קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, השאירו פה נייר. לא יודע, בעולם שאני בא ממנו לא משאירים ניירות מאחור. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי חברותו בממשלה של השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר נפסקה ביום כ"ב בחשוון התשפ"ו, 13 בנובמבר 2025, בשעה 20:43, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו הודיע השר רון דרמר על כוונתו להתפטר מן הממשלה על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה על פי חוק לשר אחר, או חובה המוטלת עליו על פי חוק, כולה או מקצתה – לשר אחר. בהיעדר שר עבודה ושר פנים מכהנים קיימת דחיפות וחיוניות בהפעלת סמכויות בתחומי משרד העבודה ומשרד הפנים. לאור האמור הממשלה מבקשת את אישור הכנסת להעברת הסמכויות שנמצאות כחיוניות לשם מתן מענה לצרכים דחופים בתחומי המשרדים לראש הממשלה, וזאת באופן זמני עד למינוי שר העבודה ושר הפנים, בהתאם להחלטת הממשלה המפורטת להלן:
א. בהתאם לסעיף 31(ב), לחוק-יסוד: הממשלה – להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר העבודה לפי החוקים שלהלן ובעניינים המפורטים לצידם, וזאת עד למינוי שר העבודה: 1. סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, לעניין הטלת תפקיד ממלא מקום מנכ"ל משרד העבודה; 2. סעיף 20 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, לעניין מינוי ממלא מקום למנהל המוסד לביטוח לאומי; 3. פרק ד' לחוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז–1967.
ב. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה – להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי החוקים שלהלן ובעניינים המפורטים לצידם, וזאת עד למינוי שר הפנים: 1. סעיף 9 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, לעניין מקרים דחופים בנוגע למתן רישיון ישיבה בישראל לזרים מהמדינות המנויות בתוספת לחוק אשר דרוש עקב עניין מיוחד של המדינה; 2. תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח–1948; 3. סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת הצווים שלהלן: א. צו התכנון והבנייה (פטור מהיתר להקמת סכר עפר זמני ועבודות נוספות לצורך שאיבת מי כנרת) (הוראת שעה), התשפ"ו–2025; ב. צו התכנון והבנייה (פטור מהיתר לעבודות הנדרשות לשיקום נזקים במתחם בית הזיקוק במפרץ חיפה) (חרבות ברזל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025; ג. צו התכנון והבנייה (פטור מתוכנית ומהיתר להחלפת צנרת המוליכה דלק לתשתיות חיוניות) (חרבות ברזל) (הוראת שעה), התשפ"ו–2025; ד. צו התכנון והבנייה (פטור מתוכנית ומהיתר להקמת מיצג לזיכרון אירועי 7 באוקטובר) (חרבות ברזל) (הוראת שעה) (תיקון), תשפ"ו–2025; ה. צו התכנון והבנייה (פטור מתuכנית ומהיתר להקמת מבנים יבילים זמניים ולשימוש במבנים קיימים לצורכי מגורים זמניים (חרבות ברזל) (הוראת שעה), התשפ"ד–2023 – התקנת צו לתיקון הצו הקיים בכפוף לקיום התייעצות עם המועצה הארצית ואישור כלל הגורמים הנוגעים בדבר; 4. סעיף 266ו לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת צו התכנון והבנייה (פטור מתוכנית ומהיתר להקמת מתחם שישמש למגורים ולשימושים נלווים) (חרבות ברזל) (ניר עוז) (הוראת שעה), התשפ"ו–2025; 5. סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, לעניין הטלת תפקיד ממונה מחוז מרכז במשרד הפנים.
ג. מובהר שהסמכויות יוחזרו באופן אוטומטי לשר העבודה ולשר הפנים מייד כשימונו ללא צורך בהעברה נוספת. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - -
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, יום שני אחרי יום שני, והריטואל נשמר.
עולים חברי האופוזיציה ושופכים את כל מה שיש להם בבטן.
מאחר שאני עוסק הרבה מאוד בטיהור מי קולחין, אני אומר לכם שהשיטות הקיימות, השפד"ן ותאגידים אחרים, שום מט"ש לא יכול לטהר את מה שאתם מייצרים. אבל אני אגיד לכם, אני יודע מאיפה זה בא.
אני יודע מאיפה זה בא. תראו, אנחנו ביחד, גם אתם, גם אנחנו, גם בכנסת, גם בממשלה, גם במדינה, גם, אני מרשה לעצמי לומר, בעם היהודי, ובמדינות אוהדות ותומכות במדינת ישראל. אלה היו השנתיים הקשות ביותר. היום הראשון היה הקשה ביותר, האכזרי ביותר, הכואב ביותר, המדמם ביותר, וכל תוספת היא "ביותר". אבל למגינת ליבכם, אלה שחשבו שהממשלה תיפול, הכנסת תתפזר ונלך לבחירות בעיצומה של המלחמה – זה לא קרה. לא היה קל – ואני אומר לכם כחבר קבינט – לקבל החלטות באמת הרות גורל, מה לעשות ומה לא לעשות. הרות גורל.
