דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 266 · 5 במרץ 2025

הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ה–2024

פנינה תמנו · המחנה הממלכתי

אני רוצה, שנייה, רגע, לענות לו, ברשותך.

היו"ר משה סולומון: לפני עשר דקות? כן.

אתה שומע, ינון? חבר הכנסת אזולאי, ותיק חברי הכנסת, בין הוותיקים – אתה כבר ותיק, יש לך פז"מ. מה אני באה לומר? בסופו של דבר, גם מבחינה קולגיאלית, כשאנחנו לא באים – לעדכן את המזכירות. בשביל זה יש מזכירות. כי הרי אנחנו יודעים לגזור זמנים אם חבר הכנסת לא מגיע. אבל הוא היה צריך להגיד. אנחנו אומרים אם אנחנו מושכים חוק.

היו"ר משה סולומון: לא, לא, לא, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שנייה.
ינון אזולאי (ש"ס): היא אומרת שהוא היה צריך להודיע.

שיודיע, כי אנחנו גוזרים רבע שעה, 20 דקות, לפני כל חוק. אני כמעט יצאתי כרגע לעשות כמה דברים אישיים שלי ולחזור.

היו"ר משה סולומון: שנייה, שנייה, שנייה.

קיבלת? לא אלייך אני באה בטענות. אני אומרת שחברי הכנסת – – –

היו"ר משה סולומון: חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, אני משיב לך. יש כאן סדר-יום; אני קראתי על פי סדר-היום. המציע לא נמצא כאן, לכן ממשיכים הלאה. הוא לא הודיע לא לכאן ולא לכאן. יכול להיות שגם הוא רצה להגיע ולא הגיע. אז אני מציע כרגע שתציגי את הצעת החוק שלך.

אני אגיד כזה דבר, אדוני היושב-ראש – שהיא תביא לי את הנאום. הוא שם, אצל חבר הכנסת מיכאל ביטון; תביא, אני אקרא את זה מהטלפון. הוא רוצה שאני אקרא – אני אגיד לך משהו, אני אף פעם לא מתעקשת להקריא מהכתובים, ובכל זאת אני כן עכשיו מתעקשת להקריא את זה מהכתובים.

היו"ר משה סולומון: מפאת חשיבות העניין.

מפאת חשיבות העניין. מפאת חשיבות העניין, אדוני היושב בראש, מאוד חשוב לי להקריא את הנאום כמו שצריך. תשמעו, יש הצעת חוק לפניכם שהיא הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר. כבוד היושב-ראש, אני באמת עומדת כאן היום מתוך תחושת אחריות היסטורית ותיקון היסטורי, החובה להוקיר ולהנציח את פועלה של אישה יוצאת דופן – שלי, זה מפריע, ותקשיבי – אישה יוצאת דופן, האישה הראשונה והיחידה שעמדה בראש ממשלה בישראל, גולדה מאיר, זכרה לברכה. גם המילים "אישה פורצת דרך" לא מספיק גדולות כדי לתאר או להגדיר את גולדה מאיר, שבראש ובראשונה תיזכר כאישה הראשונה, כפי שאמרתי, שהייתה לראשת ממשלה בישראל. אבל היא הייתה גם האישה השלישית בעולם המודרני שעמדה בראשות ממשלה. אישה שלישית.

כל הסתכלות אובייקטיבית שלא נסתכל, וגם היסטורית, תעלה כי גולדה מאיר היא אחת הנשים המשמעותיות ביותר שקמה לישראל. את חייה היא הקדישה לבניית המדינה עוד בטרם קומה. הפעילות שלה התחילה לפני קום המדינה, ואחר כך גם עם קום המדינה, לבניית חברה ישראלית, תוך קיבוץ גלויות, גיוס אומות העולם מהשנים הראשונות של המדינה, כמובן, דרך השירות שלה כשרת החוץ ועד שהיא נבחרה להיות ראשת ממשלה.

גולדה מאיר היא חלק בלתי נפרד מהגשמת החלום הציוני. עוד כבת נוער היא פעלה במפלגת פועלי ציון, שהאמינה כי את המדינה היהודית שבדרך ניתן להקים רק בארץ ישראל. בגיל 22 בלבד היא עוזבת בית וחיים נוחים – מי כמונו יודע מה זה לעלות לישראל, לעזוב מדינה, לעזוב בית ולהגיע לבית האמיתי שלנו. היא עלתה לארץ עם בעלה מוריס, ובמכתב שהיא שלחה לו ב-1919 היא כותבת: מעדיפה שנהיה קבצנים בארץ ישראל ולא לגור בשום מקום אחר. מילים מאוד מאוד גדולות. ואכן, היא חיה חיים לא פשוטים, אבל מאוד מאוד מספקים. היא גם עסקה בתחילת הדרך, כשהיא נכנסה לפעילות הציבורית, כמזכירת מועצת הפועלות של ההסתדרות – הייתה מועצה כזאת; היא הניפה את דגל נשות ישראל, וכמובן הייתה מעורבת בבניית יסודות האומה החדשה. היא פעלה להכשרה מקצועית לנשים צעירות ולקידום עולות חדשות שהגיעו לארץ ישראל והכנתן לחיים בארץ. אט-אט היא התקדמה במעלה המדרגות, וכמו שאמרתי, הפכה להיות שרת החוץ.

