קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. תודה. מירב, מירב. אדוני היושב בראש, עמיתיי השרים, הדבר הזה שדיבר כאן לפניי – –
– – שמעתי שהוא הזכיר את הקדוש ברוך הוא. רציתי להגיד שהקדוש ברוך הוא אמר לנו גם: "ושֹׁחד לא תִקח כי השֹׁחד יעַוֵר פִּקחים ויסלף דברי צדיקים". הדבר הזה שעמד כאן העליל בתחנות דלק, ברחובות, בכל מיני מקומות, על כל מיני אנשים פשוטים, נשים פשוטות, עלילות שווא, עלילות שקר. והדבר הזה שעולה לכאן, יש כאלה שקוראים לו "שרה" – סרה בסמ"ך, אולי. אדוני היושב בראש, אני מתנצל שהייתי צריך להגיד גם את זה כאן בכנסת ישראל, אבל מי שאשם כאן זה מי שבאמת נתן לה את השוחד ומי שנותן לה את המקום.
אני רוצה לעבור להצעת החוק שבשבילה אני עומד כאן. אני אומר את האמת, אני שמעתי הערות קודמות שהעלו פה ח"כים על משמעויות תקציביות ועל דברים כאלה. יש דבר אחד פשוט – ואני לא פונה עכשיו לאופוזיציה, אני פונה לקואליציה. תראו את ההצעה הזאת, יש בה שורה אחת – שמי שרוצה לקבל משהו מהמדינה, שמי שרוצה להירשם למוסד אקדמי שנתמך על ידי המדינה, תהיה כתובה שם רק שורה אחת: האם שירתָ בצה"ל? האם עשיתָ, או האם עשיתְ, שירות לאומי? זה הכול. וועדת השרים – אני לא עשיתי לובי לעניין הזה. חבר הכנסת צביקה פוגל, אתה יודע, לא צריך לעשות לזה לובי. קרעי אולי לא מבין. אני באמת שואל: מה הבעיה? אם אנחנו רוצים לעזור לחיילים, למשרתים, לבנות השירות הלאומי – תהיה שורה. אני לא אמרתי מה זה ייתן. הממשלה תחליט מה זה ייתן, כל מוסד יחליט מה זה ייתן. רק דבר אחד – תהיה שורה: האם עשית שירות צבאי או לא. הרי כל השאר – אני באמת לא יכול להבין את זה. מי שמתנגד לזה – אני אגיד לכם את מי אני מבין שמתנגד. אני מבין למה החרדים המשתמטים מתנגדים לזה – לא החרדים שמשרתים – אני מבין למה הערבים שלא משרתים מתנגדים לזה. אבל למה הקואליציה הזאת מתנגדת לזה?
אני מסתכל מי יושב פה. יש לי רשימה. ראיתי פה, השר פרוש, אני רואה אותו, אני יכול להבין למה הוא מתנגד, הוא לא עשה יום אחד שירות. הרשימה ארוכה, סליחה שזה לוקח לי זמן, בין חברי הממשלה שלא עשו יום אחד. נגיד, למה חבר הכנסת משה רוט מתנגד לזה אני יכול להבין. הוא לא עשה יום אחד, הוא לוקח בחשבון שהילדים שלו לא יעשו יום אחד, שהנכדים שלו לא ישרתו יום אחד, אז הוא מתנגד לזה. אבל יריב לוין, שהוא יושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, ואולי הילדים שלו, הנכדים שלו, כנראה מישהו כן ישרת; יש בקואליציה הזאת – אריאל קלנר, אני רואה אותו, הוא דואג להמון משרתים; וולדיגר. יש גבולות לצביעות. למה אתם מתנגדים לזה שתהיה שאלה, שורה: האם שירת בצה"ל? השר מלכיאלי הוא ברשימה גם כן, גם הוא לא עשה יום אחד, לא הוא, לא הילדים שלו, אז הוא מתנגד לזה.