אני רואה בפרסומים בתקשורת מדי פעם קצת אנשים שמשפצים את העבר, זוכרים דברים שבמציאות התנהלו אחרת, אבל אני מניח שהאספירציות הפוליטיות עוזרות מאוד לזכור את העבר קצת אחרת, או לתאר את העבר בצורה אחרת. אבל אני אומר, לצערכם, כל מה שחשבתם שיתנהל, התנהל הפוך. חשבתם שהממשלה תיפול בגין האירועים הקשים של 7 באוקטובר, האכזריים, העובדה שהיו לנו 251 חטופים, 1,200 הרוגים ביום אחד, נוסף על זה ארבעה חטופים שהיו לפני המלחמה, פצועים, יישובים שנכבשו, בסיסים שנכבשו, טראומות שילוו את כולנו לכל החיים. אבל הממשלה הזו המשיכה להוביל ביד ברזל את מה שהיה חרבות ברזל, את מה שהיה כלכלת הברזל של המדינה, את כל התהליכים שחייבו אותנו להוביל באחריות – למרות הדיבורים, למרות הנאצות, למרות ההכפשות, למרות ההאשמות, למרות ההתארגנות בכנסת, מחוץ לכנסת, במטרייה כזו או במטרייה אחרת, באצטלה כזו או באצטלה אחרת. אנחנו ידענו מה האחריות שמוטלת על כתפינו – להוביל את המדינה בשעות הקשות, להוביל אותה בים הסוער, הגועש. ואנשי ים יודעים לכנות את זה "ים 12", למיטב זיכרוני, גבה גלים. ולנווט נושאת מטוסים כמו מדינת ישראל בים כל כך גועש זה לא עניין של מה בכך.
אבל ניצב הקפטן, ראש הממשלה נתניהו, וניצבו אנשי הקבינט, השרים, וניצבה הממשלה וניצבו חברי הכנסת, וכשהיה צריך חיזקו את הקואליציה בכנסת – גם מכם, מקרב האופוזיציה, עד שפרשתם משיקולים לא ברורים. חלק חזרו, הרוב לא. חלק עזבו את הכנסת, לא החזיקו מעמד בסערות. אבל הממשלה הזו ניצבה איתן. הקבינט נתן דירקטיבות מאוד ברורות לדרג הביטחוני, לצבא, לשב"כ, למוסד, למשטרת ישראל בקטעים מסוימים. ולא, חס וחלילה, חפים מטעויות – אבל ידענו בוודאות שבמסלול שבו אנחנו הולכים אנחנו נגיע לחוף מבטחים, בנסיבות הקיימות. אני יודע שלומר "חוף מבטחים" על המציאות שעברנו קצת קשה, אבל מה לעשות, היה צריך להנחית את נושאת המטוסים הזו בנמל, להשקיט את הסערות מסביב, וההשקטה הזו לא הייתה קלה.
היא עלתה בהרבה מאוד חללים, עלתה בלוחמים – בעיקר בעזה, אבל לא רק בעזה – היא עלתה בחללים גם בחזית הצפונית, היו חללים גם ביהודה ושומרון. אבל בסופו של דבר כשניצבנו מול שבע חזיתות, ובניגוד למה שחשבתם באופוזיציה, הקבינט הוביל, קבע דירקטיבות ברורות. הסכמה יותר גדולה, פחות גדולה, של גופי הביצוע, אבל גופי הביצוע באמת נאמנים לקו הברור: הקבינט קובע דירקטיבה וגורמי הביצוע מבצעים. ואכן זה מה שקרה.
ברוב המקרים הייתה תמימות דעים בין האופן שבו ראו את זה הצבא, השב"כ, המוסד, המשטרה, לבין האופן שבו ראה את זה הקבינט. היו מספר מקרים שלא, ובאותם מקרים שלא, הקבינט קבע את הכיוון, הבהיר את הכוונה, וגורמי הביצוע ביצעו את זה בצורה הטובה ביותר, בזהירות הגדולה ביותר. וכולנו יודעים שכשהייתה החלטה לא להיכנס למלחמה בלבנון, בניגוד לעמדות מסוימות, לא נכנסנו למלחמה בלבנון, נשכנו שפתיים והמשכנו להתארגן למלחמה בעזה. וכשבשלו התנאים להיכנס למלחמה בלבנון עשינו את זה באופן הכי נחוש, הכי נחרץ, והחיזבאללה היום במקום הכי נמוך שהוא היה בו אי פעם.
