אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי שהיטיב חברי חבר הכנסת להסביר, מדובר בהצעת חוק חשובה ונכונה. המטרה של דמי לידה הוא עיקרון סוציאלי ראשון במעלה. לאחר הלידה תוכל היולדת לאזור כוחות, לשהות ולטפל בתינוקה לכל הפחות בשבועות הראשונים להיוולדו. כפועל יוצא מעיקרון זה אף נקבע בחוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, כי על המעסיק חל איסור להעסיק את העובדת בתקופת חופשת הלידה. אבל לגבי עצמאיות, אני סבור – אני עונה בשם שר העבודה – שזה נכון והוגן לשמור את האיזון בין מנוחת היולדת לשימור מקור הפרנסה בעסק העצמאי שאותו היא מנהלת.
הצעת החוק שמציע חברי היא בהחלט הצעה חיובית, שמאפשרת איזון נכון בין שני האינטרסים: מצד אחד היולדת זוכה למנוחה במימון מלא, ומאידך גיסא מאפשרת לאותה יולדת עצמאית לשמר את העסק שבבעלותה. לכן אני קורא לחבריי, חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק. אני אגיד בשמי, במאמר מוסגר, שהצעת החוק היא טובה וחשובה. אשריך שהגשת אותה. אני קוראת לכלל חברי הבית לתמוך בה.
לעניינים אחרים, שאני אנצל את ההזדמנות לדבר עליהם – אני רוצה לומר שאנחנו עומדים כאן בימים מתוחים בתוך המדינה פנימה ומול אויבינו. במצבים כאלה אנחנו דורשים לכידות, סולידריות, הפנמה שכולנו אומה אחת עם גורל אחד. אירועים כאלה דורשים חוסן פנימי שלנו מול איומי חוץ גורפים וקשים.
התלמוד הבבלי, במסכת ברכות, דף ו', עמ' ב', דן במצווה הגדולה לשמח חתן וכלה. לדעת רבי אבהו, מי שעושה כן כאילו הקריב קורבן תודה בבית המקדש. אז מי שככה מלגלג על הליכודניקים שהולכים להרבה חתונות, אתם יכולים ככה לדעת שאנחנו עושים מצווה גדולה. נכון, אדוני היושב בראש?
תודה. לדעת רב נחמן בר יצחק, הרי הוא אפילו "כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים" – עד כדי כך יש גדלות הנפש במצווה הזאת שבה אדם מצליח לשמוח בשמחת זולתו, ורואה בהצלחתו ובשגשוגו הישג אישי שלו ממש. אבל למרבה הצער, אדוני היושב-ראש – ואני אומרת זאת בכאב רב – לא כולם מתעלים לגודל השעה. דוגמה מכוערת אחת ספציפית לאחרונה היא מה שקורה מסביב לחתונה, למשל, של אבנר נתניהו עם בחירת לבו עמית ירדני. זו חתונה של זוג צעיר, שניהם נטולי קשר לחיים הפוליטיים, שניהם מבקשים לחיות חיים פרטיים ושלווים, ועל זה מנסים אלפים לשבש את המדינה.
את המרירות שלהם, את האומללות שלהם, של מי שהעם דוחה אותם וממאן לקבל את השקפת עולמם המעוותת, את האומללות הזאת בדיוק הם לא מנתבים, חס ושלום, לתיקון אישי. חס ושלום הם לא יעלו על דעתם לחשוב כיצד הגיעו למצב עגום כזה, שהציבור כולו נמנע מלהזדהות איתם; כיצד הגיעו למצב של מה שהיה נראה כמו תנועה עממית גדולה אחת של כמה אלפים הפכה להיות ארגון פנסיונרים משועממים. ופה אני, בתור מי שאחראית לוותיקים, באמת לוקחת אחריות על כך שלא מצאנו להם עיסוק מספיק טוב, כי הם באמת פנסיונרים משועממים ופריבילגים, יחד עם כמה פוסט-ציונים ואספסוף מופרע שבאמת אין כמותו. אז מה עושים? ממררים לכולם את החיים. כמו השכן ההוא בבניין שמשום מה מוצא נחמה בלגרום לאחרים סבל ואומללות, כך גם הם לא מסוגלים לראות שמחה אמיתית מהי – שמחה של בניית בית יהודי חדש בארץ ישראל, שמחה אמיתית, כנה וטהורה.
