קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, צוהריים טובים, חבריי חברי הכנסת. אני חייב לפתוח בכך שמדובר בהצעת חוק עם תכלית ראויה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, המציע, קודם כול השר אומר שהוא חייב לפתוח בכך שמדובר בהצעת חוק עם תכלית ראויה. ראויה. תמיד אחרי הראויה מגיע "אבל". תכלית ראויה – אבל. ראשית, יש לבחון בזהירות את התנאים של הרחבת ענף ביטוח אבטלה, כך שיוכל להיות מותאם למאפייני התעסוקה הייחודית של אוכלוסיית העצמאים. בין היתר, נדרש לבחון את שאלת אופן קביעת בסיס השכר, תנאי הזכאות ומועד סיום העבודה של עובד עצמאי, כללי ההמתנה ותקופת ההכשרה הנדרשת לצורך צבירת הזכאות. בנוסף, בהתאם למוצע, מבוקש להקים קרן למימון נפרד של דמי אבטלה לעובדים עצמאים, שמנוסחה של ההצעה עולה כי תקציבה יהיה בהשתתפות המדינה. יובהר כי הצעה כלל אינה מבהירה את שיעור השתתפות המדינה, את הצורך בצבירת כספים מספקים בקרן טרם החל הביטוח על כלל הזכאים האפשריים, ואת שיעור דמי הביטוח הלאומי שיגבה מהעצמאיים לצורך מימון קרן נפרדת זו.
לעניין החבות בדמי ביטוח. אין בהצעה התייחסות מספקת למשמעות הביטוחית הנגזרת מהפיכת העובד העצמאי לעובד שכיר. יש להבהיר בהצעה אם גם אותו עובד עצמאי יהיה פטור מעתה מהאפשרות – עד ליציאה לגמלאות. אני חושב, אומר שר העבודה, שככל שיימצא התקציב לשם יישום תכליתה של הצעת החוק, הרי שיהיה נכון וראוי לעשות עבודת מטה במסגרת חקיקה ממשלתית או במסגרת חוק ההסדרים, כך שבאמת יינתן מענה ליישומה של תכלית ההצעה בדרך נכונה יותר.
מה שר הדתות עושה פה? מה בין המקום הזה לשירותי הדת?
אני ראיתי שזאת השאלה הבאה שלך, חסכתי את זה.
אומר לך שגם אני התרגלתי לשמוע כאלה תשובות.
על קרח? כן. הרבנית עליזה, מתי אני יורד? יש זמן. יפה. אפרופו קרח – – –
על פרשת קרח שעות אתה יכול לדבר. אגב, יש סיפור, תקשיבו, קארין. סיפור.
הינה, עכשיו. יש סיפור. טלי, תקשיבי, היה פעם איזה דרשן אחד, הוא ידע בדבר תורה רק את פרשת קרח, שום פרשה אחרת. היו מזמינים אותו כל השנה לדרשות בכל מיני מקומות. מה הוא היה עושה? הוא היה מגיע עם קופסת טבק שלו, הוא היה מתחיל לדבר על פרשת נח, לך לך, ואז היה מפיל את קופסת הטבק על הרצפה, ואז היה אומר: וואו, איפה הטבק שלי? כנראה בלעה אותו האדמה, כמו אצל קרח. ואז היה אומר: מכיוון שכבר הזכרנו את קרח, אז בואו נדבר עליו. היה מדבר, מדבר, מדבר, עד שהיו מורידים אותו מהבמה. עד שהיה נגמר הזמן.
אבל לגופו של קרח – ולדימיר, הבנת את הסיפור על קרח?
אני פה, אני פה, יש לי שעתיים לדבר.
עכשיו שמע, אתה יודע שקרח, כשהוא התווכח עם משה רבנו, זה לא היה ויכוח של ליצנים. היו שם אנשים שבאמת היו אנשים ראויים, כתוב עליהם שהם באמת היו תלמידי חכמים, והוויכוח ביניהם היה בתחילה – – –
נכון, "קרח, שפיקח היה". מהסנהדרין.
ואללה. איזה דף? איזה דף במסכת סנהדרין? רגע, לא, לא לסנגר. מר לפיד, איזה דף? אבל אתה יודע מה ההמשך?
