קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת תומא סלימאן, אני קודם כול רוצה, בראשית דבריי, לציין את העבודה המאומצת שנעשית במשרד הפנים לעמוד בתקנון הכנסת לגבי המענים על שאילתות. מבדיקה שערכתי הבוקר יש לנו תשע שאילתות שעבר המועד והן טרם קיבלו מענה. בעיניי, זה תשע יותר מדי. אני הנחיתי גם את צוות הלשכה לעשות הכול כדי שעד מחר כל אלה שחלף מועדן יקבלו מענה. אני רואה בכלי השאילתות כלי משמעותי, חשוב, כלי פרלמנטרי לדייק אותנו, לפקח על עבודת הממשלה. אנחנו חייבים לעמוד בלוחות הזמנים ולכבד את הכנסת.
תודה רבה. במענה על השאילתה של חברת הכנסת תומא סלימאן, "באופן חסר תקדים" – זה הציטוט של השאילתה. אני עכשיו עובר למענה. אני מודה על השאלה. משרד הפנים, כידוע, על פי החוק, אינו נכנס בנעליהן של הרשויות המקומיות בתחומים הנתונים לסמכותן החוקית, ובאופן כללי לא נשאל ולא נדרש לשאלה אם לחייב בארנונה נכס פלוני או לא. בכל זאת, מכיוון שהנושא קרוב לליבי, גם בשל העובדה ששר הפנים ממונה על העדות הלא-יהודיות במדינת ישראל, והיחסים שלי באופן אישי עם ראשי הכנסייה, לרבות הקרדינל פיצבאלה, ולרבות הפטריארך תיאופילוס ויתר ראשי הכנסייה, הם יחסי עבודה טובים, משרד הפנים פועל בשיתוף פעולה מלא יחד עם ראש האגף של העדות הנוצריות, סיזאר – פועלים רבות לטובת שיח בין-דתי ושיתופי פעולה – אז אני אבקש להרחיב במענה על השאלה.
חופש הדת הוא בנפשנו. אנחנו כמדיניות עומדים עליו לגבי בני כל הדתות – יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים – בין היתר באמצעות האגף לעדות דתיות במשרד הפנים. אני נמצא, כאמור, בקשר ישיר עם בכירי הכנסיות. אני אשיב לך כפי שהשבתי לקרדינל. מקומות הפולחן, על פי חוק, על פי פקודה שקיימת, לא משלמים ארנונה. זה החוק, זה הסטטוס קוו, ואין בכוונת אף גורם לשנות את זה. אני אעמוד ואמנע זאת, לא חשוב באיזו דת מדובר. אבל במקום שבו הכנסייה מפעילה בית עסקי, בין שזו כנסייה ובין שזו גם עמותה יהודית, דתית או מוסלמית שמפעילה מסעדה או בית מלון – והדוגמאות האלה הן דוגמאות אמיתיות – אין הצדקה חוקית, וגם לא הצדקה דתית, לפטור את השטחים העסקיים מתשלום ארנונה. לדעתי זה גם לא הוגן לפטור מסעדה מארנונה רק משום שהבעלות היא בעלות של מוסד דתי, כשבהמשך הרחוב מסעדה אחרת כן משלמת ארנונה. יש לכך השלכות על התחרות החופשית, על הזכות של בעלי העסקים. לדעת משרד הפנים, הפעילות הזו גם לא מוגנת מהבחינה החוקית, שכן לא מדובר בפעילות פולחן.
באופן ספציפי באשר לכנסייה הארמנית, מבירור שערך המשרד, לכנסייה הארמנית ישנם נכסים עסקיים בתחום עיריית ירושלים. למרות פניות חוזרות ונשנות, הודעות והתראות על עיקולים זה כמה שנים מטעם עיריית ירושלים, הכנסייה איננה מסדירה את תשלומי הארנונה על נכסים אלו. לאחר כל אלה, החליטה עיריית ירושלים לעקל נכס אחד ולממשו. הכנסייה הארמנית בתגובה עתרה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי על צעד זה, וטרם התקיים דיון בבית המשפט בסוגיה. מאחר שמדובר בנושא שתלוי ועומד לדיון משפטי, מטבע הדברים לא ניתן ולא נכון להתערב בו בשלב הזה. העירייה פעלה בעצמאותה החוקית בסוגיה, נקטה אמצעי אכיפה תוך הפעלת שיקול דעת נגד נישום שלא שילם את חובו. במקרה הזה, מדובר בכנסייה.
עד כאן המצב העובדתי. אני מקווה מאוד שבסופו של התהליך יגיעו הצדדים להסכמות במסגרת ההליך המשפטי כדי לחסוך ערעור, הוצאות משפט ושנים של סכסוכים, ובעיקר – כדי לחסוך עוגמת נפש וצער למעורבים. רצוי תמיד שיגיעו להסכמות. גם אם צד אחד לא הקפיד לעמוד בחובותיו, ישנם פתרונות לדבר. לשם כך צריך ששני הצדדים יגיעו עם הרצון והנכונות להתפשר. אני באופן אישי, בשלב הזה שהסוגיה הזו מונחת ועומדת בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, לא רואה לנכון להצדיק מעורבות של משרד הפנים.
