קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מי היה מאמין שצרפת תעמוד בראש המדינות האנטישמיות ותרים ראש. צרפת, שבעבר הייתה ידידת אמת גם במבחנים הקשים ביותר שבהם עמדו עלינו לכלותנו, בין היתר היא סיפקה לישראל מטוסים שעימם נלחמנו באויב.
גם בזה אתה צודק. לפי דוח ארגון קריף, שכידוע הוא המועצה המייצגת את המוסדות היהודיים בצרפת, הרי שבשנת 2024 נרשמו בצרפת 1,570 אירועים אנטישמיים. אני חוזר – 1,570 אירועים אנטישמיים בשנה אחת, שבהם 106 תקיפות אלימות. מדובר בזינוק של 25% במקרי התקיפה והיקף חסר תקדים בעשור האחרון. אם חשבנו שאחרי אירוע שמחת תורה, מה שקרוי
7 באוקטובר, העולם יבין מיהם הטובים ומיהם הרעים, מי הקורבן ומי התוקף, אז מתברר שטעינו. האנטישמיות עלתה בצורה תלולה בכל העולם. ההסבר היחיד שאני יכול למצוא לכך הוא מאמר חז"ל: "הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב". וכיוון שאנחנו בערב מתן תורה, אז כמה נכון להזכיר את המדרש: למה נקרא שמו הר סיני? מפני שעם התורה שירדה אלינו ירדה גם השנאה לעולם. מאז שקיבלנו את התורה, אומות העולם שונאות אותנו. למה? אין הסבר טבעי לעניין הזה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אי-אפשר כמובן שלא להזכיר את הרצח המזעזע בשבוע שעבר בוושינגטון של בני הזוג ירון לישינסקי ושרה מילגרים, השם ייקום דמם, בפתח המוזיאון היהודי הלאומי – פשע שנאה לעם כולו. כל כך עצוב לראות שגם את אמריקה הנאורה פוקד גל של אנטישמיות. ראינו את המהומות באוניברסיטאות. ראינו את ההצקות ליהודים. האנטישמיות מטבעה פשוט מרימה ראש עד כדי רצח נתעב בראש חוצות.
כאן המקום להביע את כל ההערכה לנשיא אמריקה דונלד טראמפ, שהוא איש נחוש ואמיץ וידיד אמת של ישראל, וגם בנושא הזה הוא נחרץ ותקיף. האוניברסיטאות שמחרימות יהודים או תומכות בחמאס זוכות ממנו לסנקציות. בעקבות הרצח הוא גם שלח לישראל את השרה לביטחון המולדת שלו, שכמובן בראש ובראשונה ביקרה בכותל המערבי. ואם יש דבר שנקרא שכר טרחה נאה, יש גם שכר ביקור נאה. הלוואי שגם אצלנו נדע לפעול בצורה כל כך תקיפה נגד שונאי ישראל.
ועוד מילה לשבחו של הנשיא טראמפ, וטוב שתקשיב לי, אדוני השר: לפני כחודש הנשיא טראמפ פרסם ציוץ, ואני מצטט: לעונג הוא לי להודיע על מינוים של בטי שוורץ, פרד מרקוס והרב פנחס ליפשיץ, סיד רוזנברג, אריאל אברג'ל, ברברה פיינגולד, אלכס ויטקוף ורוברט גרסון למועצת הזיכרון לשואה של ארצות הברית. מועצה זו נושאת במשימה חשובה של שימור זיכרונותיהם וסיפורי יקיריהם, שחייהם נשדדו באחד הרגעים האפלים ביותר בהיסטוריה. לעולם לא נשכח. סוף ציטוט, כך כתב הנשיא. דברים ראויים של נשיא אמריקה. אחד החברים שמינה הנשיא הוא כאמור הרב פנחס ליפשיץ שליט"א, מתלמידי החכמים והרבנים של העיר לייקווד בניו-ג'רזי. איש רב-פעלים, מקורב של גדולי ישראל באמריקה ובישראל. אגב, הוא גם היה אחד מראשי המאבק לשחרורו של הרב שלום רובשקין, מי שזכה לחנינה מהנשיא טראמפ בחנוכה לפני שבע שנים. גם המאבק לשחרורו של רובשקין היה חלק מהמאבק נגד האנטישמיות שליוותה את משפטו. על כל פנים, מכאן נשלח ברכה לכל היהודים החשובים ולרב ליפשיץ בראשם, שיצליחו בתפקידם במועצת הזיכרון לשואה, ואגב, גם במיגור האנטישמיות. כי מסתבר שנאצים יש גם היום לא רק בעזה, גם באמריקה, לצערנו, גם באירופה ובעוד מקומות בעולם.