ביממה האחרונה אני יכולה לספר לכם שנחשפתי לקולות במחנה הקפלניסטי שקוראים לאויבינו לירות על המדינה בזמן החתונה של אבנר ועמית, לא פחות. ברשתות החברתיות טווים הארסיים האומללים רשת של פגיעה במדינה ממש, ממש כך, לא פחות; פונים לחות'ים, קבלני הביצוע של האספסוף הזה, לירות על ערי ישראל ולפגוע בשמחת הזוג הצעיר. אז ייכנסו מיליונים למקלטים. מה אכפת למתנשאים הפריבילגים הללו? הרי זאת בדיוק שמחתם כשאחרים סובלים. אחרים, פחות מופרעים – לא פחות אומללים, אגב – מנסים לפעול לחסימת צירים, להעניש את כל אזרחי ישראל בגלל חוסר המסוגלות הבסיסית שלהם להשיג הישגים פוליטיים בקלפי.
כמה נמוך אפשר לרדת? כמובן, רוב אמצעי התקשורת מסקרים את התוכניות ברומנטיות ובמוזיקה מרגשת. מה נגיד? אילו גיבורים. אבל מארגני פקקי תנועה לתפארת מדינת ישראל – זה כל מה שהם. חוסמים צירים ולוקחים עובדים, הורים, רופאים, חיילים, נהגי אמבולנסים, באמת את כלל אזרחי ישראל, כבני ערובה לטירוף הפוליטי שלהם.
כי מה עושה דיקטטור כשהעם לא אוהב אותו? הוא מעניש את העם; מה עושה קבוצה דחויה של מופרעים? מענישה את כולנו. איך מבטאים אנשים חולים מסוימים את מחלתם? גורמים לאנשים לסבול. הם יצעקו ויציקו למשפחות של חברי ממשלה כי הם סובלים מהקולות המטורללים האלה שרצים להם בראש, הקולות האומללים שלהם. הרי איך עמותות שמאל יצדיקו את קיומן אל מול הפריץ המממן אותן בכספי עתק של משלמי מיסים בארצות גויים? יציקו לחיילי צה"ל, ירדפו וישפילו אותם, ויוציאו כמובן את דיבתם בכל העולם.
עכשיו, החבורה הפסיכית הזו, באמת, אלה אותם אנשים שמזדעקים כשמישהו מעז להניח תפילין בבית ספר או ברחוב, רחמנא ליצלן. תלמיד יהודי הניח תפילין בבית ספר במדינת היהודים, זה הרי גרוע כמעט כמו לקיים תפילה במרחב הציבורי ביום כיפור. אולי אולי אולי תפעלו – אני אומרת את זה לכל הקפלניסטים שזועקים אל מול הנחת תפילין – כמו חברכם לגוש, הגאון הגדול והבריון העוד-יותר גדול מיקי רוזנטל, ותחנקו מישהו עם תפילין. הרי זו האמונה שלכם, לא? לחנוק מישהו עם תפילין. זה השימוש הכי מוצלח שאתם כנראה מוצאים לתשמיש הקדושה הזה.
אני גם אגיד לך, אדוני היושב-ראש, כשהאומללים האלה לא מוצאים מקום להניח בו את נפשם העלובה, מה הם עושים? הם הולכים לפנצ'ר צמיגים של רכבי שיירת ראש הממשלה ושולחים מכתבי איום עם חומרים בלתי מזוהים לנבחרי ציבור. אין להם בעיה עם זה, כי בהם הציבור הרי אף פעם לא בוחר. הציבור בוחר להקיא אותם מקרבו, בדיוק להפך. אז הם יענישו את כולנו בנוכחותם, יפרצו שערים וגדרות, יירו פצצות תאורה על בית ראש הממשלה, יעשו פוגרום במטה מפלגת השלטון.
