לפני שאני נוגעת בחוק, חשוב לי להזכיר גם בשעה הזאת, שעת לילה מאוחרת, שהיום 542 יום ש-59 בנים, אחים אחיות – שלוש אחיות, גם אם הן אינן בחיים – נמצאים ונמצאות בשבי, ומתוכם 15 אבות לילדים – ארבעה שהם בחיים, 11 חללים. 59, כמו שאמרתי, בנים ובנות. אנחנו יוצאים לפגרה, היום עושים את ניקוי השולחן. עוד מעט המקום הזה ייסגר, אבל תחושת כבדות תלווה אותנו, באמת, כבדות קשה שלא הספקנו ולא הצלחנו להחזיר את כולם במושב הזה, והלוואי הלוואי הלוואי שבימים הקרובים הם יחזרו הביתה, בעזרת השם, ושלא יהיו לבבות דואבים, כואבים, שבורים, שכל המשפחות יצאו מהמצרים, מהחושך הגדול שהן נמצאות בו.
אמן. עכשיו לחוק עצמו. אני רוצה לברך אותך, חברי חבר הכנסת יעקב אשר, שעשית עבודה אינטנסיבית מול האוצר ומול כולם, מול השר בן צור, בשביל להביא את החוק הזה. להיות אישה אחרי לידה זה לא דבר פשוט בכלל. שלושה חודשים אינם מספקים, גם למי שחוזרת עם ילד בריא וכשהכול בסדר, אז על אחת כמה וכמה, כמו שנגעת ואמרת, למי שהילד שלה נולד עם מוגבלות מורכבת. בוודאי שאי-אפשר לתאר לעזוב ילד כזה אחרי שלושה חודשים, לנסות לג'נגל בתוך כל העולמות שלנו.
העולם המודרני מביא איתו הרבה מאוד אתגרים לאימהות, לנשים, ודווקא כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה אני יכולה לומר לך שאנחנו לא מוותרות על האימהות שלנו. ואנחנו צריכים לאפשר כממשלה, כמקבלי החלטות, מקבלות החלטות, את המרחב הנכון, הבטוח, הבריא, בשביל שהילדים שלנו יגדלו בביטחון פיזי ונפשי. בשביל שאנחנו נמלא את התפקיד הזה, זה חוק שהוא ראוי – לבוא ולומר לאותן אימהות, קודם כול, שתהיה להן ברכה. כל ילד שבא הוא ברכה – ילד עם מוגבלות, בלי מוגבלות, ילד פג, ילד חולה, עם כל הקשיים – ואנחנו לא בנעליים שלהן. לצד זה צריך להראות להן שאנחנו רואים אותן, רואים את ההורים, רואים את האישה, שגם היא בעצמה צריכה זמן התחזקות. אני חושבת שאין חוק יותר ראוי מזה בכל מה שקשור לנשים אחרי לידה.
יישר כוח גדול. תודה גם שאפשרת לי להצמיד את החוק שלי. אני לא נוהגת לעשות את זה, אבל בגלל שזה חוק חשוב, שהיה גם בארסנל שלי – הפ' שלי אחריך – אז ראיתי לנכון לבקש את אישורך להיצמד. תודה רבה.
343 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.