חדירת חברות זרות לתשתיות לאומיות חיוניות בישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. חבר הכנסת טור פז, מדינת ישראל היא כלכלת שוק חופשי, שרוצה שבכל הקמה של מתקני תשתיות – במיוחד כאלה שעולים מיליארדי שקלים – תהיה תחרות. מי שעומד בקריטריונים של איכות מן הצד האחד והמחיר הנמוך ביותר מן הצד השני הוא זה שלמעשה יזכה ויקים את התחנות, ואנחנו, כמובן, פועלים מול כולם.

חרף זאת, ואני לא מתייחס למדינה ספציפית כזאת או אחרת, יש גוף במל"ל שאמון על בחינת השקעות זרות. בכל מקרה שבו יש חשש שלאותו גורם יש אינטרסים שיכולים לפגוע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל, אז אנחנו מעבירים את הפנייה. כל פנייה על בנייה של תחנת כוח – שזה מתקן חיוני, מתקן אסטרטגי – מגיעה למל"ל ונבחנת שם, ובלי לציין מקרים של חברות או של פרויקטים או של מדינות, היו מקרים שפרויקטים נעצרו בעבר.

אני לא יכול להתייחס לפרויקטים ספציפיים, אני גם לא רוצה להתייחס למדינות ספציפיות, אבל הדבר הזה קורה. דברים כאלה מגיעים גם מהשוק הפרטי למל"ל ואלינו; אגב, גם מהמשרד שלי מגיעים לאותו גורם. אני גם מציע לך, חבר הכנסת טור פז, לשלוח מסמך רשמי לוועדה. למיטב ידיעתי, שותף שלך לסיעה, חבר הכנסת רון כץ – אם אני לא טועה אתם באותה מפלגה – שלח גם הוא פנייה לוועדה במל"ל. אתה יכול לשלוח גם כן. הדברים האלה בהחלט נבחנים, וגם היו מקרים בעבר שחברות שהגיעו ממדינות מסוימות נפסלו.

איזה תאגיד? סליחה.

קודם כול, 1. לגבי השאלה הראשונה, של חבר הכנסת טור פז – ברגע שאין עמדה, כמוה כהסכמה, כלומר ברגע שהמל"ל לא פוסל, המשמעות היא שהוא מאשר. הוא הרבה פעמים בוחר לא להגיד באופן פוזיטיבי שהוא מאשר את אותה חברה. לפעמים יש גם סוגיות דיפלומטיות ואחרות, ואתה לא בהכרח מעמיד את אותה חברה במבחן.

ולכן, השיטה עובדת באופן הבא, שהדברים מגיעים לפתחו של המלל והוא מודיע רק שהוא פוסל, הוא לא מודיע שהוא לא פוסל, ולכן יש הרבה פניות. זו הסוגיה בנושא הזה, ולכן המשמעות היא שאם הוא אמר שלא, זה תקין, אבל הוא לא אומר שזה תקין, מכיוון שאנחנו לא מעמידים את החברות בסיטואציה הזאת ובחוסר נעימות.

לגבי השאלה של חברת הכנסת בן משה, קודם כול, בעניין סגירת תחנות הכוח הפחמיות, אני בצורה ברורה תומך בסגירת התחנות הפחמיות, אבל לא רק תומך בזה, אלא גם דאגנו להשקיע את הכספים כדי שהתחנות הפחמיות ייסגרו. סך ההשקעה שלנו בסגירת התחנות הפחמיות בחדרה ובאשקלון עומד על 1.7 מיליארד ש"ח, וכמחצית מהסכום כבר הוצאה; שתי תחנות מתוך שש התחנות כבר הוסבו לגז; התחנה השלישית נמצאת גם היא במהלך הסבה. מבחינתנו הרבעון האחרון של שנת 2026 יהיה גם הרבעון האחרון שבו נעשה שימוש בפחם.

לגבי הנושא של פחם, קודם כול לפי הכללים אנחנו משתמשים בפחם רק כאשר אין לנו אפשרות להשתמש בתחנות כוח מבוססות גז. לכן, בזמן המלחמה היינו צריכים להפעיל את התחנות הפחמיות מכיוון שנאלצנו להדמים חלק מאסדות הגז על רקע איומים ביטחוניים כאלה ואחרים. אם יש שיא ביקוש – היינו לפני כחודש בערך באחד משיאי הביקוש הגבוהים ביותר במדינת ישראל, שבו בפעם הראשונה היקף צריכת החשמל בישראל עבר את ה-17 ג'יגה, ולכן השתמשנו. לכן, תחנות פחמיות, עושים בהן שימוש אך ורק בשעת חירום או במקרים של שיא ביקוש, ורק לאחר הפעלת תחנות הגז. שמנו 1.7 מיליארד ש"ח. אגב, הייתה המלצה של פקידי האוצר לעצור את הסבת התחנות ולא להמשיך איתה. ההצעה שלהם נדחתה על הסף, ואנחנו ממשיכים את זה ועושים זאת. זאת גם בשורה גדולה מאוד לתושבי אשקלון והסביבה ולתושבי חדרה והסביבה, על מנת לשפר את איכות החיים שלהם, את הבריאות שלהם, ולהפחית את הזיהום.

לגבי נושא התאגיד של שפרעם, אני אומר לחבר הכנסת חוג'יראת, אני מציע שתשלח מכתב לתאגיד המים עם העתק אלינו. אני רק רוצה להזכיר לך שמי שבוחר את מנכ"ל התאגיד הוא לא משרד האנרגיה, ולא בוחרת אותו גם רשות המים. מי שבוחר את מנכ"ל התאגיד זה הדירקטורים שמתמנים על ידי הרשויות המקומיות. לכן שלח פנייה לרשות המים והיא תבדוק את הנושא הזה.