חלוקת הכספים הקואליציוניים בתקציב 2025 והשלכותיה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אני מבקשת להביא בפניכם נושא כבד משקל, נושא שנוגע בליבת הדיון הציבורי על תקציב המדינה, על סדרי העדיפויות הלאומיים שלנו, על מה שנקרא ערבות הדדית בימים של מלחמה ועל הדרך שבה ממשלת ישראל מנהלת את משאביה. אני מדברת על חלוקת הכספים הקואליציוניים בתקציבי המדינה של הממשלה הזאת, ובפרט בשנת 2025.

יש הרבה נקודות שבהן אפשר לתקוף, לצערי, את מדיניות התקציב של הממשלה הזו בשנות המלחמה. בתקציב הנוכחי אין מנועי צמיחה; העול הציבורי בו רק גדל, והוא נופל כולו על הישראלי שעובד ומשרת וגם נופל תחת גזרות ועול המיסים; הגירעון הולך ומטפס, בניגוד להבטחות שר האוצר שלנו; אמון המשקיעים קורס, ורואים את זה בהורדות דירוג חוזרות ונשנות.

אבל היום התכנסתי לדבר כאן על הרעה החולה ביותר של התקציב – הכספים הקואליציוניים. קודם כול, בואו נעשה סדר בהיסטוריה של ההיקפים שבהם אנחנו מדברים: בשנת 2018-2017, גובה הכספים הקואליציוניים של הממשלות היה 680 מיליון שקלים לשנה בלבד; בשנת 2019 היה גובה הכספים הקואליציוניים 3.1 מיליארד שקלים; בשנת 2020 זה קרס ל-942 מיליון שקלים; בשנת 2022-2021 גובה הכספים הקואליציוניים היה 700 מיליון שקלים לשנה, כמעט הנמוך ביותר. והינה, מאז שנת 2023 הממשלה הזו מתחילה להפריד ולנפח את מה שנקרא כספים קואליציוניים: בשנת 2023 הכספים הקואליציוניים עמדו על 5.3 מיליארד שקלים; בשנת 2024 עוד עלה – מה שנקרא, עוד יותר טוב – 7.2 מיליארד שקלים; בהחלטה ממאי 2023 הגדילו את שנת 2023 ל-5.67 מיליון שקלים – כמעט 6 מיליון שקלים, ול-7.9 מיליארד שקלים – כמעט 8 מיליארד שקלים לשנת 2024. בעקבות המלחמה עדכנו כלפי מטה במעט – שנת 2024 הסתיימה עם 5.6 מיליארד שקלים. חברים, ימים של מלחמה. אלו סכומי שיא בסקירה הכרונולוגית שאני מראה לכם. בשנת 2025 עוד 5 מיליארד שקלים – בסך הכול 10.6 מיליארד שקלים בשנתיים האחרונות, וביחד עם שנת 2023 – 15 מיליארד שקלים.

בואו נפלח את הכספים הקואליציוניים בשנת התקציב הזו, 2025. מה אנחנו רואים, אדוני היושב-ראש? יותר מ-65% מהכספים הקואליציוניים הם סקטוריאליים, הם מגזריים. הם לא מיטיבים עם כלל הציבור. להפך – טעימה קטנה מתקציב 2025; הבוקר, ב-06:00, הגשנו והצבענו על הסתייגויות כנגדו: חרדים – 1.8 מיליארד שקלים אושרו; יהודה ושומרון, משרדה של סטרוק, שבאמת כבר הכסף יוצא לה מהאוזניים – 550 מיליון שקלים, תוספות, כן? זה כספים קואליציוניים נוסף להגדלות התקציב הבסיסיות מדי שנה ושנה. בסך הכול 5 מיליארד שקלים, עם עוד 1.8.

מה אנחנו מגלים בימים האחרונים, אדוני היושב-ראש? שיש עוד 800 מיליון שקלים מתוך ה-5 מיליארד שקלים האלה שפשוט מחכים לאישור הייעוץ המשפטי וצפויים להגיע אלינו, לוועדת הכספים, בדפי החלפה. והם יגיעו – עוד פעם, הפלא ופלא, תחזיקו את הנשימה – למשרד החינוך, עם עוד כספים, כנראה, או למשרדים המיותרים בסעיף ראש הממשלה, אבל הרוב יגיע לחינוך החרדי ולמגזר החרדי. אלה הנקודות. אנחנו רואים התנפחות מטורפת.

דבר שני, אנחנו רואים שיא בשיוכים המגזריים של הכספים האלה. מה המשמעות של הדבר הזה? אנחנו רואים כאן תופעה: 1. הכספים הקואליציוניים הולכים ומתנפחים בשיעורים שלהם; 2. הם לא מבטאים שום צורך לאומי. להפך, הם כלי פוליטי לשימור יציבות הקואליציה בימים של מלחמה. 1.3 מיליארד שקלים לתקציב הישיבות והאברכים, 600 מיליון שקלים נוספים לבסיס התקציב לטובת אופק חדש – באמת, אדוני היושב-ראש, אלו סכומים בלתי נתפסים בימים של מלחמה.

