הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת לחייל מילואים בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם היום אני מבקשת להעלות על נס את תרומתם של אנשי המילואים, ולהציע תיקון חקיקה המקנה מענק חד-פעמי לילדיהם של אנשי המילואים. אנשי המילואים הם אנשים ציונים, פטריוטים, שבוחרים שוב ושוב להתנדב לצבא. הם שומרים על כשירות לאורך שנים, והם נכונים לעמוד ולהגן על המדינה מתוך מחויבות ערכית והבנת הצורך הבוער.

ציבור אנשי המילואים, למי שלא יודע, הוא בסך הכול 4% מהאוכלוסייה. אנחנו כמובן שואפים להרחיב את זה. אבל אותו ציבור שקפץ ב-7 באוקטובר כדי להציל את המדינה והמשיך לאורך כל השנתיים החולפות, על אף המחירים הכבדים מנשוא, זה אותו ציבור שאנחנו מחויבים לו. מילואים הם חובה שמעוגנת בחוק, אבל במציאות חיינו, בפועל, שירות המילואים הוא התנדבותי. למרבה הצער לא כולם נושאים בנטל, למרות שחסרים חיילים בצה"ל, למרות שיש שאיפה בלתי פוסקת של הצבא להרחיב את שורותיו, גם במשרתי הסדיר וגם במשרתי המילואים.

מדובר באוכלוסיית מילואים שתורמת לאורך שלושה עשורים מחייה למדינת ישראל. במהלך השנתיים האחרונות ראינו כיצד אנשי המילואים לקחו חלק בלתי נפרד ומשמעותי בלחימה. הם עזבו את המשפחות, את מקום העבודה, את העסקים; הסטודנטים עזבו את הלימודים. הם כולם התייצבו פעם אחר פעם להציל את המדינה – הכול מתוך תחושת שליחות עמוקה ואהבת הארץ.

בשנתיים האחרונות שמענו לא אחת את זעקתם של משפחות המשרתים, שחלקם שירתו 100 ימים ומאות ימים נוספים במערכה הארוכה והנחושה ביבשה באוויר ובים. ילדיהם של משרתי המילואים – שבבוקרה של אותה השבת השחורה או האבא או האימא הוקפצו בטווח זמן אפס, חוץ ממה שבמהלך השנתיים האחרונות – חווים תקופה מורכבת שרצופה עליות וירידות ושגרת חייהם משתנה מקצה לקצה. אותם ילדים התמודדו עם סבבים של מילואים חוזרים ונשנים של ההורים שלהם, עם חוסר ודאות לגבי ההמשך, עם תקופות ארוכות שבהן הורה אחד היה צריך לפצות על היעדרו של הורה אחר, ובמקביל גם לעבוד ולפרנס את המשפחה.

הצעת החוק שלי פשוטה. היא נועדה לתגמל את אותם ילדים שבתקופת ההתפתחות החשובה שלהם הוריהם נקראו לדגל, ולמעשה, כבר שנתיים החיים בבית הם לא אותם חיים. הצעת החוק מבקשת להעניק מענק חד-פעמי, ומתבקש, על סך 500 שקלים בעבור כל ילד עד גיל 18 שאחד מהוריו שירת במילואים במהלך השנתיים למעלה מ-60 יום מבוקר השבת השחורה ועד לסיום המצב המיוחד בעורף.

נכון, לא די בהטבות כלכליות כדי לפצות על החסך העצום שנגרם בתקופה הכה-מורכבת הזאת, אבל זה מעיד על סדרי העדיפויות של מדינה. זה ברור שמאחורי כל חייל מילואים עומדת משפחה, ואנחנו צריכים להוקיר אותה, את המאמץ ואת ההקרבה שלה, לתעדף ולתגמל את אותם אלה שמשרתים, אלה שמקריבים בעבור כולנו.

בימים שבהם הממשלה ממשיכה לעלות על סדר-היום את חוקי ההשתמטות מצה"ל ומעבירה חוקים שמתעדפים דווקא את מעמד המשתמט, דווקא את אלה שלא נושאים בנטל, החוק הזה נועד לעשות איזשהו סוג של תיקון עיוות – לתגמל ולתעדף את מי שכן מגיע לו ואת מי שנפגע קשה בתקופת המלחמה.

