הודעה אישית של חבר הכנסת בני גנץ

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה לך. אני מאוד מעריך את זה, תודה רבה, גם את הדברים שאמרת לשר לוין ואליי.

השר לוין, בוא נתחיל מההסכמות: אנחנו לא אויבים. כל האויבים שלנו הם מעבר לקווי הגבול ואנחנו לא אויבים. אנחנו לא נלחמים אחד בשני, אנחנו נאבקים על הדעות שלנו ואלה דברים שהם בעיניי דברים לגיטימיים בדמוקרטיה, וראוי שכך נמשיך.

אני מבקש לתקן גם אותך בשני דברים שצריך היה להגיד אותם: יום למוחרת הנאום שנשאת פה, אני נתתי נאום ברייכמן, ובאותו היום קראתי לעצור את התהליך, לשבת במשך חצי שנה רצופה, להגיע להסכמות ואז לחזור ולהחליט מהי המסגרת שאנחנו רוצים להציע כמסגרת מוסכמת להסכמות, מהצד של הקואליציה בוודאי. אני הותקפתי, הותקפתי גם מהצד של האופוזיציה, ובכל זאת יצאנו למתווה הנשיא – דיונים ארוכים שנמשכו ונמשכו ונמשכו, ולא הגענו בסוף להסכמות, והחיים התקדמו קדימה.

שתיים, מעולם לא שמעת אותי או מי מסיעתי תוקף את מדינת ישראל, בטח לא בחוץ. מעולם לא שמעת אותי או מי מסיעתי תומך באיזושהי צורה בסרבנות, ולא נתנו לזה שום מקום אף פעם. באותה מידה תמכנו בזכות המחאה של מדינת ישראל. חבר הכנסת חילי טרופר ואני הלכנו בגשם הראשון של ההפגנה הראשונה בתל אביב, תוך שאנחנו מדברים על זה שלא צריכות להיות הפגנות אלימות או לא חוקיות או דברים מהסוג הזה. ואני חושב שזו זכותו של הציבור להשמיע את דעתו וזכותנו לתת לציבור להשמיע את דעתו כל עוד זה נעשה במסגרת החוק, וטוב שכך, כי זה חלק מהעניין.

פה אני מבקש להוסיף לך עוד דבר – ומה לעשות? החיים זה סרט וידיאו. יש מושג שלימד אותי חבר הכנסת לשעבר, מפקדי הרמטכ"ל הקודם הקודם הקודם גבי אשכנזי, מושג שהוא קרא לו "רודנותן של הנסיבות". מה, לא קרה פה 7 באוקטובר? לא קרה פה האסון הגדול ביותר מאז שהוקמה מדינת ישראל? מה אמרתי בהצהרת התקשורת הראשונה כשנכנסתי לממשלת החירום? מה אמרתי לכם כשהייתי בממשלת החירום? לא שותפות פוליטית אני מציע, אלא שותפות גורל. זה מה שמביא אותי לכאן, זה מה שהביא אותי לממשלת החירום. ואכן בשביל זה נכנסתי, ושם היינו. אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה ש-7 באוקטובר קרה, הדברים אכן התרחשו.

ואני אומר לך: מה, לא נכון לחדש את האמון בין העם לבין נבחריו? הרי אנחנו מכירים את המציאות. המציאות שאתם נמצאים בתוכה היום היא איננה המציאות שנמצאת ברחוב, כולנו יודעים, כי קרה פה אסון גדול. אנחנו עם קרוב ל-2,000 איש פחות, במובן הטרגי של המילה. ואני לא מגן פה על בג"ץ ואני לא מגן על הקואליציה ואני גם לא מאשים את בג"ץ. מהניסיון האישי שלי כמפקד וכשר ביטחון לאורך השנים, מעולם לא הפריעו לי לממש את תפקידי, בשום מקום שבו הייתי. המערכת המשפטית אף פעם לא הפריעה לי לממש את התפקיד שלי. אבל אני לא מגן על בג"ץ, וברשותך, אני גם לא מגן על האופוזיציה ועל ההחלטות שלהם. ברשותך, אני לא מגן על הקואליציה וההחלטות שלהם. אני מגן רק על דבר אחד – מבחינתי מדינת ישראל היא באמת לפני הכול. זה לא סתם סיסמה, זה דרך חיים, זה דת, ובזה אני מאמין. הממלכתיות זו הדרך שלי, זו הדת שלי. מדינת ישראל וארץ ישראל הן הדבר שאליו אני חותר. אבל זה לא שאין לי דעות.

אז מה אני מציע? אני מציע שהציבור יחליט. אבל כשאני אומר "הציבור יחליט", זה לא הציבור שלך או הציבור שלי. אחרי האסון שקרה פה היה מזמן מתבקש שהמנדט יוחזר לציבור, שיבחר מחדש את נבחריו, שיחדש את האמון שלו. או-אז, אנחנו נעשה רפורמה מוסכמת וגיוס ושירות לכול וממשלה בגודל הנכון ושירות ציבורי ראוי ומדיניות ביטחונית נכונה והשקעות לאומיות יותר מאשר השקעות סקטוריאליות. את כל זה עושים בממשלה שבה מתחדש האמון. אי-אפשר להגיד שלא קרה פה דבר – קרה פה דבר ענק ב-7 באוקטובר. ולכן יש פה מושג של רודנותן של הנסיבות, ולכן צריכים לדון בזה מחדש.

הכנסת, תפקידה לעשות שלושה דברים - -

- - ואני עושה פה אחד משלושת הדברים. היא צריכה לחוקק, והיא מחוקקת; היא צריכה לפקח – היא פחות מפקחת; היא צריכה להעלות נושאים לדיון, וזה מה שאני עושה פה עכשיו.