כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, עם ישראל, בתוך הימים הקשים האלה מצאתי פנינה שנקראת מכון ארבל, שעשה היום את הכנס הרביעי ביד בנימין, שמופנה לאנשי חינוך, אנשי שפ"י, שפשוט רואים מול עיניהם את תלמידי ישראל ונותנים להם כלים לחוסן. הייתי שם ופשוט נהניתי לראות אנשים חדורי שליחות, שמבינים מה התפקיד שלהם: לתת לתלמידים חמצן – לתלמידים בוודאי, אבל כדי שלתלמידים יהיה חמצן, צריך להדריך את המדריך, צריך לתת כלים למורים עצמם. זה מה שעושה מכון ארבל – הוא נותן להם הדרכה וכלים. הוא גם מהווה אוזן קשבת. זה היה פשוט מפעים לראות את זה, לראות איך מגיעים אנשים מכל המגזרים כדי לקבל כמה שיותר מידע וכלים, וגם כתובת, כי כשיש לתלמיד זה או אחר מצוקה ובעיה ואין לאן לפנות, אז המכון עדיין משמש כתובת. אחרי שהוא שומע ומכוון, הוא מפנה הלאה. תודה רבה למכון ארבל, תודה רבה לשפ"י, תודה רבה למשרד החינוך. תודה רבה.
146 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
מיכל מרים וולדיגר · הציונות הדתית