אדוני וחברי היושב-ראש, חברותיי וחבריי, מטרת החוק שאני מציג היא למנוע מאנשים שהורשעו בסיוע לטרור, בהסתה לגזענות ובבגידה, להופיע פומבית במוסד חינוכי, בהרצאה, בנאום, כדי למנוע הסתה לאלימות מכל סוג. בשנים האחרונות אנחנו עדים לצערי למקרים שבהם אנשים שהורשעו בעבירות חמורות של טרור, הסתה לגזענות ואף בגידה במדינה, עומדים מול תלמידים, בני נוער וסטודנטים ונושאים בפניהם דברים לכאורה בשם חופש הביטוי – שגם לו צריך להיות גבול במשטר דמוקרטי.
חופש הביטוי הוא אכן ערך יסוד בדמוקרטיה הישראלית; הוא מאפשר שיח פתוח, ביקורת, חידוד עמדות ולעיתים גם אמירות קשות. פעילות ציבורית במוסדות החינוך רצויה ואף חיונית, והיא מאפשרת לדור הצעיר לפתח עמדות פוליטיות עצמאיות, אלא שגם לכך יש סייגים. חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת, אין בכך זכות מוקנית להשמיע ולומר אמירות קיצוניות בראש חוצות ובפומבי, ולא בידי כל אדם. זה לא מעניק פריבילגיה, אותה זכות לחופש דיבור, למי שפעל במכוון לחתור תחת יסודותיה של המדינה שלנו, לפגוע באזרחים, להסית לשנאה. אדם כזה שהורשע לא רשאי להיכנס ללב מערכת החינוך ולשאת דברים ללא בקרה.
הצעת החוק, יש לומר, אינה אוסרת באופן גורף את הזכות הזו – היא קובעת מנגנון סביר, מאוזן. מי שהורשע בעבירות חמורות שנוגעות לטרור, גזענות או בגידה, לא יוכל לשאת דברים בפומבי במוסדות חינוך אלא אם כן קיבל לכך אישור מוקדם ממנהל, מנהלת המחוז במשרד החינוך. יש כאן אמירה ממלכתית ברורה: המרחב החינוכי של ילדינו אינו הפלטפורמה להלבין עבירות חמורות שנעשו כנגד מדינת ישראל ואזרחיה. אנחנו לא מציעים כאן סתימת פיות, אנחנו לא באים למנוע ביקורת או לשלול מורכבויות, אבל יש קווים אדומים, וגם במערכת החינוך, שבליבה אנחנו מבקשים לטפח חשיבה עצמאית, אחריות אזרחית ואהבת האדם והמדינה, יש לשים גבול ברור בין דיון לגיטימי לבין הטפה מזיקה.
לכן אני פונה אליכם היום לקרוא את ההצעה, להיענות לה. היא אינה פוליטית, כמובן, היא הצעה ערכית כצעד מתון ונחוש להגן על ילדינו, על מרחב הלמידה. שמענו את שר החינוך, שיעלה או יתמוך בהצעה הזו, וכך אמר גם שר המשפטים, כאשר זה יידון ביום ראשון בדיון נוסף בוועדת השרים לחקיקה, מתוך כוונה לקבל את תמיכתה, מתוך ידיעה שהמשרד מקדם תקנות ברוח הזו, ולכן ההצבעה תידחה לשבוע הבא בהסכמה מתוך תקווה שההצבעה הטרומית הזאת תעבור, וההמשך יהיה מתואם עם המשרד. תודה רבה.
349 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.