עכשיו, בואו נסתכל מה יכולנו לעשות בכסף הזה בימים של מלחמה, איזה שימוש חלופי יכולנו לעשות בסכומי העתק האלה, שבשלוש השנים האחרונות כבר הצטברו ל-15 מיליארד שקלים: העלינו את דמי הבריאות, העלינו את דמי הביטוח הלאומי, הקפאנו לציבור העובד והמשרת את השכר לשלוש השנים הבאות, הקפאנו את נקודות הזיכוי לילדי ישראל – הילדים של הזוגות העובדים והמשרתים – הכול עולה, הקפאנו את השכר הממוצע במשק, הטלנו מס על רווחים לא מחולקים לחברות פרטיות, חוק מס הרווחים הכלואים. בואו נראה מה יכולנו לעשות בכספים האלה, נכון? יכולנו למנוע את כל מס הרווחים הלא-מחולקים על השוק הפרטי; יכולנו לעצור את הקפאת השכר הממוצע, המדד ושכר המינימום ושכר נושאי המשרה ואת הקפאת עדכון הגמלאות לגיל השלישי; יכולנו לבטל את הקפאת נקודות הזיכוי של מס ההכנסה לשנה הקודמת; יכולנו לוותר על התייקרות של מס הבריאות והביטוח הלאומי; יכולנו לוותר על הקפאת מענקי העבודה, ואני יכולה להמשיך ולקחת אפילו חלקים מזה. אני רוצה להיות בן אדם רציני ולהגיד שברור שבסוף איזשהן גזרות היו מוטלות על הציבור, אבל לא ייתכן שבצד הזה זה הולך ומתנפח, ובצד השני כל הנטל כולו הולך למגזר הישראלי העובד ומשרת.

עכשיו אספר לכם סיפור, שבכלל לא תאמינו לסיפור הזה. מסתבר שבתקציב שאישרה הממשלה לפני כמה ימים יש גם סכום בצד, של 700 מיליון שקלים, שהוא בכלל מוקפא על ידי צו של בג"ץ: 500 מיליון שקלים קצבאות לאברכים, שאי-אפשר לשלם לחייבי הגיוס כל עוד אין חוק גיוס, ועוד 200 מיליון שקלים לסבסוד מעונות לאברכים חייבי גיוס, שכרגע, לפי צו בג"ץ, כל עוד אין חוק, אי-אפשר לשלם. למה שהממשלה תשים בצד גם את הסכום הזה אם היא בעצם לא מתכוונת לשנות את סוגיית השוויון בנטל? היא שמה את זה בצד כדי לשחרר עוד מעט ושמה שהיה הוא שיהיה, שבאמת חוק הגיוס לא יהיה בעל משמעות אמיתית.

אני פונה לשר האוצר בדרישה לספק הסברים מפורטים לכנסת ולציבור לגבי ההיגיון מאחורי חלוקת הכספים הקואליציוניים בשיעור כל כך גדול ובצורה כל כך לא שוויונית, באופן שמקפח את הציבור הישראלי שתורם ונושא בנטל בימים של מלחמה. יש לבחון מחדש את סדרי העדיפויות.

אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, ולשאול: מה קרה למילים הגדולות ולהבטחות הגדולות של שר האוצר בחשבון הנפש שהוא עשה אחרי המלחמה? שר האוצר, שבוע אחרי 7 באוקטובר, עמד בפני הציבור ואמר לו – ואני מצטטת אותו: נכשלנו, אנחנו נשנה את סדרי העדיפויות. לא זו אף זו, שר האוצר הכריז לציבור ואמר – ואני מצטטת – באותם ימים שאחרי 7 באוקטובר: כבר בשבוע שעבר הוריתי על עצירת כל התקציבים והפנייתם רק לצורכי הלחימה. אנחנו נבדוק את כל העיסוק בכספים הקואליציוניים וניקח אחריות על מה שהיה, על מה שיהיה, ואנחנו נממש את החוזה הלא-כתוב בין המדינה לאזרחיה, חוזה שכעת מוכתם, מוכתם בדם.

אלה דיווחים ממרץ, שדובר בהם והובטח בעצם – סליחה, הדברים האלה באו לידי ביטוי גם בהחלטת ממשלה 2824 על צמצום מרבי של כספים קואליציוניים. לצערי, הדברים האלה, כפי שאנחנו רואים, נשכחו לצורך השרידות של הממשלה הזו. הזמן עשה את שלו.

אנחנו נמצאים בוועדת הכספים בימים הקרובים, ואתה נמצא שם, חבר הכנסת סולומון, ואני יודעת שמעבר למשמעת הקואליציונית, בהרבה מאוד מהדברים שאני אומרת אתה מזדהה איתי. אנחנו היינו רוצים לראות קצת יותר ערבות הדדית, לא רק במילים, לא רק בשוויון בנטל, גם בגזרות הכלכליות. כי באמת שהזוגות הצעירים במדינת ישראל כבר לא עומדים בנטל – ביוקר המחיה, בריביות הגבוהות, בכל הגזרות שהוטלו עליהם. רק המע"מ שעלה גרר עוד גל של השתוללות מחירים, ואין דין ואין דיין. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.