ואז הגיעה סוריה. משטר אל-אסד קרס אחרי 62 שנה – בעידן הבן, אבל זה התחיל בעידן האב. הוא לא היה קורס לולא החיזבאללה בלבנון לא יכול היה בכלל לחשוב במונחים של לבוא לעזור לו כפי שהוא עשה ב-2011, 2012. אז האיראנים משכו אותם לסוריה, והם הצילו את בשאר אל-אסד, בעיקר אחרי שהרוסים הגיעו והשלימו את המלאכה. אבל הפעם זה לא היה. צה"ל דאג לכך, המוסד דאגו לכך, שהחיזבאללה בלבנון לא יחשוב בכלל במונחים של לצאת לעזור לבשאר אל-אסד, ולכן התחלף השלטון בסוריה. האם לטוב? האם לרע? ימים יגידו. אני לא מציע לאף אחד להתבשם מביקורו של הנשיא אחמד א-שרע בוושינגטון אתמול, ציון דרך משמעותי, אבל בשכונה הזו אנחנו גרים לידו ולא אף אחד אחר. לכן, נמשיך במדיניות של חשדהו וכבדהו.
עברנו לסיפור של עזה. עסקות לשחרור חטופים, המבצעים לשחרור חטופים, גם חיים וגם שאינם בחיים – אני אומר לכם שהדברים האלה לא היו יוצאים לדרך לולא צה"ל, שב"כ, גורמי הביטחון, היו פועלים בתוך רצועת עזה באופן שבו הם פעלו – בנחישות, בעוצמה ובזהירות. והזהירות הייתה, בין היתר, למנוע פגיעה בחטופים, וכמובן לא לפגוע במי שלא מהווה מטרה עבור כוחות הביטחון.
אבל ראינו שהעסקה האחרונה, שהייתה אמורה להיות העסקה החלקית, לא עבדה, ופה היא נמשכה חודשים. כל ההתנהלות דרך המתווכות, באמצעות המתווכות, הייתה מול החמאס. וכשהיה ברור שחלפו חודשים וזה לא הולך בכיוון נכון, קיבל הקבינט החלטה לכבוש את העיר עזה - - -
לא החלטה קלה – לא החלטה קלה – העיר עזה. באמת, הצורה שבה ניתנה הדירקטיבה לגורמי הביטחון, בעיקר לצה"ל – לא הייתה כזו לפני המהלך שבוצע.
אבל אז רון דרמר, השר שניהל את המשא ומתן והוכפש פעם אחר פעם בתקשורת הישראלית על האקרנים כל יום שישי: אפס חטופים משוחררים – הקיזו את דמו. על מה? על זה שהוא מבצע את המשימה באחריות, בזהירות.
ואז הקבינט החליט לתת דירקטיבה של כיבוש העיר עזה. וכשהדירקטיבה הזו ניתנה, וצה"ל יצא לבצע את המשימה, מייד אחרי זה ראינו איך החמאס מבקש לממש את העסקה החלקית. אמרנו: לא, לא, בפעם הזו אתם הולכים איתנו רק על עסקה מלאה או שהעיר עזה תיכבש, והם ידעו שהפעם אנחנו רציניים. לא רק השוליים של העיר עזה, לא רק השכונות המערביות של העיר עזה או הדרומיות או הצפוניות או המזרחיות – הליבה של העיר עזה. מי שלא מכיר, דראג', עסקולה, כל השכונות הכבדות, שלא היינו שם קודם לכן. הם ידעו ששם אנחנו נחסל אותם עד הסוף.
וכאן יכול היה הנשיא טראמפ לקדם או לגלגל את העסקה על החזרה מלאה של החטופים. ואני יודע שהיה לכם קשה. הכול התגלגל לכם הפוך. מסכנים, גם בטלוויזיה. עסקה – כל 20 החטופים החיים חוזרים בתוך 72 שעות.
איזה התנצלות שמענו מול השר דרמר? בקושי איזה קול ענות חלושה שהשמיע שמה איזה מצליף שהצליף בו יום אחרי יום, שישי אחרי שישי. אבל חבר'ה, מצביעות לא בונים שלטון.
מצביעות אתם תמשיכו לבלות פה, ותמשיכו להגיש הצעות אי-אמון ותמשיכו להצביע שבוע בַעד שבוע, אחרי שבוע ועוד שבוע, ועוד חודש ועוד שנה.
חבר'ה, אין מה לעשות. כשאתם כל כך לא רוצים שהממשלה תצליח, אז היא מצליחה. אפילו באיראן, רחמנא ליצלן - -
- - אחרי כל כך הרבה שנים שלא הצליחו לקדם מהלך של תקיפה על האיום הקיומי, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל – לא הצליחו שנים על גבי שנים, ובא ראש הממשלה נתניהו, ובא הקבינט, ותוך כדי המלחמה, בעיצומה של המלחמה, במקביל לחזיתות האחרות, הובילו את המהלך הדרמטי, שאני אומר לכם, במשקל הסגולי שלו, יש לו ערך עצום ברמה הביטחונית של מדינת ישראל.
