קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תרשה לי קודם כול משהו אישי, לברך אותך, אדוני היושב-ראש, על השדולה היום שכינסת.
זה אירוע, אני מסכים איתך, תודה על התיקון. זה אירוע, ולאירוע הזה יש חשיבות גדולה מאוד, כי הוא גם מסמן ומשליך לגבי היום. זה היה אירוע לציון 80 שנה לניצחון על הנאצים.
תאריך – גם בזה יש מחלוקת, 8 או 9, אתה יודע את זה יפה, 8 במאי, אבל לא לזה ניכנס. אנחנו יודעים היסטוריה.
על זה בדיוק אני רוצה לדבר, שיש דבר יחיד שאין עליו מחלוקת, היסטוריה – – –
הכול טוב. הכול טוב. אמרת דברים מעניינים, כרגיל. אבל יש היסטוריה ויש עובדות. 02:41 ב-1945, אנחנו בחודש מאי, כמובן, המקום הוא העיר ריימס בצרפת, מזרח צרפת, והגרמנים כמובן נכנעים, וטוב שכך. ולמה אני אומר את זה? נכון, יש מחלוקת, ברית המועצות, המערב, 8, 9; לא על זה אני רוצה לדבר. דווקא על מה שראינו היום בכנסת, וזה משליך לגבי עם ישראל. ראינו את הקהל הנפלא שהזמנת היום, ראיתי אנשים אדירים. ראינו גם וטרנים, היו שם שניים – יבגני, כמוך, ומיכאל, שני גיבורים סביב גיל 100 אני חושב.
ומה יש שם? יש שם זיכרון קולקטיבי, יש שם את המילה ניצחון, ויש שם את האחדות שראינו, האחדות שמובילה לניצחון. אני חושב שמהאירוע שאתה כינסת היום הבוקר אנחנו צריכים ללמוד הרבה. וכמובן יש אקטואליה, זה רק לפני כמה שעות, ועברו כמה שעות, וגיבורינו – טייסינו, לוחמינו – מגיעים מאוד מאוד רחוק. ראינו את התקיפות בתימן; לא נרחיב את הדיבור, נחכה לפרטים נוספים. רק נגיד שכאשר תוקפים אותנו, אנחנו מגיבים, תקפת – חטפת, וחטפת בגדול. כמובן שזה לא סוף פסוק.
הצטערתי מאוד – אני תמיד מחפש את מה שמאחד, את המכנה המשותף. ציער אותי לראות שיש כאלה שביקרו את ראש הממשלה, אפרופו חברת הכנסת גלית דיסטל. היו כאלה שאמרו: ראש הממשלה שיקר. הוא אמר שהוא הולך לשיחות ובעצם הוא הלך לקריה. אז יש לי משהו להגיד לך: לא רק שהוא לא שיקר, ככה מדברים לאויב. זו השפה במזרח התיכון. ככה מדברים עם החות'ים. אתה פשוט משמיד את החות'ים. ואם תרשה לי בנימה אישית, אדוני היושב-ראש, שנינו עיתונאים לשעבר, דווקא השתלבנו לא רע בעולם החדש הזה. כעיתונאי ב-2010, וגם הרבה לפני, ביקרתי בתימן, אני מכיר היטב. ראיתי את החות'ים ב-2010 שם בצפון בעיר סעדה. היו צריכים להוציא משם את היהודים, כי הם אנטישמים גדולים; לא רק אנטי-ישראלים, גם אנטי-יהודים. ראיתי את היהודים האחרונים שעוד נשארו שם והוציאו אותם לכיוון הבירה וגם לעיר ריידה הסמוכה.
למה אני מספר לך את זה? כי אפשרו – אלו היו כנופיות – אפשרו להם פשוט להשתלט על אחוזים ניכרים מתימן. אני מכיר היטב את שדה התעופה הזה, וטוב מאוד שישראל מגיבה, רק שדבר אחד יהיה ברור: זה לא סוף פסוק. יש לנו שבע חזיתות. העולם, או אלה שתוקפים אותנו, מבינים היטב שאנחנו לא נשקוט עד שבדיוק כמו שני הווטרנים שראינו בבוקר – הם לא הפסיקו עד שהם לא ניצחו.
ומילה אחרונה. התחלתי איתם, אני אסכם איתם. תמיד אומרים שהיהודי, עד שקמה מדינת ישראל, כאשר תקפו אותו, הוא ברח. הבוקר ראינו אנשים שלא רק שלא ברחו – הצטרפו לצבא האדום. חצי מיליון היו שם; למעלה מ-180,000 או 150,000 נהרגו במלחמה.
80,000 נלקחו בשבי, והם היו יהודים שבויים בידי הנאצים, אבל הם ישבו שם הבוקר כמנצחים, וככה גם אנחנו נהיה. הם ניצחו כיהודים, הם ינצחו כישראלים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
538 מילים של בועז ביסמוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.