קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד בקצרה – אדוני השר, אתה איתי? רגע, אחכה שהשר בן צור יהיה איתי. קודם כול, חשוב מאוד שאתה משמיע נתונים, וחשוב מאוד שתחשוף דברים. אני רק אומר, לפי דברי הפתיחה שלך – אני רוצה להגיד לך שבניגוד לחברי הכנסת, אנחנו מייצגים את האנשים שהצביעו לנו. אתה שר, אתה אמור לייצג את כלל אזרחי ישראל. לכן, אני קצת הופתעתי מהדברים שלך. אתה התייחסת לכל מיני טענות שהן לגיטימיות – – –
לא, אז אני אסביר לך. אני מסביר לך ברוח טובה שהרגשתי שאתה בתור שר שאמור לייצג את כלל האזרחים, עדיין איכשהו מדבר רק על המגזר, ואני חושב שזאת טעות.
שר צריך לייצג את כלל אזרחי ישראל גם אם יש טענות – ויש טענות – ויכוח לגיטימי בציבור הישראלי לגבי הנטל, לגבי תשלומי המיסים וגם לגבי הנחות. אני חושב שגם אנחנו בממשלה הקודמת, שהובלנו את הקו הזה, לא הובלנו את זה חלילה מתוך שנאה או מתוך ניסיון לתקוע, אלא מתוך מדיניות: מי שמשרת – מקבל יותר, מי שנושא בנטל – מקבל יותר, ומי שרוצה – בבקשה, מוזמן לשאת בנטל, מוזמן לשרת יותר, ומוזמן גם לעמוד מתחת לאלונקה.
משפט אחד: אני רק חושב ששר צריך להתחיל מהדברים הכלליים, ואחר כך להתייחס למגזר. תודה.
198 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.