קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, החוק הזה הוא חוק שהנחתי כבר בכנסת הקודמת, אחרי שביקרתי בבית של משפחת מרציאנו היקרה ממעלות, וכמובן משפחת אסעד, המשפחה של עדנאן. תודה רבה שבאתם. אתם מלווים את זה. אלירן, אתה במיוחד, אתה לוחם – הוא היה לוחם אש. אתה היית לוחם ונשארת כזה. קודם כול, לפני הכול אני רוצה להגיד לכם תודה שלא הרפיתם ונלחמתם, הלכה למעשה נלחמתם על הזכות הזו. אז לפני כולם, תודה לכם, באמת שאני איתכם.
ואני רוצה להגיד לפני כולם תודה לחבר הכנסת אופיר כץ, שבאמת נלחם להעביר את החוק הזה מול משרד הביטחון, וכמובן לחבר הכנסת פוגל, אוקיי, על כך שהמשיך, וצריך לומר, העביר את החוק לגבי כל אלה שמיום חקיקת החוק. אבל ביום שחוקקו את החוק לטובת לוחמי האש, נשארו תשעה מאחור, ואנחנו לא יכולים להשאיר לוחמים מאחור.
אז כמובן המשפחה של עדנאן והמשפחה של דקל, אבל ברשותכם אני אזכיר גם את רס"ר גיל תעסה, גיבור ישראל שנפל על הרימון בנתיב העשרה כדי להציל את שני ילדיו הקטנים והציל אותם. הוא הציל את החיים שלהם בנתיב העשרה כששכב על הרימון. ואני רוצה להזכיר את שלום צבאן, יבגני גלסקי ורועי משה, ואת אריק יהודה מרציאנו, עוד חמישה לוחמי אש שב-7 באוקטובר, לא היססו ורצו קדימה, כמו שאושר אמר – איפה הוא? אושר, הזכרת את לוחמי האש, אלו חמישה לוחמים שיצאו להגן ושילמו בחייהם.
עכשיו תראו, הקבורה והנצחה זה הקצה. העניין עם לוחמי האש, ואת זה אמרתי עוד שהייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים, זה שהם חייבים להיות מוכרים כגוף ביטחוני, כי לא יכול להיות שמבחינת הציבור שוטר, סוהר וכבאי הוא איש ביטחון, אבל מבחינת המדינה, הכבאות וההצלה הם לא גוף ביטחוני. זה נכון שהנצחה ראויה, וזה העניין, ובשביל זה הגעתם לכאן, אבל מדינת ישראל חייבת לעשות את הצעד ולהכיר בכבאות והצלה כגוף ביטחוני – וככזה, יש לו משמעויות ביטחוניות, ומשפחות שכולות לא צריכות להתדפק על הדלתות של משרד הביטחון שיכירו בהן. כי מבחינתנו, אנשים מתקשרים ללוחם אש או שהם מתקשרים למשטרה שיצילו את החיים שלהם, זה מה שעושים. למה שוטר יזכה לטקס ויזכה לגבורה ואשתו תזכה לתגמולים – ואנחנו כל כך בעד – אבל אשתו של לוחם האש תצטרך לקבל סיוע לקבר? הדבר הזה הוא בנפשנו, וצריך לזכור. ואני נלחמת על זה כל כך הרבה שנים, כבר אין לי גרון על זה.
כשאני הכרתי את לוחמי האש, הכרתי את דדי שמחי, חברי. הוא היה נציב כבאות והצלה. לצערנו הוא גפ נהיה אב שכול – הבן שלו גיא שמחי, גם גיבור ישראל, הציל באמת עשרות מבלים מהנובה. כשהכרתי את דדי, עוד אז, לפני הטרגדיה, הוא חשף בפניי את העולם הזה של לוחמי האש, וככזה, אני באמת אומרת שאנחנו צריכים – קודם כול אני רוצה להודות לו מכאן שהוא חשף בפניי את העולם הזה, ואנחנו צריכים, חד-משמעית, להמשיך את התהליך. היום התחלתם, וזה טוב, ואתם תראו כאן תמיכה של קואליציה ואופוזיציה, כי אין לנו את הדברים האלה – בלי קשר למשפחות שכולות, בגלל שזה לוחמי האש; משפחות שכולות, בוודאי, אבל קודם כול לוחמי האש, להכיר בהם ולהוקיר אותם על מה שהם עושים.
אני אקצר, אני לא רוצה להאריך. אני רוצה גם להגיד שאני מסכימה לכל התנאים של משרד הביטחון. אני גם אגיד את זה כשהשר המשיב יעלה, אבל אנחנו חייבים כמדינה לתקן עוול היסטורי ולתת ללוחמי האש את הכבוד הראוי להם ולהכיר בהם כגוף ביטחוני לכל דבר ועניין. תנחומיי הכנים. אני אוהבת אתכם, אמרתי לכם את זה מזמן. אנחנו כאן בשבילכם. תמשיכו, תמשיכו להילחם. תודה רבה לכל מי שהיה שותף בלהעביר את החוק החשוב הזה. תודה רבה.
557 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.