קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד חבריי חברי הכנסת, רון כץ, כבוד השר, רון, אני רק אומר לך שאין דבר כזה, על הבנקים זה ההצעה שלי. הדגל שלי זה מלחמה בבנקים.
בסדר, יש להם כבר הצעת חוק, שאנחנו נדבר עליה, שכבר נמצאת בוועדת הכלכלה לאחר קריאה טרומית.
את ההצעה לסדר-יום הזאת הגשנו כולנו יחד. שים לב, זו גם הצעה שיש בה הכי הרבה מציעים. מה קרה? כי זה דבר שכואב לכולם. אנחנו מייצגים ציבור, ולכל הציבור כואב. להביא רווחים של 30 מיליארד שקל – תשמע, מה רע? אין לי בעיה שבנק מרוויח; יש לי בעיה שבנק עושק. כשבנק בא לעשוק את הציבור – יש להם 277 מיליארד בעו"ש, יושבים בעו"ש, ואתה לא מקבל עליהם יתרה. זו הצעת חוק שהעברתי פה בטרומית, היא נמצאת בוועדת הכלכלה, וכבר בשבוע-שבועיים הקרובים יהיה דיון אצל דוד ביטן.
לא צריך להגיד לכם מי זה חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. תשמע, בולדוזר אמיתי. הוא לוקח על עצמו משהו, ממשיך איתו הלאה, ובסוף גם את החוק הזה, בעזרת השם, נעביר. זה לא בשביל להביא את השקל או שניים, 100 או 200 שקל לאותו אחד שיש לו בעו"ש; זה קודם כול ללמד את הבנקים שיוציאו כסף, קודם כול כי הבנקים מתנהגים בחוסר אחריות כלפי הציבור. הבנקים לוקחים כספים מהציבור וגוזלים מהם בזמן הכי קשה להם.
אני מטפל עכשיו בעוד מקרה – רון, אולי אתה יודע. קרויזר, אני יודע שגם אתה נלחם איתנו ביחד בכל הנושא של המילואימניקים. פונים אליי ואומרים: בתחילת המלחמה הייתה הוראה של בנק ישראל שאם חוזרים צ'קים, זה לא ייחשב להם במאגר. מה קרה מאז? נחשב במאגר, במיוחד למילואימניקים שעדיין עושים את ימי המילואים שלהם. מה קורה? הם נחשבים במאגר של הצ'קים החוזרים. הם מוגבלים. אתה בא לקחת הלוואה, אומרים לך: אתה לא יכול, אתה נמצא ברמת סיכון. מה רמת סיכון? אתם חושבים שהם שמים לב לזה? זה לא מעניין אותם. איפה בנק ישראל? לא יודע. נאלם קולו, אתה לא שומע אותו. חבל שכך.
היום יש לך את המבצעים 20:80. אתה מכיר? אתה קונה דירה, אתה שם 20%, ו-80% אחר כך. עוד איזה בועה שתתפוצץ לנו בפנים. הבן אדם אומר: טוב, יש לי עכשיו כסף. ומה יקרה אז? מצד אחד הקבלן קיבל את הכסף שלי, יכול להיות שהכסף הזה לא מספיק לו, ואז מה קורה? בסוף הוא לא יוכל לסיים את הבנייה. ואם הוא סיים את הבנייה, לא בטוח שהלקוח יוכל להביא. מי הרוויח? הבנקים, כי הכול משועבד להם. לבנקים מותר.
אבל מה חשבתם, שמנהלי הבנקים תורמים מהכיס שלהם? לא. הם גם מקבלים משכורת דלה – בין 4 ל-5 מיליון שקל בשנה, בערך – 3.8 מיליון, 4.8 מיליון. הם מקבלים את המשכורת שלהם. מותר, הכול בסדר, רווח מותר, אבל תחלק קצת לפקידים שיושבים. מה יקרה אם תיתן לפקידים בבנק גם? אז הם אומרים: לא, אנחנו מחלקים להם. אבל תבדוק את היחסיות, כמה אתה מחלק לאנשים האלה, כמה אתה מחלק לאותם פקידים שעונים לטלפונים. הרי ככל שאתה מרוויח יותר, מה עושים הבנקים? סוגרים סניפים. המפקח על הבנקים אמר שהם לא התייעלו מספיק. מה זה לא התייעלו מספיק? חזרו אחורה. גם סוגרים סניפים וגם אין התייעלות מספקת. יש מגזרים שלמים שלא משתמשים בכל הדיגיטל. מה קורה? אבל הבנקים בסדר, חיים טוב. הם חיים טוב; האוכלוסייה, הציבור חי פחות טוב. לא מספיק יוקר המחיה, שאנחנו לא מפסיקים לא רק לדבר אלא גם לעשות על מנת להוריד את יוקר המחיה? כואב לי מאוד ואני נלחם בזה, וכשצריך גם להעביר ביקורת על הממשלה שלא עושה מספיק, אני אומר את זה.
הגיע הזמן שגם הבנקים יתעוררו. הגיע הזמן שהבנקים יתחילו לרעוד על הכיסאות שלהם, כי עם כל הכבוד לכם, יש את אזרחי מדינת ישראל, שזה הכסף שלהם, ואל תגידו שאתם שומרים על הכסף שלהם. את הכסף שלהם תחזירו להם ותחלקו להם. אנחנו מטפלים בכם, אנחנו נמשיך לעשות את זה במלוא העוז.
רון, אתה ביחד עם כל החברים שנמצאים פה – פינדרוס, גם אתה – אני מאוד מקווה שיחד נעשה את הכול. קרויזר, אתה איתנו במלחמה? תודה רבה. ביחד נעשה את הכול דרך ועדת הכלכלה, דרך כל מקום אחר, על מנת לחסום אותם מלעשוק את הציבור. תודה רבה.
648 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.