לפגוע באיום הקיומי של מדינת ישראל זה הישג דרמטי. על ההישג הזה תוסיפו את העובדה שהדרג המדיני – אני חוזר לרון דרמר עוד פעם ולראש הממשלה נתניהו, שהצליחו לשכנע את ארצות הברית ואת הנשיא טראמפ - -
- - לתקוף תקיפה קינטית, עם פצצות שאין לנו, עם מטוסים שאין לנו, עם יכולות, שמה לעשות, אין לנו – לתקוף את אתרי הגרעין ולהשלים את התקיפה הישראלית. נכון, עברו עשרה ימים עד שעשו את זה; לקח זמן עד שחיל האוויר ניקה את שמי איראן, ובעיקר את האזורים סביב טהראן ואספהאן, ותקפו, בניגוד מוחלט לכל ההערכות שלכם, אולי גם לכל התקוות שלכם. זה קרה. באמת, ליבי ליבי עליכם. זה מתנהל הפוך ממה שרציתם.
הפוך. אני לא יודע לאיזה קוראים בקפה הלכתם. אין לי מושג לאיזה מגידי עתידות פניתם. חבר'ה, תחליפו אותם. אלה אותם מגידי עתידות ואותן קוראות בקפה ואותם כל מיני הוקוס פוקוסים, שנדמה לכם שהם יעשו את המהפכה ויחזירו אתכם לשלטון.
מה לעשות, במציאות הזו, עם הצביעות הזו, תמשיכו לשבת כאן, להציע הצעות אי-אמון בממשלה. אנחנו לא נצביע, אתם תצביעו. מה לעשות? אנחנו ראינו את זה, ראינו את זה בהצבעות, נראה את זה בהצבעות. לא האמנתם, אף אחד מכם, לא אלה שכאן ולא אלה שהתייאשו ועזבו את הכנסת, אף אחד מכם לא האמין שאנחנו היום באמצע נובמבר, והממשלה הזו עדיין מכהנת, הכנסת הזו עדיין מכהנת, ואנחנו מסתכלים קדימה על אוקטובר 2026 – מועד הבחירות על פי החוק.
איזו תקלה יש לכם. ארבע שנים הכנסת הזו תכהן, ארבע שנים הממשלה הזו תמשול. באמת, אני יודע שקשה. יש מרשמים שאני יכול לתת לכם, שיעשו את המהלך קל יותר. אם יש רופא בקהל, הוא יכול להמליץ אולי טוב ממני על מרשמים טובים, מה לוקחים כדי להקל על התחושה הזו.
אבל אנחנו גמרנו אומר להוביל את המדינה גם בהיבט הכלכלי.
ומה לעשות, לדאבון ליבכם – ראיתי את הפרסומים: המשבר הכלכלי, דירוג האשראי – מה לעשות, דירוג האשראי משתפר. לא חשבתם שככה יהיה.
אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, איך אומרים בפרסומות? זה לא מה שחשבתם, אבל זה מה שקיבלתם.
חבר'ה, אני יודע. רבותיי חברי הכנסת, אני יודע שזה קשה, קשה לראות פתאום שדירוג האשראי משתפר; השקל, רחמנא ליצלן, השקל המסכן הזה, שריחמתם עליו כל כך, והיה איזה פיק אחד שהוא עבר את ה-4 שקלים, כבר שמחה וצהלה הייתה: הינה, זה מבשר את בוא האביב, ודרך הכלכלה הממשלה תיפול – לא קרה. השקל חזק יותר משהיה אי פעם ביחס לדולר.
חזק אי פעם משהיה ביחס ליורו. תאמינו לי, אני באמת חושב שנשאר לכם רק מפלט אחד. נשאר לכם רק מפלט אחד, וזה המפלט החברתי. אני אומר לכם, זה מפלט שלכם, וזו הזדמנות של כולנו. אנחנו כבר אחרי שנתיים מ-7 באוקטובר. אנחנו כבר מבינים שהכול מתכנס למערכת בחירות שתתקיים על פי החוק, ואני חושב שהעם באמת מצפה – מצפה מאיתנו, בוודאי, מאיתנו הוא דורש, אנחנו ממשלה שבשלטון – אבל העם מצפה מכם. הוא רוצה לראות חברה ישראלית שמאחה את הקרעים בתוכה. אף אחד לא נהנה מהשסע הזה. אף אחד לא נהנה מהקרעים, ואפילו בסוגיות הטריוויאליות שעלו כאן לגבי ועדת חקירה ממלכתית – הרי הממשלה בהודעה שלה, בהחלטת הממשלה ב-10 באוגוסט 2025, ואם אני זוכר את המספר, החלטה 3311, קבעה שהממשלה מתכוונת להקים ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת ביחד עם הכנסת - - -
היא לא אמרה: ביחד עם הקואליציה, היא אמרה: ביחד עם הכנסת - -
- - כדי להגיע למצב שתהיה ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת, שתהיה מוסכמת, שהחלטותיה, המלצותיה, מסקנותיה, יהיו מקובלות על רוב העם; לא נוכל להגיע לכל העם, אבל רוב העם.
