תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, גם אני חייבת לומר שאני לא מצליחה להבין, בעיקר את אנשי הציונות הדתית, את יודעת, שאת מהם. איך אתם לא מבינים – ואני לא מדברת אישית, ספציפית עלייך, אלא בכלל על חברי הקואליציה – איך אתם לא מבינים שיולי אדלשטיין באמת ניסה לעשות חוק גיוס אמיתי? הרי אתם יודעים שחסרים 12,000 חיילים, אתם יודעים שיש מצוקה. אז איך אתם, אף אחד מכם – ראיתי שאולי שרן אמרה משהו – לא בא ואומר: תקשיבו, למה להדיח את היו"ר? אני לא מצליחה. יש לי כאן אנשים שאני מתייחסת לדעה שלהם. מה, אמרת משהו, משה? לא, יש כאן אנשים שיושבים בקואליציה ושאני מקשיבה להם ואני לא מצליחה להבין. כאילו, אתם לא מבינים? יש בעיה אמיתית, ויולי אדלשטיין ניסה למצוא פתרון. אני לא מצליחה להבין את זה. אני משתגעת. אני באמת אומרת לעצמי: איך אף אחד לא מגבה את יולי? איך אף אחד לא אומר: באמת צריך חוק גיוס? ואז מה, יביאו עכשיו לביסמוט? מה הוא חושב, שהוא יוכל להסתובב ברחוב? הרי החבר'ה שלכם יושבים פה, האימהות של אנשי המילואים יושבות פה, גם אצלכם יושבות. מה, לאף אחד לא אכפת? אני לא מצליחה להבין את זה. אני משתגעת מזה.
היום דיברתי עם האחיין שלי – שלוש שבתות רצוף. מה, מתי הוא יצא הביתה? מתי? תגידי, מה הוא עושה? בסך הכול הוא מתקן מכשירי קשר. אי-אפשר לשים מישהו שיעשה את זה במקומו. בא יולי ומנסה להביא חוק ולשחרר את הלחץ. עכשיו דיברתי איתו על זה. זה מביא לי עצבים. הוא אומר לי: אני עוד פעם נשאר שבת. הוא במילואים, והוא בכלל השתחרר לפני חצי שנה. ועד שבא חבר כנסת שמנסה לעצור את זה, אף אחד אפילו לא מגבה אותו; אף אחד לא בא ואומר: יש בעיה. כלום. יש כאן חברי כנסת שאמרו לי שהם לא ייתנו יד להדחה של יולי. אמרו לי את זה כמה חודשים. את לא שומעת אותם היום. אגב, יכול להיות שהם יעשו – אני לא יודעת אם ההצבעה תהיה חשאית. אני מקווה. אבל איך אף אחד לא אומר כלום? ממה אתם מפחדים? וגם מה תגידו לציבור כשתלכו לקלפי? מה תגידו, שנתתם השתמטות?
אני הכי לא מבינה את נתניהו. הרי מתישהו המדינה הזאת תלך לבחירות. מה תגיד? מה תגיד לאנשי המילואים? מה תגיד לאנשי הציונות הדתית, שנתת יד להשתמטות מאורגנת? ואין אף אחד, אף אחד מסביבו, שאומר לו: עזוב, ביבי, אנחנו לא יכולים לתת יד להשתמטות.
קודם כול, ינון, אתה יודע מה? אני מסיימת, זה לא משנה, אבל כאילו, אני מדברת על השתמטות. ואללה, אתה האחרון שיכול להגיד לי להיות בשקט.
האחרון.
האחרון. אתה יודע למה? אני מסיימת.
אני מסיימת. אני רוצה להגיד לך משפט אחרון. כשאני חזרתי – וגם לך אני אומרת – בגיל 20 עם הנשק, עם התג של גולני ועם הכומתה החומה, את יודעת מה אמרו לי בשכונה שלי? מה, את פראיירית? מה את חותמת קבע? אבל אמרתי, אני לא אהיה כמו החברים שלי. אני אעשה קבע, אני אתרום למדינה – ואתה האחרון שיכול להגיד לי שנגמר הזמן.
אתה צריך לעשות, ואתה יודע שאתה חביב עליי, אבל אתה יכול לעשות – – –
כן, אבל בוא, על מה אתה אומר לי שנגמר הזמן?
מילא היא, מילא היא.
לפחות היא גם עשתה שירות לאומי.
תודה.
509 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.