קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, ראש האופוזיציה, כנסת נכבדה, היום אנחנו מתכנסים כאן לא רק כדי לדבר על היסטוריה, אלא כדי להוקיר מפעל חיים, דרך חיים, דרך של חסד, של אהבת ישראל, של שליחות אין-סופית.
תנועת חב"ד, שהחלה את דרכה לפני יותר מ-200 שנה, היא מהפכה רוחנית; היא סמל לאחדות העם היהודי ולמסירות שאין לה קץ. מי שהביא את המהפכה הזו לשיאה, מי שהפך אותה לכוח אדיר שמשפיע על מיליוני יהודים בכל רחבי העולם, הוא הרבי מלובביץ' – איש שחייו הוקדשו כל-כולם לעם ישראל, ללא תנאים, ללא גבולות, ללא הפסקה.
הרבי לא ראה ביהדות רק מסורת; הוא ראה בה משימה. הוא האמין שעל כל יהודי להיות שליח נושא אור, להפיץ חום, לדאוג לזולת. הוא שלח את חסידיו לכל קצוות תבל כדי לוודא שלעולם לא יהיה יהודי שירגיש לבד, שלא יהיה יהודי שחסר לו בית, מניין, סידור, שבת, תפילין או אפילו ארוחה חמה. אני לא חושב שיש מישהו – רבים הרגישו את זה, כשהיה איזה חג או הדלקת נרות, שפתאום שכחו – עבודה, עניינים, לא הספיקו – ובא שליח חב"ד ונכנס, דופק לך בדלת, או להניח תפילין, או בחו"ל. לכל אחד יש איזושהי חוויה.
בזכות השלוחים האלה קיימנו את המצוות של העם היהודי. לי זה קרה כמה פעמים.
כך היום, בזכות הרבי וחזונו, פועלים בעולם יותר מ-6,500 בתי חב"ד ב-110 מדינות, בערים הגדולות ובכפרים הנידחים, בקמפוסים ובקצות תבל, בסיביר, במדבריות אפריקה, ברחובות ניו יורק ובשכונות קשות יום בדרום אמריקה. בכל מקום שבו יש יהודי, יש שליח של חב"ד שממתין לו בדלת פתוחה ולב רחב. כשהסטודנט היהודי בגולה לשבת – בית חב"ד מחבק אותו; כשהמטייל הישראלי נתקע בלי ארוחת שבת בהודו או בדרום אמריקה – בית חב"ד מספק לו שולחן ערוך באהבה; כשהמשפחה היהודית במזרח אירופה צריכה גן יהודי – חב"ד שם עבורם; כשהקהילה יהודית חווה אנטישמיות ונמצאת תחת איום – חב"ד היא הראשונה לספק עזרה ולתמוך. המסירות הזו, האהבה הזו, המחויבות האין-סופית, היא צוואתו של הרבי, והיא נמשכת כבר עשרות שנים, בהשפעה שאין לה אח ורע.
הרבי עצמו מעולם לא דרש דבר לעצמו. הוא לא יצא למסעות, לא חיפש יוקרה, לא דיבר על פוליטיקה; כל-כולו היה מסור לעם היהודי. אלפי אנשים מכל העולם הגיעו אליו לשיחות, לקבל עצה וברכה, והנהגתו הייתה חוצת מגזרים: חרדים, חילונים, ספרדים, אשכנזים, ימנים, שמאלנים – כולם עמדו אצלו בתור. הוא האמין שכל יהודי הוא יהלום, שכל נשמה יהודית היא אור, ושאין נשמה שלא ניתן להעיר מחדש.
מורשת חב"ד היא ההוכחה שכאשר יש אמונה, מסירות וחזון, אפשר לשנות את העולם. והיא גם מחייבת אותנו כאן בבית הזה: כשאנחנו יושבים בכנסת ישראל, נבחרי הציבור של מדינת העם היהודי, מחובתנו לשאת עיניים אל הרבי ולשאוב השראה, לפעול באהבת ישראל, באחדות, להבטיח שלעולם לא יהיה יהודי שישכח מי הוא, שלא יהיה יהודי שירגיש לבד.
היום יותר מתמיד אנחנו מחויבים להמשיך את דרכו, להפיץ אור, לחזק את הזהות היהודית ולהוקיר את השליחים, את החסידים, את כל אותם מסורים שפועלים בכל העולם כדי לשמר את הלהבה היהודית.
אני שמח לקדם את הצעת החוק החשובה הזו.
ולסיום, אני רוצה להגיד תודה לחברי עמיחי אליהו על היוזמה. אמרת הצעת חוק ראשונה – אין דבר גדול יותר מלהתחיל ולפתוח בהצעת חוק ראשונה עם חב"ד והרבי מלובביץ'. יישר כוח. אני מודה לך על היוזמה, וכמובן שאני ויתר חברי הכנסת שהצטרפו ליוזמה הברוכה, החשובה, נקדם את החוק עד הסוף.
ליושב-ראש מפלגתך איתמר בן גביר, שעוד בהסכמים אז, עוד כשהיינו עדיין – משהו שהוא הדגיש ואמר שהוא רוצה להעביר את זה. אני שמח ששמת את זה על סדר-היום. ולשרים – השר חיים כץ, השר יריב לוין, תודה לכולם. אני מבקש להצביע בעד.
569 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.