אני אומר לכם, האופוזיציה, פה יש לכם הזדמנות, ואני חושב שההזדמנות הזו היא כמעט הדבר האחרון שנשאר לכם לעשות. מה עוד נשאר לכם לעשות? אז עוד שבוע תגישו הצעות אי-אמון, עוד שבוע אי-אמון. חבר'ה, נגיע לקראת פסח, יוצאים לפגרה, נחזור אחרי הפגרה, עוד פעם אי-אמון. נחזור אחרי חגי תשרי, עוד פעם אי-אמון? כמה אפשר? לא משעמם לכם? לא נמאס לכם?
לא נמאס לכם? אתם כבר מתחילים להצביע אי-אמון נגד עצמכם.
תראו את המספרים. אני אומר לכם, באמת, קשה לנו לראות לפעמים את המסך – או מסך שכולו אדום בגלל שאנחנו מצביעים נגד ההחלטות שלכם, או מסך שכולו ירוק בגלל שאנחנו מצביעים בעד ההחלטות שלנו. אבל הגיע הזמן. חבר'ה, אני אומר לעצמנו, ההזדמנות שנותרה לכם - - -
אני לא זוכר מתי היינו באופוזיציה, זה היה מזמן. אני זוכר שהיינו באופוזיציה פרק זמן קצר מאוד, קצר מאוד. היינו באופוזיציה כשממשלה הוקמה על חמישה מנדטים, נדמה לי.
היינו באופוזיציה כשהייתה ממשלה של ארבעה ראשי ממשלה. היה ראש ממשלה לביטחון, יושב פה; היה ראש ממשלה לאוצר, יושב פה; היה ראש ממשלה לחוץ, יושב פה או אמור לשבת פה; והיה מתאם ראש הממשלה, מתאם ראשי הממשלה, שלא יושב פה. ארבעה ראשי ממשלה. איפה ראיתם ממשלה שיש לה ארבעה ראשים? אנחנו מבינים, שניים כבר ראינו. זה גם כן היה חידוש, בלית ברירה. אבל ארבעה ראשי ממשלה? ככה זה נראה, ככה זה נמשך, ככה זה התפרק, ולשמחתנו זה התפרק מוקדם – עם נזק בלתי הפיך למדינת ישראל. זו הייתה הממשלה.
זו הייתה הממשלה שלקחה ועשתה מעשה שלא נעשה מאז הקמת המדינה.
מאז הקמת המדינה לא היה כדבר הזה.
הממשלה הזו שלכם לקחה 10 קמ"ר של שטח ריבוני ישראלי - -
- - 10 קמ"ר של שטח ריבוני ישראלי, מה זה חשוב אם יש עליו חול, עצים או מים?
10 קמ"ר של שטח ריבוני ישראלי – אני לא מדבר על המים הכלכליים, על שטח ריבוני - -
- - ואת השטח הריבוני הזה מסר לחיזבאללה כדי לקנות שקט.
נכון, מסרו את זה ללבנון כי החיזבאללה לא היה צד פורמלי, אבל הוא היה לא מאחורי הקלעים, הוא היה הקלעים.
ומתי עשיתם את זה, להזכיר לכם? עשיתם את זה בעיתוי הכי מביש שיכול להיות למדינת ישראל. הכי מביש.
כשאתם כבר ממשלה כממשלת מעבר, אתם יודעים שאתם ממשלת מעבר - - -
וכממשלת מעבר לתת 10 ק"מ, ואני נזהר במילותיי – אני נזהר במילותיי כדי שהקונוטציה לא תהיה רעה. אתם גרמתם לכך שבפעם הראשונה מאז הקמת המדינה נתנו 10 קמ"ר שטח ריבוני.
במזרח התיכון אין ולא היה מקרה שנתנו סנטימטר מרובע.
תקשיבו טוב, אין ולא היה מקרה אחד שנתנו סנטימטר מרובע למדינה אחרת - -
בשנה וחצי הצלחתם לגרום לפיגוע הכי קשה והכי כבד בתולדות מדינת ישראל, ואפילו לא התנצלתם על זה.
לצערי, מי שהיה אמור לשמור עליכם, מי שהייתה אמורה לשמור עליכם, היועצת המשפטית לממשלה, אפשרה לכם לעשות את זה. לא מצמצה, לא חייבה אתכם אפילו להביא את זה לכנסת. פשוט אמרה שמומלץ או משהו כזה, וכך זה נגמר.
תראו, אני אומר לכם כאחד שמבין משהו בביטחון, מבין משהו בשטחי מדינה – אני אומר לכם, לתת 10 קמ"ר - - -
לתת 10 קמ"ר שטח ריבוני לארגון טרור זה אירוע – זה פיגוע, זה לא אירוע. תראו, אפילו המצרים, אפילו המצרים לימדו אותנו פעם פרק, בקמפ דייוויד, מה זה נקרא טריטוריה במזרח התיכון.