אבל באמת, חברי חבר הכנסת מאיר כהן, לך צעקה קודם טלי גוטליב: יש לזה משמעויות תקציביות – כתירוץ. אין משמעויות תקציביות. אין. שורה. בא מישהו להתקבל לאוניברסיטת בר-אילן, בא מישהו למשרד התחבורה – רק תהיה שורה: שירת בצה"ל או לא שירת? עשית שירות לאומי או לא עשית שירות לאומי? חברת הכנסת עטייה, אני רואה שאת מקשיבה, ואת מחוקקת הרבה. מה הבעיה בחוק הזה? מה הבעיה? אני לא החתמתי אף אחד. לא הלכתי לקואליציה, לא הלכתי לאופוזיציה. לבד. אמרתי – טריוויאלי, זה בטוח עובר. אין משמעויות כספיות, אין אצבע בעין. יש רק לטובה. וועדת שרים דוחה את זה.
אמרתי, אני מבין, יש פה, נגיד, אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19 – אני עוצר רגע – חברי קואליציה שלא עשו יום צבא אחד. אני מבין למה הם מתנגדים. אבל ראיתי שברחו מפה – קודם ראיתי שישב פה השר דיכטר. באמת. אני מסתכל על הרשימה של השרים של ממשלת החורבן. אם אתם רוצים תקומה – קרא לזה ראש הממשלה – תבינו, חלק מהתקומה זה שיותר אנשים יישאו בנטל, אי-אפשר; שיותר אנשים ישרתו. אבל גם את זה לא אמרתי. אמרתי: רק תשאלו אותם. שמי שעושה עכשיו מילואים בעזה, או מי שעכשיו בן 17 ושוקל אם להתגייס, יגיד: ואללה, שפעם ישאלו אותי. פעם ייתנו לי קרדיט על זה. כלום. אפס.
השר קלנר, אני לא יודע מי יענה על זה – אה, חבר הכנסת קלנר, לא, בקצב של ההצעות שלך, סליחה, תגיד תודה – יש לי בקשה, תבקש לענות על זה. חברת הכנסת עטייה, תבקשי לענות על זה. למה לא? תגידו למה לא, חוץ מזה שאני העליתי את זה. ואני אומר לכם, חשבתי על זה עוד כשהייתי ראש אכ"א, כשלבשתי מדים, חשבתי שזה מה שצריך לעשות. על אחת כמה וכמה בזמנים של מלחמה, של ימי מילואים שלא נגמרים, של בעיות שאולי מתחילות גם במוטיבציה לגיוס. למה שלא נשאל? למה שלא ידע מילואימניק שמאבד את מקום העבודה שלו, שמתמודד על מקום העבודה שלו עם משתמטים כאלה, למה שהוא לא ידע שיבוא יום וישאלו אותו: מה עשית? זאת כל ההצעה הזו.
אין לכם בושה? אני באמת אומר את זה. שיבוא לפה יושב-ראש ועדת שרים ויגיד, סליחה, מחקנו את זה רק בגלל שראינו אלעזר שטרן, והוא באופוזיציה, אבל במחשבה שנייה אני באמת לא מבין למה דחינו את זה. באמת, למה דחינו את זה?
דוגרי, יכול להיות שיבקשו עכשיו עוד פעם מהשר מלכיאלי – אתם יודעים מה, סליחה, אולי יבקשו מהשרה סילמן. היא, אין לה בעיה להגיד הכול, לקרוא הכול, לשקר, לקחת – אז היא תהיה מוכנה לקרוא את זה. אבל האם יש מישהו עם מצפון, מישהו שאכפת לו מהמדינה, שיביא לכאן את הנימוק, אני לא יודע אפילו של איזה שר? זה קשור לשר החינוך, זה קשור לשר הביטחון, זה קשור לשר האוצר, זה קשור לשרת התחבורה, זה קשור לכל השרים. אצלם במשרדים, כשיבואו עובדים, ישאלו: מה עשית בשביל המדינה?
