קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם משהו. שימו לב, זה לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש שעולה חבר הכנסת ולדימיר בליאק לכאן, לדוכן הזה, הקדוש הזה, וכל מה שיש לו להגיד זה רק דברי רפש, קללות, השמצות, וכל זה מתוך התנשאות, מתוך יהירות. הצורך של האדם הזה להשמיץ, לקלל, לדבר ביהירות אלינו, נובע מכך שהדיבור הלא-יפה הזה שלו הופך אותו לסוג של קוּל. קוּל. הוא יודע, וזה בראש שלו, שאם הוא לא ידבר בסגנון הזה, הוא לא קיים – הוא לא קיים ביש עתיד, הוא לא קיים במדינה.
אני רוצה להגיד לכם שהאיש הנכבד הזה מופיע בכל שבוע, כל שבוע, במוסף בהארץ וגם במקור ראשון, כמי שצועד במצעד האנשים שמדברים לא יפה. כן, זה האיש. אנחנו יושבים בוועדות ביחד. הוא בגיחוך, בהתנשאות, תמיד תמיד יודע לפגוע באנשים. פונה אליי ואומר לי "גברת מדינה פלסטינית". עד עכשיו לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי, לא יודעת מה הוא רוצה, הבן אדם הזה, שמככב בכל שבוע, בכל שבוע הוא מככב כמי שלא מדבר באופן ראוי, הבן אדם הזה שמשתלח. יש לנו הרבה שיתופי פעולה עם חברי כנסת מיש עתיד. יש פה חברי כנסת שעובדי יפה מאוד ויודעים לעשות את הדברים כמו שצריך. כדי שירגישו שאתה קיים, לא צריך לפגוע באנשים אחרים. בושה וחרפה. בושה וחרפה, שזה חבר כנסת שנמצא. כך לא מתנהגים. צריך לכבד אחד את השני, גם אם הדעה שלנו היא לא תמיד מתאימה אחת לשנייה, אבל להשתלח בצורה כזו?
אני רוצה להגיד לכם עוד משהו ברמה האישית. אני יצאתי מוועדת כספים בגלל שלא יכולתי לסבול את ההתנשאות, את היהירות, את הזלזול של חבר הכנסת ולדימיר בליאק, לחבר הכנסת גפני. הבן אדם הזה מרגיש שאם הוא ידבר באופן שהוא מזלזל, מתנשא, יהיר, אז הוא הופך למשהו, לנוכחות, הנוכחות שלו הופכת למשהו בחדר. הוא לא מבין שזו לא העת, בעיקר כשמדובר בחבר כנסת שמבוגר ממנו ביום אחד, כשמדובר בחבר כנסת עם המון ניסיון, גם מקצועי וגם פוליטי; לזלזל בו כל פעם ולעקוץ עוד עקיצה ועוד עקיצה, כדי שבטלוויזיה יראו את חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
אם היו כותבים פעם אחר פעם את שמי כמי שמדברת בדיבור לא יפה, הייתי עושה איזשהו שיקול דעת, אולי לשנות קצת את ההרגל. אולי לשנות קצת את ההרגל, אולי את הדיבור. אבל לעלות פה על הדוכן – וזה לא משנה מה הנושא, ועל מי מדברים, זה לא משנה. שימו לב גם לצורה שבה הוא יושב: עם הגב אליי. אתם מבינים את הזלזול של הבן אדם הזה? הגעת עד הלום, לכנסת ישראל. הוא בא ברוב חוצפתו ואומר: מה אתם עושים? אז בואו אני אספר לכם. פורסם על מתווה הפיצויים למילואימניקים. הוא טוען: אני שמח ששר האוצר הקשיב ועשה את מה שביקשתי ממנו לגבי המתווה של הכספים. אז אדוני היקר, שר האוצר לא רק שלא סופר אותך, הוא לא רואה אותך ממטר, כי אתה בן אדם שלא תרם אפילו לא אפס נקודה אפס נקודה אפס נקודה אחוז אחד. זה להדגיש.
זה להדגיש. הינה, הערתי אותם. בחנתי קצת את הערנות. ידעתי, בחנתי את הערנות. אז 0.1% ממה שאנחנו עושים האדון הזה לא עשה, אפילו לא יום אחד. לשסע. לשסע.
נאור, תלמד מדוידסון, תלמד מאנשים אחרים, לא ללמוד ממנו. הדוגמה האישית שלו היא הדוגמה הכי גרועה, ואומרת לך את זה מישהי שיש לה ניסיון קצת יותר, קצת יותר מאדון ולדימיר בליאק, בכנסת ישראל. יש אנשים ביש עתיד שעובדים; יש אנשים שחושבים שאם הם יפגעו באחר, הם ירגישו קצת יותר מורמים. אז בושה וחרפה בכלל שיש חבר כנסת כזה.
546 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.