60 שניות על פילדלפי – חבר הכנסת מאיר כהן, תקשיב.
גם חברת הכנסת מירב, תקשיבי, 60 שניות על משהו שאת לא מכירה.
המצרים נתנו לנו שיעור מאלף. גם הירדנים, אגב, עשו את זה. המצרים בקמפ דייוויד, הציעו להם, כדי לא לחצות את רפיח, שהייתה מחנה פליטים שנבנה על הקו של פילדלפי – אגב, פילדלפי זה מהים התיכון עד ים סוף; זה לא 14 ק"מ של הרצועה, זה 214 ק"מ.
והציעו למצרים לקחת את כל רפיח, במקום להרוס 4 ק"מ של מחנה פליטים, לאמלל מאות משפחות ואלפי אנשים. מנחם בגין, עליו השלום, הציע את זה לנשיא סאדאת. המצרים השיבו בעברית הכי פשוטה, בערבית, (אומר בערבית ומתרגם:) לא סנטימטר לכם ולא סנטימטר לנו, והרסו ארבעה ק"מ שטח שהיה – מה שנקרא פילדלפי. הסבירו לנו מה זה טריטוריה במדינת ישראל, מה זה טריטוריה במזרח התיכון.
הירדנים עשו לנו את זה ב-1994, על המובלעות. קבעו 20 שנה ב-1994. בישראל חשבו שב-20 שנה לא יעברו – 25 שנה, סליחה. ומה לעשות? גם במזרח התיכון נגמרות 25 שנה, וביום האחרון של 25 השנים הם לקחו את המובלעות בלי להסס ובלי בכלל לחשוב פעמיים. 100 מיליון קוב מהכינרת – אבל המובלעות, הופ, נשטפו. ככה מגינים על טריטוריה במזרח התיכון. אתה מוסר טריטוריה או שטח – סיני, כמו שהיה – בהסכם שלום. אתה עובד עם ירדן? אתה מוסר את המובלעות בהסכם שלום, או מוותר עליהן.
אבל לתת עשרה ק"מ לארגון טרור, על כלום, בשביל לקבל שקט? תראו, זה אירוע – זה פיגוע, כמו שאמרתי – שאי-אפשר לתקן אותו. אי-אפשר לתקן אותו.
זה שבר שאי-אפשר לאחות אותו, זה שהבהרנו ללבנון מה אנחנו חושבים לגבי השטח הזה מבחינת הזכאות הבין-לאומית – אגב, הבהרנו לא רק ללבנון, הבהרנו כנראה לכל מתווך שיהיה בעתיד בנושא הזה.
ואני אומר לכם שבמציאות הזו היום, אחרי שסיימנו את השנתיים הקשות בהפסקת אש – יש לחימה, אבל היא לא מלחמה – אנחנו כממשלה חושבים ומחשבים את הצעדים הבאים, איך ייראו הסכמי אברהם, השלב הבא, מעבר לאמירויות ומעבר לבחריין ומעבר למדינות האחרות, ממזרח לנו וממערב לנו. והפוטנציאל הוא עצום. הפוטנציאל הוא עצום, מפני שבפעם הראשונה העולם הערבי, בעיקר אלה שסמוכים לאיראן, הבינו שאיראן היא לא כול-יכול.
למי ששכח, אני מזכיר לכם. ב-2019, ספטמבר 2019, האיראנים תקפו בסעודיה. תקפו בתוך שעה אחת עם 25 טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים, השמידו חצי מיכולת הפקת הנפט של סעודיה בעראמקו. והסעודים לא העזו להגיב, והאמריקאים ממש קיבלו תחינה סעודית: אל תגיבו. זו הייתה איראן של 2019. אנחנו באיראן של 2025. זו איראן אחרת. זו איראן שחוותה את המכה הכי קשה שהיא חשבה – או לא חשבה – שהיא יכולה לקבל. בפעם הראשונה נתקפו אתרי הגרעין שלה. בפעם הראשונה ארצות הברית תקפה את אתרי הגרעין שלה. בפעם הראשונה טיפלנו באיום הקיומי שהתחיל להתגבש מכיוון איראן לעברה של מדינת ישראל. האיום הקיומי הוא לא הטילים הבליסטיים – הם איום אסטרטגי; האיום הכבד, האיום הקיומי, הוא האיום של הגרעין האיראני, נשק הגרעין האיראני.
