורת, אנחנו עובדים בשביל העשייה. אז כן, כמובן, התפקיד של משרד החינוך חשוב מאוד מאוד. אנחנו נערכים לזה, אנחנו עשינו עבודה בעניין, יש לנו תוכנית מלאה. היא תוצג, כולל המשמעויות, המשאבים, כל מה שצריך בעניין הזה. צריך להפריד: יש מקרי קיצון, שבהם נוער עבריין – אתה יודע, זה יכול להיות גם בספסלים פה בירושלים; זה יכול להיות במקומות אחרים שנוער שהוא עבריין וצריך לטפל בו במסגרת עבריינית.

נוער הגבעות, אני חושב שברובו צריך לטפל דווקא במסגרת החינוכית; צריך לדאוג שיהיה את הקצה שיטופל משמעתית, אבל יש ספקטרום רחב מאוד שבו אנחנו כמשרד החינוך חייבים להתערב. אנחנו שם, דרך אגב, אבל לא מספיק. בין השאר, זו הכוונה של הדיון הזה

הערת אגב, הינה אתה רואה, אני לא יודע למה, זו התשובה. סתם, תסתכל על התאריך, מתי השארתי אותה. אתה מבין?

זה חשוב לי.

רק שתדע, התאריך פה זה 28 באפריל. זאת אומרת, חצי שנה, לצערי, אחרי שיש לי פה כבר תשובה מוכנה, זה לא הגיע אליך. כן.