חבר הכנסת גואטה, אני רואה אותך שם מאחור. נראה לי שאני יודע איך תצביע, אבל אני לא יודע למה. וחברי חבר הכנסת אלי דלל, תסתובב רגע, יש לי שאלה. אתה יודע מה ההצעה הזאת אומרת? אני אגיד לך: שבכל מקום שתבוא אליו לחפש עבודה או להירשם לאוניברסיטה תהיה שורה, וישאלו אותך רק דבר אחד. לא יגידו שבגלל זה יקבלו אותך או לא. ישאלו רק: היית בצבא או לא היית בצבא? עשית שירות לאומי, לא עשית? זה הכול. כדי שמי שמסתכל ושופט אותך יוכל לתת לזה את המשקל שהוא רוצה. אין לזה משמעות תקציבית, אין לזה כלום, רק הבעה של הערכה.
פעם אמרה לי הילרי קלינטון שגם אצלם בהרבה מקומות שואלים: מה עשית בשביל המדינה, והיא מקנאה בנו שאצלנו יש שירות חובה. אז זו בעצם השאלה הזאת – מה עשית בשביל המדינה. אתם לא רוצים שישאלו את זה? אתה, אלי דלל, לא רוצה שישאלו את זה? למה שלא ישאלו את זה? הוא, אני מבין למה הוא לא רוצה – הוא לא עשה כלום בשביל המדינה – אבל אתה, אלי דלל, מה אתה תגיד? למה הצבעת נגד? ואני עומד פה ומסביר כדי שתבין.
עכשיו נשמע את התשובה של מישהו שאמת בלבבו, אני מקווה, ושידע להגיד לי. הינה השר דיכטר, אולי הוא יסכים לקרוא את תשובת הממשלה למה אי-אפשר לשאול במדינת ישראל אם עשית צבא או לא עשית צבא; אם עשית שירות לאומי או לא עשית שירות לאומי. תתייעץ עם אחמד טיבי. הוא ייתן לו תשובות טובות למה לא.
אני אגלה לכם משהו. השר סופר, למה באת? על מה אתה תצביע נגד, אתה יודע? יותר טוב שלא היית בא.
השר סופר, אתה הולך להצביע נגד?
תפנה אליו. תפנה אליו, מה אתה רוצה? השר סופר, אתה הולך להצביע – – –
תקבל את הזמן. אני מבקש להוסיף את זה לשיח שלכם בתוך זה. אני אומר לך, השר סופר, אל תתחמק ואל תסתתר מאחורי ציניות – – –
ציניות ולא ציניות. אנחנו נפגשנו הרבה מאוד בבתים שאני לא רוצה להזכיר פה, בזמן האחרון. ואני באמת לא מבין את הגבולות שאתה שם לעצמך, מעבר להצהרות הנחמדות והכול. אבל אני אמרתי קודם, השר דיכטר – אז גם הוא יוכל הודעה אישית; אני מוכן לפנות לכל אחד, תיקחו הודעה אישית, תסבירו למה בזמנים כאלה של מלחמה, של מילואים, של בעיות מוטיבציה, אתם נגד הצעה שכל מה שהיא רוצה זה להדגיש – ואני אומר לכם את האמת; הוא כבר יגיד אם ציני ולא ציני. זו לא הצעה צינית, זו לא הצעה שבאה נגד מישהו, זה הצעה בעד המשרתות ובעד המשרתים. איך זה יכול להיות ציני, אם כל מה שאנחנו מבקשים זה שתהיה שורה אחת, שישאלו אותך: שֵׁירתָ בצבא, שֵׁירַת בצבא או שֵׁירַת בשירות לאומי? השר סופר, תחשוב עוד פעם אם זה ציני. זה אמירה צינית? אוי ואבוי לנו אם זה נהיה ציני.
והגיע הזמן – אלה כל ההצעות של כל חברי האופוזיציה, שלנו. אבל אתם, הקואליציה, כשאתם רואים הצעות כאלה – הן באמת נקיות, הן באות ממקום טוב. אם הייתם איתי היום בדיון על ההשתמטות, על השירות, על המילואימניקים, הייתם מבינים כמה ההצעה הזאת מתבקשת.
אז יכול להיות שהשר סופר רוצה לייצג פה – הוא שירת בצבא, הוא עשה שירות משמעותי, הוא לא מתבייש בשירות שלו. אבל מי שנותן יד, זה נותן יד, כמו שאמרתי קודם, למשתמטים משני הצדדים של הבית. תודה.
1,445 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.