כשאנחנו מדברים על איום בסדר גודל שכזה, חשוב מאוד שאנחנו נזהה מה היתרון שהיה בתקיפה שכזו, מה היתרון שהיה ברתימה של ארצות הברית לתקוף גם כן. ואני מכיר את כל אלה שאומרים: טוב, אה, חסכנו כמה חודשים, אולי הרווחנו שנה של דחיית תוכנית הגרעין האיראנית. אני זוכר את הקולות האלה ב-1981, כשישראל תקפה את הכור בבגדד. גם אז היו כאלה שהתנגדו, אמרו שזה ידחה את התוכנית העיראקית בכמה חודשים, אולי בשנה-שנתיים. אבל תרשו לי לומר לכם כמה דברים שאולי קצת ישנו את התפיסה שלכם. האיראנים נמצאים בברוך הכלכלי הכי עמוק שהם היו בו. אני הייתי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ב-2017, הריאל האיראני היה, ביחס לדולר, 24,000 ריאל איראני ביחס לדולר. 24,000. היום הריאל האיראני, על פי הנתונים הרשמיים של הבנק של איראן, הוא קרוב ל-700 ריאל איראני לדולר. אבל בפועל, מי שרוצה לקנות – זה 1,100,000 ריאל לדולר. מי שהשקיע עשה את עסקת חייו.
ולכן, כשהם צריכים לשאול את עצמם איפה הם עכשיו שופכים את המיליארדים: להביא מים לטהראן, כן, כן, מים לטהראן, או להשקיע בגרעין – עזבו מה יאמרו מעל גלי האתר, הם יודעים היטב שאם לא יהיו מים בטהראן אנשים יעזבו את טהראן. אם לא יעזבו, הם יצטרכו להוציא אנשים מטהראן – על משקל הפינוי, הם יצטרכו לפנות אנשים מטהראן, כי לא יהיו בה מים. לכן זה לא כל כך מובן שהם ילכו להשקיע מיליארדים בשיקום פרויקט גרעין שכבר הוכיחו ישראל וארצות הברית שהוא לא חסין.
ולכן אני מציע לעצמנו להסתכל קצת יותר רחב, להבין שהמדינות שמשיקות לאיראן – בחריין וכוויית וקטר והאמירויות ועומאן, סעודיה כמובן – הן יודעות היטב, זה לא היה עניין של מה בכך להביא את איראן למקום שהיא נמצאת בו.
גם החות'ים, צריך לזכור, שנים הסעודים חטפו מהם תקיפות, גם של טילים וגם של כלי טיס בלתי מאוישים. אבל למרות הכול הסעודים לא הצליחו מי יודע מה במלחמה מולם – "לא הצליחו מי יודע מה" זה בלשון המעטה. בסוף הגיעו איתם לאיזשהו הסכם, ואיך לומר בעדינות? לא הסכם טוב מול טרור, מול טרור כמו של החות'ים, זאת אומרת מול טרור איראני. זה טרור איראני לכל דבר ועניין. אנחנו רואים אותו בתימן, רואים אותו מתחיל בסודאן. אבל כשישראל התחילה להיות מותקפת על ידי החות'ים, הם חטפו כמה מכות. אגב, המרחק לתימן הוא כמו ואפילו יותר מאשר המרחק לאתרים באיראן, אבל צה"ל, אמ"ן, חיל האוויר, למדו, שכללו את היכולות.
ואנחנו מבינים היום שהסגירה של השער הדרומי של מדינת ישראל היא אירוע דרמטי, יש לו היבטים מדיניים, יש לו היבטים כלכליים ויש לו גם היבטים ביטחוניים, כמובן. אבל אנחנו לא מתכוונים – ואני מקווה שאף אחד לא מתכוון, גם באופוזיציה – להפוך את הסוגיה של החות'ים בתימן לבעיה ישראלית בלבד. זו בעיה בין-לאומית. ראינו את זה רק עכשיו בחטיפה של האונייה שהייתה שם במפרץ; תעלת סואץ, שהיא תעלה מצרית לכל דבר ועניין, ירדה בהיקף המעבר של אוניות מ-26,000 ב-2023 ל-13,000 בערך ב-2024 ול-9,000 ב-2025 עד עכשיו. זאת אומרת, גם המצרים מבינים שהחות'ים זה לא בדיוק הדבר שעוזר למצרים, לא לכלכלת מצרים, ומצרים לא יודעת מה האויב הגדול יותר שלה – החות'ים בתימן שסוגרים את תעלת סואץ או האתיופים שבונים את סכר הרנסנס על הנילוס, ומונעים מים שצריך מתוך הנילוס להקצות למצרים.
ולכן, כשאנחנו מסתכלים על המדינות סביב, אנחנו יודעים שעזה היא הבעיה הכואבת – היא לא הבעיה המרכזית שלנו, ודאי לא היום. היא החזית הכואבת, היא החזית המדממת, אבל היא לא החזית המרכזית שלנו.