אתה יודע מה הייתי עונה? תקשיב. פעם אמרו לי: למדת ש"ס? אמרתי: חצי ש"ס. כל שאלה שהיו שואלים אותי, אמרתי: זה מהחצי שלא למדתי. אבל שמע, אתה הזכרת – קרח, שפיקח היה. מה ההמשך בגמרא? הגמרא אומרת: "קרח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו" הרי משה רבנו בסוף – – –
מסכת סנהדרין. תראה, אני יודע איזה דף. רק לא נעים לי. יושב-ראש האופוזיציה לא ענה, לא נעים לסתור את דבריו. אתה הולך איתו ביחד.
זאת מסכת סנהדרין, בפרק 11, שנקרא פרק חלק.
שנייה, רגע, רגע, רגע, שנייה. פרק חלק. זאת לא חוכמה לענות על זה, כי כל האגדות נמצאות מרוכזות בסוף המסכת, פרק 11.
ע"א זה עמוד א', אז צדקתי, בוא'נה. יאיר, זה נכון או לא? רגע.
שנייה, שנייה, רק רגע, איפה הרב גוגל?
שנייה. אז אכן, זה גמרא בק"י במסכת סנהדרין. אף פעם לא עמדתי למבחן מול ערוץ הכנסת, ואף פעם יו"ר האופוזיציה לא בחן אותי. אבל בואו נתמקד בדבר הזה: "קרח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו". אתה יודע מה התשובה? לפעמים כשאדם – ואני אומר את זה לעצמי ולא לאף אחד אחר – נמצא בתוך איזו מחלוקת, בתוך כבוד ואגו, הוא לא שם לב אפילו שהוא עושה דברים שהם לא ראויים. אם הוא היה מסתכל על עצמו מהצד, היה אומר: למה אני נכנס למחלוקת הזאת? הרי קרח ראה, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – הוא ראה שהקדוש ברוך הוא בחר בו. אז מה קרה? היצר של המחלוקת והכבוד. מר לפיד, לקרח היה חבר, קראו לו – חברת הכנסת דבי, את מפריעה פה, דבי – און בן פלת. הוא היה משבט ראובן. קרח הגיע אליו ואמר לו: בוא ביחד נלך נגד משה. הוא אמר לו: בסדר. הוא בא הביתה, אשתו אומרת לו: תשמע, אם משה ינצח, אתה תהיה מספר שתיים. אם קרח ינצח, אתה תהיה מספר שתיים. מה לך ולצרה הזאת? בקיצור, הוא אמר לה: את צודקת, מה אני עושה? קרח בדרך אליי. אמרה לו: אני אטפל בזה, אל תדאג – שטרן, אתה מפריע.
בקיצור – למה אתה צריך את זה? הוא אמר: צודקת אשתי. מה אני עושה? אמרה לו: אל תדאג. לך לישון, יבואו התלמידים לפה, אני אבריח אותם. מספרת הגמרא, גם במסכת סנהדרין, שהיא הצילה אותו. איך? באו התלמידים – הורידה את כיסוי הראש; ראו התלמידים אישה, ברחו משם. הוא קם – סיפרה לו את מה שהיה. הגמרא אומרת: מה זה "חוכמת נשים בנתה ביתה"? האישה הפיקחית שהצליחה להציל את בעלה על ידי תחכום שהיא עשתה. הילדים נפלו לבור והיא לא. הגמרא אומרת: מבני-בניו של קרח למדו תורה בבני ברק. למה? שלושת הבנים של קרח לא מתו באדמה. קורח נפל, התלמידים נפלו; הבנים של קרח ראו שאבא שלהם טועה – ברחו והשאירו אותו לבד. הם ניצלו, וכתבו חלק מפרקי התהילים בספר תהילים. דוד כתב את הרוב. יש "למנצח לבני קרח מזמור" – הבנים של קרח זכו וכתבו מזמורים בספר התהילים. למה? כי משבחים אותם שהם זיהו שאבא שלהם בתוך יצר של מחלוקת – ברחו וניצלו.
חבר'ה, אני יכול להישאר פה עד מחר, השאלה מה הקואליציה אומרת.
עזוב, אליהו, דברי תורה על קרח, על עדתו.
הפרשה הבאה היא פרשת חוקת. חוקת זה פרה אדומה.
כי המדרש אומר – לסיים? רבותיי, אני מבטיח להמשיך בהמשך, אני פה שלוש שעות. לכן, קרח אמור להתנגד להצעה.
992 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.