ומכאן, אדוני היושב-ראש, נשוב לצרפת. הליגה נגד השמצה פרסמה לפני שלושה שבועות דוח הקובע כי מאז שמחת תורה, 7 באוקטובר, נרשם גידול באנטישמיות בכל העולם. אבל הגידול הבולט ביותר נרשם דווקא בצרפת, ואני מצטט: עלייה חדה באירועים אנטישמיים ברחבי העולם עם זינוק של עד 185% גידול בצרפת. אני מעיד בפניכם כי יהודי צרפת, שהם הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם – יש לי שם חברים, יש לי חברים שמשפחותיהם גרות בצרפת – חיים בצל פחד ממשי. שני רבנים חשובים ובכירים בצרפת שיגרו קריאות אזהרה בשל המצב החמור. אני מתכוון לידידי, הרב הראשי של צרפת, הרב חיים קורסיה, שאמר כך: חברה המאפשרת לאנטישמיות לשגשג, תירקב מבפנים. הרב השני הוא ידידי, הרב של שטרסבורג, הרב אברהם וייל, שבשבוע שעבר כתב לשר החוץ הצרפתי מכתב חריף, ואני מצטט: אדוני השר, יש משפטים שאנו זורקים כמי שמטיל אבן לבריכה – כל התקווה שלנו היא תקווה לכותרת, אך חלקם הופכים לכדורים. הייתי רב בטולוז כשראיתי ילדים נרצחים מול עיניי ב-2012 – כך כותב הרב – המחבל הרוצח צעק אז: ישראל הורגת ילדים, אז גם אני יכול להרוג ילדים, כאילו ליצור סימטריה מוסרית בין רוצחים למי שמתאבל על ילדיו. זה אינו עיוורון, זהו ביזוי האנטישמיות. בבקשה, חזור בך מדבריך לא מטעמים פוליטיים, אלא מטעמי אנוש. כך ביקש הרב וייל משר החוץ הצרפתי.
תרשו לי להוסיף: הרי כאן, בישראל, נולדה הסיסמה ואולי גם משימה של כל מיני אנשים: "מילים יכולות לרצוח". אז אנחנו אלו שאמורים לזעוק נגד מילים מסיתות הנאמרות כיום מפי חלק ממנהיגי אירופה ובראשם, לצערנו הגדול, הנשיא מקרון. אדוני הנשיא, מילים יכולות לרצוח ולהביא לרצח.
אדוני השר, אתה כרגע אמור להשיב – אבל אני מתכוון גם לשר שיקלי, שבטח ישמע את הנאום הזה – על אף אותות האזהרה ממשלת צרפת מאיצה מהלך חד-צדדי להכרה במדינה פלסטינית.
המהלך הזה הוא רוח גבית לטרור וממריץ את גל השנאה. לא רק אני סבור כך, אלא גם העיתון השוויצרי הנחשב "נויה ציריך". במאמר דעה בעיתון מגדיר הכותב אוליבר רולופס את ההכרה הזו כך: כרטיס חופשי לאלימות עתידית.
הנשיא מקרון מדבר על הכיבוש ועל סיום הכיבוש כתנאי להתקדמות. הרי אין לנו צביעות גדולה מזו. יפה אמר זאת בשבוע שעבר מעל הדוכן הזה ידידי חבר הכנסת הרב אבי מעוז. צרפת מטיפה לנו מוסר על כיבוש? הרי בהיסטוריה שלה היא שלטה על עשרות עמים. במאה הקודמת היא גבתה במדינות חיי מיליונים, וגם היום צרפת מחזיקה ב-11 טריטוריות מעבר לים. אם כן, על איזו סמכות מוסרית נשען הנשיא מקרון?
ממש היום קראנו על יוזמה צרפתית-סעודית לפתרון שתי המדינות. כבוד הנשיא מקרון, איבדנו את האמון בך. הנח לנו. את עמדתנו ודעתנו על צרפת כיום הביע הכי טוב ראש הממשלה היקר שלנו מר בנימין נתניהו בהודעה קצרה אבל חריפה.
לסיום דבריי, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, ראשית, הרשו לי להביע את מלוא ההוקרה לידידי חבר הכנסת הרב יוסי טייב, יושב-ראש ועדת החינוך. הוא עצמו עשה עלייה מצרפת, הוא חי את צרפת, הוא נלחם למען יהודי צרפת שעודם שם ולמען אלו שעשו עלייה וגרים בישראל. גם כעת הוא נלחם בצרפת למען עם ישראל, ואני מאמין שבשעות הקרובות הוא בדרכו לארץ. בדרכו השקטה הוא פועל גדולות. אני אומר כאן את מה שהוא היה אומר: מכובדיי, ישראל עומדת בחזית המאבק בקיצוניות המאיימת על העולם החופשי כולו. ההחלטה הפזיזה של פריז מסכנת את ביטחון ישראל ואת שלומם של חצי מיליון יהודים בצרפת. ידידים אמיתיים אינם נוטשים זה את זה בשעת מבחן. משום כך אני קורא למנהיגי צרפת: בואו נחזור לשפיות ולימי הידידות המבורכים. זהו רגע המבחן שלכם, אדוני נשיא צרפת. קול דמי אחינו צועקים אלינו מכל העולם, ומצרפת בפרט.
לשר שיקלי אני רוצה לומר, וכמובן לשר עמיחי, שנמצא איתנו פה: אתם עושים הרבה עבודה ברוכה. נראה שלא די במחמאות, אלא חייבים להבין שאנחנו במערכה עולמית. הגיע הזמן שנעשה מקום כמו שצריך באמת לטפל בסיפור הזה של יהודי צרפת. וליהודי צרפת האהובים נשלח מפה, עיר הקודש והמקדש, ומעל במה זו, בימת הכנסת, ברכות עד בלי די. השם עימכם, גיבורי החיל. תודה רבה.
1,105 מילים של אברהם בצלאל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.