עזה היום נראית אחרת, היא לא איום על מדינת ישראל. אני גם אומר לכם, העזתים לא יהיו בישראל בדור-שניים קדימה. הם יראו את ישראל בתמונות, הם לא יראו את ישראל יותר מתוך ישראל – לא עובדים, לא טיפולים רפואיים. תם עידן עזה בתוך ישראל. את בעיית עזה העולם יצטרך לפתור בדרך אחרת. אמר את זה יותר טוב מכל אחד אחר נשיא ארצות הברית במסיבת העיתונאים שהוא קיים בפברואר האחרון, כשראש הממשלה נתניהו הגיע לוושינגטון. באותה מסיבת עיתונאים אמר נשיא ארצות הברית: 1.7 מיליון עזתים יצטרכו לעזוב את עזה לגור במדינות אחרות, כי עזה נחרבה. הוא לא המשיך בדף לקרוא את הפרטים, למה זה 1.7 מיליון, אבל אני אגיד לכם מה לדעתי היה כתוב בהמשך הפרטים. היה כתוב שם הניתוח של אונר"א; כן, כן, אונר"א, אותו ארגון שיקום פליטים, או כמו שאומרים בשפתנו, יעני שיקום פליטים. הארגון הזה מ-1949 לא שיקם פליט אחד, קבע את ההגדרה הכי מופרכת, הכי הזויה והכי אבסורדית של פליט. אתם יודעים מה ההגדרה של פליט בכלל על פי אונר"א? מי שהיה בין 1946, יוני 1946 עד מאי 1948, בין הירדן לבין הים, הוא פליט, בנו פליט, נכדו פליט, נינו פליט וכך הלאה וכך הלאה. אז מה הפלא שהגענו מהיקף של 150,000 פליטים ב-1949 ל-1.7 מיליון פליטים היום? אונר"א קבעה: 71% מתושבי עזה הם פליטים. 71% מ-2.3 מיליון תושבים – תגיעו למספר 1.7.
אגב, רבע מאוכלוסיית עזה חיים היום, ב-2025, בשמונת מחנות הפליטים של עזה, ג'באליה ושאטי ומחנות המרכז: נוסייראת, מע'אזי, דיר אל-בלח וח'אן יונס ורפיח. רבע, כל עזתי רביעי חי היום, ב-2025, במחנה פליטים. אז מי שחושב שבעיית עזה היא רק בעיה צבאית, לא; היא רק בעיה מדינית, לא; היא רק בעיה כלכלית, לא. היא בעיה דמוגרפית. 330 קמ"ר לא יודעים להחזיק אוכלוסייה בסדר גודל כזה, שתכפיל את עצמה בעוד 20 שנה, לא יודעים להחזיק. אז אם אנחנו רוצים, באמת – ואנחנו זה העולם, לא ישראל; אם ישראל תגיד מילה בנושא הזה, ישר יאשימו אותנו בטרנספר. אז טוב שבא נשיא ארצות הברית. בפעם הראשונה בא איש רציני עם יכולות רציניות, עם כוונות אמיתיות, ואומר: בואו נעשה שיקום פליטים לפליטים בעזה.
ומה זה לשקם 1.7 מיליון פליטים? עכשיו מסוריה כמעט 7 מיליון פליטים עזבו ללבנון, לירדן, לטורקיה, לאירופה. בעולם יש גוף שנקרא UNHCR, שאחראי לבערך 65 מיליון פליטים בעולם. תראו את האבסורד הזה, שארגון בין-לאומי, ארגון או"ם בסדר גודל של UNHCR, עם 65 מיליון פליטים, מחזיק מולם 13,000 פקידים; אונר"א, שמופקדת על 5.5 מיליון פליטים פלסטינים, מחזיקה, תחזיקו טוב, 30,000 פקידים. 30,000 פקידים – שחיתות שאין כמוה. לא בכדי נשיא ארצות הברית אמר: אני רוצה לסגור את כל התקציבים לארגון המופרך הזה. זה ארגון שעד 2007, כשהחמאס השתלט על עזה, כל הפקידות שלו, 10,000 עובדים בעזה, כולם היו פת"ח, חזית עממית, חזית דמוקרטית וכו'. ב-2007 הרשות הפלסטינית מסרה – תקשיבו טוב, תכף אני אגיע לרשות הפלסטינית – הרשות הפלסטינית מסרה ב-2007 את עזה לידי החמאס, מסרה. אז מאז אונר"א מורכבת מכל הפקידים, 10,000 פקידים, אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי.
ועכשיו אנחנו אומרים לעצמנו – יש כאלה שאומרים לעצמם, כולל כאן בכנסת, כולל כאן בכנסת: בואו ניתן את עזה לרשות הפלסטינית. חבר'ה, מי שמסר את עזה לחמאס כשהוא היה חזק, לא שווה שום דבר כשהוא חלש יותר אל מול החמאס. אז תאמינו לי, הסיפור של הרשות הפלסטינית בעזה יקרה רק בתוכנית BFM. מה זה BFM, מאיר? בוקרה פיל מישמיש, ככה זה יהיה. תודה רבה.
4,285 מילים של אבי דיכטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.