קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חברי הבית, המלחמה היא כישלון, והאחריות העליונה לכישלון היא של ראש הממשלה. אם יש משמעות למושג אחריות, ראש הממשלה גם הוא חייב ללכת. בסרבו לפנות את מקומו, ראש הממשלה בורח מאחריות. ורבותיי, לא יעזרו כל התירוצים, לא יועיל הניסיון שחזינו בו לגלגל את האחריות לעם ולאופוזיציה. ראש הממשלה, לא אנחנו ניהלנו את המלחמה, אתה ניהלת אותה; לא אנחנו ניהלנו את החטיבות, את האוגדות, את הסיוע האווירי, את גיוס המילואים או את האי-גיוס, אתה היית זה שהיה צריך לבדוק את המוכנות של הצבא, את הפעלת הצבא, את הגנת העורף.
אני חייב להגיד לכם שגלגול כזה של אחריות מצד המפקד עוד לא ראיתי בימי חיי. אנחנו נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום, אבל לא אצלך, אדוני ראש הממשלה – אצלך לכישלון יש הרבה אבות, הרבה הרבה אבות, חוץ מאב אחד. כולם אשמים חוץ מראש הממשלה. אתה מדבר על אחריות, אבל אחריות זה לא לדבר על אחריות, אחריות זה לשאת באחריות, זה להיות מוכן לשלם את המחיר על דרך ואמונה וגם על כישלונות. אתה אינך מגלה אחריות, כי אתה אינך מוכן לשלם שום מחיר. להפך, אתה קובל על כך שמישהו אפילו מעלה על דעתו שאתה צריך לשלם מחיר כלשהו.
ידידיי, כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשהמחיר כל כך יקר, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל. אבל יש לכישלון משמעות עמוקה יותר, הרבה יותר עמוקה מאשר גורלו של ראש הממשלה. חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש הממשלה.
רבותיי, מהו הדבר החשוב ביותר שראש ממשלה בישראל נדרש לו? מנהיגי העם חייבים להיות בעלי חזון המבוסס על קריאה נכונה של המציאות. נשאלת השאלה, ראש הממשלה: מה עשית שם? לא קבעת אסטרטגיה, לא התווית מדיניות, לא נתת קו מנחה, אז מה עשית שם? בצה"ל קוראים לזה דשדוש במקום, ללכת במעגלים; בשפת הלוחמים – להתברבר בשטח. איך יכולה להיות הכרעה אם אתה, שאחראי למערכה, כלל לא ידעת מה אתה עושה? "איזה הסבר אתם מציעים לציבור כשאתם נצמדים למשרדים שלכם? טובת המדינה לנגד עיניכם אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים לטובתכם אתם; יציבות שלטונית אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים ליציבות שלטונכם. שמירה על הביטחון אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים לשמירה על כיסאותיכם.
"ובכלל, על איזו יציבות ובאיזה ביטחון מדובר? חברי הכנסת, ממשלה שעוסקת יומם ולילה בהישרדות תמשיך להיטלטל בין הרפתקנות מדינית להרפתקנות צבאית. שני הקטבים הללו מסוכנים באותה מידה למדינת ישראל – – – אזרחים רבים מבקשים מנהיגות שתאמר לעם את האמת, שתציב בפניו יעדים ריאליים – – – שתוביל בבטחה". מנהיגות אמיתית – "מנהיגות שלא משנה את דרכה על פי צורכי ההישרדות שלה. שאיפה זו מאחדת" את העם, "מאחדת היום" יותר מכול "אנשים רבים בעלי דעות שונות מימין ומשמאל – – – הם כבר מאסו בתרגילים ובתכסיסים, בעולם שבו הפוליטיקה היא חזות הכול.
"כי על השיח הציבורי בישראל השתלטה לאחרונה תרבות של טשטוש, תרבות של רמייה, שאסור לנו לקבל אותה. שקר הוא אמת, רע הוא טוב, כישלון הוא הצלחה". אבל "איפה הערכים? איפה האידיאות? איפה האידיאלים? איפה הדברים שהנחו אותנו כל השנים? יכולנו לא להסכים עליהם, אבל דיברנו בשם דברים אמיתיים וערכיים".
"אדוני ראש הממשלה, לא תוכל לאורך זמן" לחמוק ממשפט ציבורי. לא תוכל "לחמוק ממשפט הציבור. הבחירות יגיעו, ושם נפגוש כולנו את רצון העם. והעם הזה, העם הזה, שהוא חפץ חיים, יחליף את הכישלון בהצלחה ואת הציניות בציונות".
אני מסיים. הנאום שקראתי עכשיו זהו נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו משנת 2008. אני הייתי ממליץ לו, וגם לכם, חבריי חברי הכנסת, להקשיב לו למילים שלו אז, וגם היום, בעיקר למילים של אז, וליישם אותן. תודה.
564 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.