טוב באמת שהם לא באו כולם בחולצות תואמות, כמיטב המסורת של תנועות פשיסטיות, חולניות ואלימות, כשהם מטילים משטר טרור. הרי אם הם לא ישכנעו את העם – כי הרי העם יותר אינטליגנטי מההזיות האינפנטיליות הללו – אז העם ישלם, וישלם מחיר כבד. אבל גינוי? הו, גינוי הם תמיד ידרשו. המיליציות האלימות שלהם מטילות אימה ברחובות, אבל אם מישהו רק יעז לעשות דבר-מה לא ראוי בצד השני, מקהלת תביעות הגינוי בערוצי הרעל תהדהד ותצרח: לא גיניתם, לא גיניתם.
אז הינה, הרי לכם, הינה אני אומרת: מי שיעז להרים יד או אבן על כל מוסד ציבורי במדינת ישראל, ראוי שתיגדע ידו, בדיוק, אבל בדיוק, כמו מטורללים שתוקפים שוטרים; בדיוק כמו מי שחוסם צירים באלימות, כל זורקי הלפידים על סוסי המשטרה. הגיע הזמן שתתעשתו, תתאפסו על עצמכם. תתבגרו, בחייאת, תתבגרו. עד מתי תתנהגו כמו ילדים בריונים בכיתה ב'?
עכשיו אני מסתכלת עליכם ממש: מנפץ השמשות של מכונית עם ילדים בתוכה, כי העזו לרצות לנסוע בכביש שאתה, אתה, חוסם, אתה, המפגין הקפלניסטי. אני מסתכלת גם עליכם, מנוולים, מגעילים ומתועבים, שתוקפים מינית, ובהם זה שתקף שוטרת מג"ב ומסתיר במרתף אמל"ח כמו בימ"ח – זה אחרי שהוא שדד טנק, כן? אני מסתכלת עליכם, יורי פצצות התאורה, ואני אומרת לכם: באמת, אין שפל שלא תידרדרו אליו. אין גבול לבהמיות, לרשעות, לעליבות של הדחויים מהדמוקרטיה האמיתית – לא הדמוקרטיה המהותית; זו שהמצאתם.
עכשיו אני גם מסתכלת עלייך מכאן, שקמה באוקטובר, אני אומרת באמת, תפסיקי לשבור לאנשים כיסאות על הראש ואולי תתחילי לבדוק את הראש. הגיע הזמן. משהו שם, חברים, לא בריא אצלכם. משהו מסריח. כל כך עצוב. אנשים לכאורה, לכאורה, אינטליגנטים, עם דחיית סיפוקים של תינוקות בני שנתיים. כמה עוד תשפילו את החברה הישראלית בנוכחות שלכם? כמה עוד תענישו אותנו כי אנחנו מעיזים לא להתרשם מהטנטרום המגוחך שלהם?
אזרחי ישראל, ילדי ישראל, אני פונה אליכם: אתם, אתם מסוגלים ליותר. אתם בריאים וטובים, ברוך השם. אל תתייחסו לאומללים האלה, הם זקוקים לטיפול. חבל שאת הטרללת הזאת הם מוציאים עליכם. זה באמת חבל. לא מגיע לכם. אבל כנראה שזה מה שקורה כשאנחנו עם אחד – אנחנו אחראים לכולם, גם לאלה שהם לא מאה, לא מאה אחוז וגם בקושי 100 איש בכל הפגנה שפותחת מהדורה בערוץ התרעלה. אבל כמה רעש, ריבונו של עולם. כמה רעש.
אני באמת מאחלת מקרב הלב לכל מתפרעי השמאל למיניהם רפואת הנפש והגוף במהרה, רגיעה מהירה. תתחילו להתרגל, כדאי לכם, זה יהיה רק לכם יותר טוב, כי כמו שאתם מתנהגים, אזרחי ישראל השפויים, ברוך השם, ישאירו אתכם עוד הרבה הרבה שנים מייללים מספסלי האופוזיציה, בעזרת השם. תודה רבה.
1,265 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.