אני חושבת שהצעת החוק הזו – שבסוף גם אם ננרמל אותה לכסף, 500 שקלים כפול מספר הילדים שהוריהם ביצעו מילואים למעלה מ-60 ימים, אנחנו נגיע לעשרות מיליונים של שקלים. זה לא משהו שהוא גדול כל כך; זה משהו שבהחלט מביע איזושהי חשיבה על אותו ילד, בחיסכון לביטוח לאומי לטווח ארוך.

אנשי המילואים הוכיחו נחישות ויכולת עמידה מול אתגרים ולאורך זמן. התמיכה שלהם והנכונות שלהם להתייצב בכל עת ובכל מצב הם שהפכו את מדינת ישראל למדינה חזקה ומוגנת. אני מתחייבת להמשיך לפעול ולתעדף את אנשי המילואים ואת משפחותיהם בכל תחום שאפשר. אני חושבת שזו לא רק חובה מוסרית וערכית, זה חלק ממרכיבי הביטחון הלאומי של כולנו. אנחנו צריכים לדאוג שגם משפחות המילואים וילדיהם ימשיכו לקבל את התמיכה שמגיעה להם.

ומכאן, אדוני, בזמן שנותר לי, אני מבקשת לדבר על מסקנות תחקיר התחקירים של אלוף סמי תורג'מן. כידוע, בצה"ל, בחודשים האחרונים, בכהונתו של הרמטכ"ל הנוכחי, מונה אלוף במילואים סמי תורג'מן, אלוף פיקוד דרום לשעבר, להתבוננות נוספת על התחקיר שנקרא תחקיר התחקירים. בימים האחרונים מסקנותיו הוצגו בפני פורום המטה הכללי וגרמו ללא מעט מתיחות, אבל אני חושבת שדבר אחד היה מוסכם. הדבר שהסכימו עליו הוא שצריך ועדת חקירה מערכתית, רב-תחומית ואינטגרטיבית שתחקור גם את צה"ל, אבל לא פחות – גם את הדרגים שהיו מעליו, כי ברור לחלוטין שהייתה פה קונספציה. קונספציית חמאס הוא נכס היא לא קונספציה של הצבא, זו קונספציה שמתחילה מלמעלה ועד למטה. העברת הכספים הקטריים זו החלטה שהיא החלטה של מדיניות שהתחילה כאן משנת 2018. לכן, אין דבר יותר חשוב כרגע מלחקור את הדברים האלה לעומק.

אני רוצה לומר לך, אדוני, שיצא לי לשמוע ממש הבוקר את אביה של נועה מרציאנו, התצפיתנית, אבי מרציאנו, שאומר וזועק מדם ליבו: אנחנו אנשי חוק, יש בחוק ועדת חקירה ממלכתית, תחקרו כבר ותנו לנו תשובות. אותו דבר רפי בן שטרית, אביו של ליאור בן שטרית – שאגב, הוא איש ליכוד ברמ"ח איבריו; הוא ראש מועצת בית שאן לשעבר, ליכודניק, שדרך ז'בוטינסקי היא דרכו – גם זועק ואומר: תחקרו כבר את המחדל העצום הזה של 7 באוקטובר, תחקרו בוועדת חקירה ממלכתית, אתם חייבים לנו תשובות.

אני אומרת לך, אדוני, לא יעזור, נדרשת ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה. זו הדרך היחידה להבטיח שלא נחזור על טעויות העבר. צריך לחקור ללא משוא פנים את כולם, גם את הדרג הצבאי וגם את הדרג המדיני. רק ועדת חקירה ממלכתית, עם סמכויות שמעוגנות בחוק, תחזיר את אמון הציבור בצה"ל וברשויות המדינה – ברשות המבצעת, בבית המחוקקים, בכולם. זאת החובה שלנו; זאת החובה שלנו גם למשפחות השכולות, גם כדי להפיק לקחים ולדאוג שצה"ל ייראה אחרת מהיום שאחרי וגם לדורות הבאים, גם לכל מי שאיבד את היקר לו מכול.