אז תודה רבה לחברת הכנסת תומא סלימאן.
אשיב ראשון ראשון, אחרון אחרון. לגבי שאלתה של חברת הכנסת תומא סלימאן, אני חושב שדווקא בגלל העובדה שיש טענות לתביעה ולתביעה שכנגד וטענות שעניינן ביאור משפטי והחל הליך משפטי, יש שופטים בירושלים, ונכון שהתהליך יסתיים ויוכרע בבית המשפט.
לגבי הפחתת ארנונה ל-2026-2025, שאלתו של חבר הכנסת רון כץ, אני רוצה לומר בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים: לגבי שנת 2025, הטייס האוטומטי, מה שנקרא, אפשר העלאת ארנונה ב-5.29%. אי-אפשר לחתום – לא משרד הפנים חותם – על ידי איגודים מקצועיים וההסתדרות על הסכמי שכר לעובדים ולחשוב שבסופו של דבר השכר הזה יגיע מהשמיים. ההסכם הזה – לסייעות, שזה מבורך, למטפלות, שזה מבורך – שנחתם על ידי ההסתדרות ומרכז השלטון המקומי, צריך להיות משולם בסוף בדרך כלשהי, ולכן הגענו עד הלום.
כמובן שרשות מקומית שתראה התייעלות ויכולת, באמת, לצמצם ולהדק הוצאות ותבוא עם הצעה לשנת 2026 במהלך החודשים אפריל-מאי – אנחנו נפרסם את הקווים המנחים – ותבקש, בלי לפגוע בשירותים המוניציפליים, להפחית ארנונה כדי לבוא לקראת התושבים, אנחנו נברך על זה, נעודד את זה. אבל כמובן, לא נצפה שרשויות מקומיות יקרסו כלכלית בגלל הדבר הזה. יש מחיר לזה שאנחנו רוצים שסייעות תקבלנה משכורת הוגנת, שעובדים יקבלו שכר הוגן. וכן, זה עולה כסף. כמובן, אם תהיינה רשויות שבאמת תראינה יכולת כלכלית, איתנות פיננסית ותרצינה לבוא לקראת התושבים בתהליך הזה, אנחנו נאפשר את הדבר הזה, בכפוף לעמידה בכלל היעדים הכלכליים.
לגבי שאלתו של חבר הכנסת ברוכי, אני רוצה לומר בצורה ברורה: מדינת ישראל היא מדינה שבה מתקיים שלטון חוק. עוד הרבה לפני סוגיות שבהן אנחנו מדברים על חופש הדת וחופש מדת וסוגיות של ליברליזם ומלחמות היהודים, הייתי מצפה שבמדינה שבה שלטון החוק עומד בגרונם של כלל הגורמים, לרבות גורמי האכיפה, תהיה אמירה ברורה של מי שעומדת בראש מערכת האכיפה במדינת ישראל, היועצת המשפטית לממשלה, כנגד רשויות שקוראות תיגר על לשון החוק, כנגד ראש רשות שבא ואומר: אני מתכוון לצפצף על הוראות חוק העזר העירוני הקיים בעיר – כפי פסיקת בג"ץ בבג"ץ ברמר – אני מתכוון לקיים ישראבלוף, לא לאכוף.
לגופו של עניין, אני בא בדברים עם כמה ראשי רשויות בנושא הזה. אני מצפה שחוקי העזר יכובדו, לרבות, כן, גם אם זה נוגע למסחר בשבת. בסופו של דבר, הרציונל שעומד מאחורי הדברים האלה נועד גם לאפשר תחרות הוגנת; נועד לאפשר גם יום מנוחה לעובד בלי שירגיש שהוא עבד והוא לא התקבל למקום עבודה רק בגלל שהוא בוחר לאכול ארוחת שישי עם משפחתו. הדבר הזה לא מתקבל על הדעת. אני מבין שבנוסף ישנה אכיפה בנושא העסקת שב"חים באותו מקום. אני מקווה ומייחל ומצפה שרשויות האכיפה תבצענה את עבודתן. אני בטוח שיחד עם העלאת מודעות ציבורית לנושא זה, נוכל למצוא פתרונות.
אני גם שמח מאוד ורוצה להזכיר ולשבח את רשת זארה – כן, אני עושה פה פרסומת עסקית – שהחליטה לסגור בשבת מתוך אמירה עסקית. בתוך הקניון, כלל החנויות שלה סגורות בשבת מתוך הבנה שכן, העובדים שלה זכאים ליום מנוחה, העובדים שלה הם לא עבדים, הם לא מכונות, ובהחלט הדבר הזה ראוי להערכה גדולה. כן, זה גם לעמוד בהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. המחוקק החיל את החוק על כלל האזרחים, ואנחנו צריכים לדעת לכבד, קודם כול, גם אם יש לנו מחלוקות בענייני דת ומדינה, את הוראות החוק והדין הקיים. תודה רבה.
1,079 מילים של משה ארבל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.