דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 322 · 22 באוקטובר 2025

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לתשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים), התשפ"ה–2025

מירב כהן · יש עתיד

כנסת נכבדה, חוק הוא דבר שכולם חייבים לקיים במדינה מסודרת, ויש חוק שנקרא חוק שירות ביטחון, שכולם חייבים לכבד, שאומר שבגיל 18 כל צעיר או צעירה מתגייסים לצבא. לצערי, במדינת ישראל ההנהגה החרדית הלא-אחראית, שחושבת כנראה שהיא מורמת מהעם, קוראת לצעיריה לא לכבד את החוק; קוראת לצעיריה לא לכבד את החוק אפילו בזמן מלחמה קשה מנשוא בשבע חזיתות. גם אז, כשאנחנו רואים את הבית המשותף שלנו עולה בלהבות, הם קוראים לצעירים החרדים לא להתגייס, ואפילו קוראים לתקוף את מי שמעז לעשות את זה.

אני מבקשת לצלול לנתונים לרגע. נכון לאוגוסט 2025, מתוך 24,000 צווי גיוס שהוצאו לחרדים בשנת הגיוס הקודמת, רק 2,007 מתוכם התייצבו לצו ראשון. באחוזים מדובר ב-8.4%. אם אתם שואלים את עצמכם מה שיעור הגיוס בקרב גברים יהודים שאינם חרדים, מה הוא אותו נתון מקביל, אז זה עומד על 88%. זאת אומרת, למרות כל המאמצים והמצב הביטחוני הקשה, שיעור מאוד נמוך של גברים חרדים צעירים מתייצבים בלשכת הגיוס, וכמובן שעוד שיעור נמוך מזה בכלל התגייסו. עכשיו, תסכימו איתי שמי שעובר על החוק ואפילו לא טורח להגיע ללשכת הגיוס, בטח ובטח שלא צריך לקבל פרס ממדינת ישראל, בטח ובטח לא צריך להמשיך לקבל באוטוסטרדה שורה של הטבות מהמדינה. וכשאני אומרת הטבות זה באמת האנדרסטייטמנט של השנה, זה ממש לא כסף קטן.

שימו לב לנתון הבא: אגף התקציבים של ממשלת ישראל העריך את שווי ההטבות הכלכליות לאברך ב-760,000 שקלים עד גיל 40, וזה עוד חישוב שלא לוקח בחשבון את ההטבות בתחום הדיור, שגם הן שוות מאות אלפי שקלים. זאת אומרת חישוב פשוט מלמד שזה סדר גודל של מיליון שקלים שהולך לאברך שלא טורח להתגייס. מה שעוד יותר מטריד זה שאם הוא יתגייס, ייקחו ממנו חלק מההטבות, יענישו אותו. איזו מדינה חפצת חיים בונה מנגנון כזה? אי-אפשר להשלים עם זה.

על זה בדיוק מדברות הצעות החוק שאני מבקשת שתצביעו עליהן פה היום במליאה. אלו שלוש הצעות חוק נפרדות שבאות לתת מענה בדיוק לאותה הבעיה – התמריצים הכלכליים שבבסיס מפעל ההשתמטות. באמצעות תמריצים כלכליים שבנו פוליטיקאים חרדים שנים רבות, מפעל ההשתמטות, שנבנה בעמל רב, מנווט את הצעירים החרדים לא להתגייס.

אז ההצעה הראשונה עוסקת בדמי הביטוח הלאומי המופחתים שמשלמים בני הישיבות. לפי סעיף 348 לחוק הביטוח הלאומי, תלמיד במוסד תורני או בישיבה שאין לו הכנסה או שהכנסתו נמוכה, ישלם דמי ביטוח לאומי בשיעור מופחת. מה זה אומר במספרים בכיס שלנו? אברך מובטל משלם 43 שקלים דמי ביטוח לאומי בחודש, בעוד אדם מובטל אחר שאינו אברך – שעשה צבא אבל אינו אברך והוא כרגע מובטל – ישלם 130 שקלים בחודש. אז הצעת החוק שלי קובעת: לא עוד. תלמיד ישיבה שלא עמד בחובה הבסיסית של חוק שירות ביטחון, לא יקבל יותר את ההטבה הזו מהביטוח הלאומי. כדי לסבר את האוזן, ההטבה הזו מצטברת בסוף לעשרות אלפי שקלים, ל-25,000 שקלים לאברך עד גיל 40. זה מצטבר, וזה לא הוגן. אז זו הצעת החוק הראשונה שמובאת. הנורמה שבעצם עומדת בבסיס הרעיון היא עיקרון פשוט ביותר: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו.

