כן, ויואב שלוש. חבר הכנסת סגלוביץ', אתה רוצה? בוא.
אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, שרים – אני לא יודע אם יש, כשיהיו – הצעת החוק הזאת שאני מניח היום ומביא כאן לכנסת היא הצעת חוק שלפעמים אתה צריך לשאול את עצמך איך לא הגענו לזה עד היום, או מה לא היה ברור. ואני מודה שהכנסת הזאת, ב-2017 – הייתה כאן אווירה אחרת.
אני רוצה רגע להגיד על מה ההצעה. בתל השומר, במחלקת השיקום, מאושפזת מטופלת – קצינה מדהימה, אבל זה נוגע גם לאנשים אחרים, קצינים אחרים במקומות אחרים, שנפצעו קשה, לא בלחימה, אבל בפעולות שבעקיפין קשורות למצב הלחימה שבו אנחנו נמצאים. לצורך העניין, אורגן ערב לקצינים לוחמים שמשתחררים – במקרה הזה משירות בעזה – ואתם יודעים שגם קצינים שהם לא לוחמים במצב הזה של מלחמה, קציני קבע, המלחמה משפיעה מאוד על אופי הפעולה שלהם, על כל מה שקשור לשעות הרבות, לימים וללילות ללא שינה – ובדרך חזרה מערב כזה, בסמוך לחצות, מתרחשת תאונת דרכים, ובמקרה הזה הקצינה שעליה אני מדבר נפצעה באורח קשה מאוד מאוד, ואנחנו מאחלים לה הרבה מאוד בריאות.
באים מערכת הביטחון ואומרים: היא לא מוכרת, שתלך לביטוח לאומי. יש לי הרבה כבוד לביטוח הלאומי, אבל אנחנו כולנו יודעים, ואני חושב שטוב שכך, שהטיפול של מערכת הביטחון, שגם בו יש מה לשפר, הוא הרבה יותר טוב, הוא הרבה יותר מחבק, ושם אותך במקום אחר. אבל מה? ב-2017, כמו שאמרתי קודם, באווירה של "בוא נחסוך", הצבא – עוד היו פה כל מיני אמירות על פריבילגים. אני מזכיר לכם, בחלק מהזמן, קצינים, שעכשיו אנחנו מבכים את זה שלא נמצאים איתנו יותר, גם אמרו שהם מתדלקים, מורידים את המדים ולובשים טריקו, בגלל שהצבא כאילו לא היה חשוב והוצאות הביטחון היו מעטות מדי. וכמובן את זה באנו לתקן היום – את זה שמערכת הביטחון תכיר באותה קצינה, באותם קצינים, קצינות.
אני רוצה לומר לכם שלא פגשתי מישהו בתוך מערכת הביטחון שלא הופתע מזה שהדבר לא ברור מאליו ומסודר, חוץ ממי שהיה בקי באמת באותו שינוי שנעשה ב-2017. הדברים עד כדי כך ברורים שגם משרד הביטחון החליט לתקן את העניין הזה אחרי שהדברים הובאו בפניו, ויכול להיות שהתיקון שלו יהיה אפילו עוד יותר רחב.
כיוון שלהצעה הזו שותפים מהקואליציה ומהאופוזיציה, הממשלה ביקשה חודש לתקן. כל יום שעובר זה יום של טיפול לא מספיק טוב במי שצריך את התיקון הזה, ולכן הסיכום שאנחנו הגענו אליו – משרד הביטחון ביקש בדיון, כשהחוק הזה עלה, ביום ראשון לפני שבוע, עשרה ימים, ביקש חודש לתקן את החוק, ואני, מקובל עליי שבעוד שלושה שבועות מהיום יעלה לפה, אני מקווה, שר הביטחון ויודע שהעניין מקובל ומתוקן. אבל בכל מקרה, גם אם משרד הביטחון לא יביא חוק כולל, זה יעלה לכאן בעוד שלושה שבועות לתשובה ולהחלטה.
אם נשארו לי שתי דקות, ועוד פעם באותו תחום – אדוני, היו לי רק שבע דקות, שלוש דקות לקח חבר הכנסת סגלוביץ' – אז אני אגיד רק דבר אחד. אני קיימתי היום דיון בוועדת המשנה לכוח אדם על הנושא של פצועי ראש, פגועי ראש, הלומי קרב, משפחות המשרתים, ילדי המשרתים של אלה שעושים 200 ו-300 ימים. מערכת הביטחון התקדמה, אבל צריך להגיד את האמת, יש לנו עוד הרבה, הרבה, הרבה מה לטפל בלוחמים, בבני המשפחות שלהם, וגם לי בכל דיון כזה רק מתעורר מחדש הצורך – איך האוכלוסייה המדהימה הזאת, הכי טובים שיש לנו, אנחנו עוד לא השלמנו את כל המעטפות שהם צריכים לקבל.
ואני אגיד, האנשים שחושבים כאן או תומכים כאן בזה שלא כולם צריכים לשרת – שיבואו לדיון כזה ויבינו מה ההבדל בין אלה שמשרתים ובני המשפחות שלהם – האווירה, הדאגות, החששות – לבין אלה שלצערי הרב עדיין לא משרתים. אדוני, תודה.
571 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.