קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, גם אחד המציעים, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, השרים שנמצאים פה, כמובן, יוני מישרקי, שיותר עמד פה למעלה מאשר ישב בכיסא שלו היום – אני עומד כאן היום מתוך תחושת שליחות ומחויבות להביא לתיקון עוול שנוגע לרבים מאזרחי ישראל.
החוק שאנו מקדמים היום, אני ביחד עם חבריי, גם משה רוט, גם משה סולומון, חוק הפחתת קנסות לנוסעים ששכחו לתקף את כרטיס הרב-קו למרות שיש להם מינוי, הוא חוק של היגיון, צדק והגינות; חוק שמציב את טובת האזרח במרכז ומתקן מצב בלתי סביר שפוגע באנשים ישרים רק בשל טעות אנוש פשוטה.
המצב כיום – עונש כבד על טעות קטנה. כולנו בני אדם, החיים עמוסים, הראש טרוד בעבודה, במשפחה, בלחצים יומיים, ולעיתים קרובות, בתוך כל העומס, אנשים שוכחים דברים. זה טבעי. אך היום, אם נוסע שקנה מינוי חופשי חודשי או חופשי יומי בתחבורה הציבורית שכח לתקף את כרטיס הרב-קו, הוא צפוי לקבל קנס בגובה של מאות שקלים, בדיוק כמו אדם שנסע נסיעה בלי לשלם כלל. האם זה הוגן? האם זאת גישה שמקדמת צדק והגינות? כמובן שלא. הרי הנוסע כבר שילם על הנסיעה עצמה.
מדוע החוק הזה הכרחי? החוק שאנו מציעים בא לתקן את העיוות הזה וליצור הבחנה צודקת בין שני מקרים שונים לחלוטין: נוסע שלא שילם כלל ולא הייתה לו כל כוונה לשלם – מקרה שמצדיק קנס מלא, כי מדובר בהתחמקות מתשלום; נוסע ששילם מראש את נסיעותיו אך שכח לתקף – מקרה שבו הקנס צריך להיות מופחת משמעותית, משום שאין כאן כוונת זדון.
יש פה הרבה יתרונות לחוק הזה: הפחתת העוול הכלכלי; עידוד שימוש בתחבורה ציבורית – זה פחות ירתיע אנשים לנסוע בתחבורה הציבורית; חיזוק האמון בין האזרח לרשויות. הכנתי נאום ארוך, אבל בגלל שדניאל ביקשה ממני לקצר, אני אעצור באמצע. אני רואה שאפילו דניאל לא מקשיבה, אבל בכל אופן אני אפסיק ואקצר.
לסיכום, זה חוק צודק של היגיון והגינות. מדינה חזקה היא מדינה שמפגינה כוח היכן שצריך, אך גם חמלה והגינות היכן שנדרש. אזרחים לא צריכים להיות בפחד ממערכת בלתי גמישה, הם צריכים לדעת שהמדינה פועלת בהגינות. החוק הזה משדר מסר ברור. זהו לא חוק של הקלות, זה חוק של צדק. אני קורא לכל חבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת ולפעול למען אזרחי ישראל.
אני רוצה להודות גם לחברי הוועדה, גם לצוות לשכתי וכמובן לכל באי הבית הזה. אני מקווה שאנחנו נתקן את העוול הזה אחת ולתמיד. תודה רבה.
371 מילים של אברהם בצלאל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.