אני אומרת לך, אדוני, כאומה חפצת חיים עלינו להפיק לקחים ולהבטיח שלעולם לא עוד. אני רוצה לצטט את דבריו של ראש ממשלה על פרשה הרבה פחות גדולה, הפרשה האזוטרית של הרוגלות. הוא עמד ואמר קבל עם ועדה שחייבים ועדת חקירה ממלכתית ומהר; שכל יום שעובר פוגע בעדויות ויכול לייצר תיאום עדויות, שהוא פוגע בזיכרון של האנשים שהיו חלק מהמערכה, בדיונים, בשטח, בכל מקום. אנחנו כבר למעלה משנתיים מהיום הנורא, מאותה שבת שחורה, ועומד פה ראש ממשלה במופע של צביעות ומדבר על ועדת חקירה פריטטית. איזה מין דבר זה? איך אפשר להישיר מבט לציבור, למשפחות השכולות, לאלה ששילמו את המחיר הכבד מנשוא? איזה מין דבר זה? איזה אמון יהיה בכנסת? איך אנחנו רוצים להשתקם ולצמוח ליום שאחרי?

אדוני היושב-ראש, אני אומרת לך, אם נותרה בכם טיפת חמלה, מנו ועדת חקירה ממלכתית, כי זו הציפייה של העם. לא רק זה, יש על זה קונסנזוס בעם, קונסנזוס בכל סקר שלא תערכו ובכל ערוץ שאליו תצאו. תעשו משאל עם. ועדת חקירה ממלכתית קום תקום, אם בתקופתכם ואם כשנחליף אתכם. תודה רבה, אדוני.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עם כל הכבוד, ויש לי כבוד, בטח לשרה, שציינה פה גם את הרקורד והרזומה של ילדיה בתחום המילואים, אני רוצה לומר דבר אחד.

אם ההצעה היא הצעה ראויה, ואנחנו כולנו מבינים שחיסכון לילד של איש מילואים זה דבר ראוי, אז אפשר לקחת את ההצעה הפרטית הזאת ולהפוך אותה להצעה ממשלתית. זה דבר אחד. דבר שני שאני רוצה להגיד – זה לא יכול להיות שבזמן שבבית הזה עסוקים בלחוקק חוק השתמטות ובנוסח אטיאס-ביסמוט, שברור לחלוטין שהוא נוסח של השתמטות, שבא לעגן את מעמד המשתמט ולתעדף את המשתמטים, באותה נשימה מפילים הצעה שנוגעת לילדי המשרתים, שכולה מדברת על 500 ש"ח לכל ילד שאביו או אימו עשו מילואים בתקופה נתונה, בתקופת חרבות ברזל, וגם כהוראת שעה.

אמרתי, לא מדובר בהרבה כסף – 500 שקל, כפול סך ילדים נתון, כפול אותם 70,000 משרתים, הרי ברור לכולם שזה טיפה בים. ואם היה מסר שנכון להעביר פה מעל הבמה הזו, זה שאנחנו מתעדפים את ילדי המשרתים, את אותם ילדי מילואימניקים. אבל אתם בוחרים גם להיות בקואליציה וגם לתעדף את ההשתמטות ואת המעמד של המשתמטים. זאת תפיסת העולם שלכם, לשם התיעדוף זורם. זה גם מה שמקרין ומשליך בסוף על מעמד אנשי המילואים ועל ההטבות שייתנו לאנשי המילואים, לא רק בשנת 2024–2025 אלא גם בשנת 2026 ואילך, אחרי שהם עשו את שלהם.

אז אני אומרת לכם, ההצבעה הזו היא הצבעה שקודם כול מדברת על עיקרון, עקרון יסוד, והיא מבהירה בצורה הכי ברורה איפה התיעדוף שלכם ואיפה הלב שלכם חונה. החלטות ותיעדוף מביאים לידי ביטוי במעשים, לא בדיבורים. תודה.