כך הדבר גם בהצעת החוק השנייה שמובאת היום לפניכם, שנוגעת להטבות שניתנות במסגרת החוק לסיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים – שימו לב – חוק לסיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים. לא יודעת למה כתוב שם סטודנטים נזקקים, כי לחוק אין קשר לסטודנטים. באמת בטעות שורבבה המילה "סטודנטים" לחוק, כי החוק הזה, כל-כולו נתפר כדי לאפשר למשרד החינוך להעניק מלגות בסכום של עד 1,000 שקלים בחודש, 1,000 שקלים כל חודש, לבני ישיבות שהכנסתם נמוכה. אגב, לכולם הכנסה נמוכה. למה רק לבני ישיבות ולא לסטודנטים? ככה. ככה, אז מה אם הסטודנטים עושים צבא? גם פה הצעת החוק היא מאוד פשוטה: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו. פשוט מאוד. בן ישיבה שלא יבצע את חובתו למדינה פשוט לא יקבל הטבות יתר, לא מביטוח לאומי ולא ממשרד החינוך.

הלאה, להצעת החוק השלישית שמובאת לפניכם היום להצבעה. לכאורה היא ההצעה הכי מורכבת מבין השלוש, כי היא נוגעת לתחום הדיור. בתחום הדיור ההטבות לכאורה לא ניתנות על בסיס שיוך לקבוצה כזאת או אחרת, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. שימו לב לנתונים הבאים: מבקר המדינה קבע כי שיעור ההגרלות במחיר למשתכן שיועדו לחרדים בשנים 2015 עד 2021 היה גבוה ב-40% מחלקם באוכלוסייה. אז לא כתוב שזה מיועד רק לחרדים, אבל דה פקטו זה מגיע בשיעורים מאוד גדולים לחרדים. תחת הנהגתו של שר הבינוי והשיכון הקודם גולדקנופ – שבאמת הפך את האפליה לטובת בני הישיבות לאומנות ממש – תחת הנהגתו במשרד הבינוי והשיכון האפליה שברה שיאים עד כדי כך – שימו לב – שבהגרלה בסוף השנה שעברה 50% מהדירות יועדו לציבור החרדי, שזה גבוה ב-600% משיעור משקי הבית החרדים.

אם זו לא אפליה, אני לא יודעת מה היא אפליה. לא פלא שגולדקנופ התפאר בכך – שימו לב לציטוט שלו – שגם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי – אז הוצאנו את זה לציבור החרדי. איזה יופי, איזו גאווה, תוך כדי מלחמה. החיילים נלחמים, ודופקים אותם אפילו בדירות. שר בממשלת ישראל אומר את זה. אין בושה, ככה מהמקפצה. אז גם בהטבות בתחום הדיור חייבים לשמור על העיקרון: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו. כל הזרמת ההטבות הזו לכיוון של משתמטים היא קודם כול לא הוגנת, היא בושה גדולה, ולכן ראוי שזה יבוטל.

אבל מעבר לזה שזה לא הוגן, זה משרת עוד מטרה. בואו נגיד את האמת – כמו שאמרנו בהתחלה, להנהגה החרדית, לפוליטיקאים החרדים, ממש לא אכפת שיהיה חוק והם לא יעמדו בו. לא אכפת להם לעבור על החוק במדינת ישראל, לא אכפת להם להפר את החוק. הם מצפצפים עליו. הדרך היחידה להביא את אותם צעירים ללשכות הגיוס היא לא באמצעות פנייה ללב שלהם, היא לא באמצעות כל מיני הסכמות מדומיינות, כי זה לא קורה כבר הרבה מאוד שנים, גם תוך כדי מלחמה מאוד קשה. הדרך היא לשנות את השיטה הכלכלית: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו. זו הדרך היחידה, ככה פשוט.

918 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.