הייתה תקופה שהיא עמדה גם בראש המחלקה המדינית של הוועד הפועל של ההסתדרות, תפקיד שבמסגרתו היא יצאה לשליחויות בעולם, קונגרסים ציוניים, ואפילו פגשה לראשונה את עבדאללה מלך ירדן, בניסיון להשיג שיתוף פעולה עם מנהיג ערבי כדי למנוע מתקפות ועוינות של ירדן נגד ישראל עם הקמתה.

גולדה הייתה אחראית באופן אישי לשחרורם של אלפי מעפילים, ובמיוחד ילדים ותינוקות. היא הצליחה לשכנע את הנציב העליון הבריטי באותה עת בחשיבות של שחרורם מהתנאים הקשים שבהם היו עצורים. היא הייתה אישה מאוד יוצאת דופן. גייסה 50 מיליון דולרים לטובת קיום היישוב היהודי.

דבר נוסף שאנשים לא רבים יודעים – עם הקמתה של המדינה, גולדה הייתה הראשונה להקים – לא יודעת אם אתם יודעים – את הביטוח הלאומי. היא שמה את התשתית להקמת הביטוח הלאומי. היא הובילה לבנייה של 50,000 יחידות דיור, בגלל שהיא הבינה את המצב הקשה במעברות.

כמו כן, היא הייתה אישה שאף פעם לא שכחה לפעול למען זכויות נשים. מעבר לזה שהיא הייתה באמת אישה פעלתנית, היא הבינה שבמדינה החדשה הנשים הרבות שעלו לישראל זקוקות לבנות את החיים שלהן מחדש וצריכות להיות חלק מהתוויית הדרך במדינה החדשה. בפועלה כראשת ממשלה היא הייתה זו שהבהירה לממשלת ניקסון כי ישראל לא תזיז חייל אחד מרגב אדמה אחד עד שנגיע להסכם אמת עם הערבים, ובכך עמדה על החשיבות של שמירת ביטחון ישראל על ידי עם ישראל וצבא ההגנה לישראל.

גולדה נבחרה גם אחרי יום כיפור לקדנציה השנייה שלה, ועל אף האסון הלאומי הכבד עם פרוץ מלחמת יום כיפור, היא מעולם לא ברחה מאחריות. גולדה מאיר לקחה אחריות. וגם אחרי ועדת אגרנט, שניקתה את שמה, היא החליטה בקדנציה השנייה להתפטר, מהסיבה הפשוטה: היא הבינה שיש משבר אמון מאוד גדול בין הציבור בישראל לממשלה. היא הייתה אישה יוצאת דופן, וזו מנהיגות – איך לוקחים אחריות. לצערנו, בהשוואה לימים האלה, אנחנו אומרים: איפה האחריות, איפה המנהיגות.

לאורך השנים, כולל בתקופה הנוכחית, הכנסת העבירה הרבה מאוד חוקים להנצחה של דמויות מופת, ואני אגיד לכם – ובתוכן כמובן ראשי ממשלה – ומי שהוביל את זה זו הכנסת, כאמור, נבחרי הציבור. הרשימה היא רשימה מאוד ארוכה, אבל אתם יכולים לראות ברשימה – אם תפתחו ותגללו, אתם תגלו שבעצם אין שם אישה אחת. וגם מי שהייתה פה ראש הממשלה הראשונה, והיחידה, אותה מעלימים בדפי ההיסטוריה. ואני רוצה לשאול: האם השתגענו? מה אנחנו רוצים, שיזכרו את גולדה מאיר מגלידה גולדה, אולי? מישהו מנסה לטשטש את שמה, למחוק את פועלה, את מורשתה. ולא, אני לא מתעלמת מהדברים הפחות-נחמדים, כמו זה שהיא קראה לפנתרים השחורים: "אתם לא נחמדים". אבל לא זכור לי שהיה פה ראש ממשלה או אדם אחר, כזה או אחר, שיש להם השפעה גדולה והתוו את דרכם, השאירו את חותמם על עם ישראל ועל מדינת ישראל, שהיו מושלמים. אף אחד לא היה מושלם. אבל נדמה שאת האישה היחידה פשוט החליטו לבדוק בציציות. החליטו לבדוק כל פרט ובדל של טעות.

ואני חייבת לומר – גולדה בסוף לקחה אחריות. גולדה עשתה טעויות, גולדה הייתה בת אדם. גולדה הייתה מנהיגה. גולדה הייתה לא רק פורצת דרך, גולדה היא התקווה לבנות שלנו ולנשים, שנשים צריכות להיות בזירה הציבורית, שנשים יכולות להוביל, שנשים יכולות להיות ראשות ממשלה. ואם אנחנו לא ננציח אותה, זה לא רק עוול; זה פשוט בושה לכולנו אם לא ננציח אותה ונעשה את התיקון הכל-כך משמעותי הזה.

אני רוצה להודות גם לחברותיי, שהן בוודאי שותפות להלך הרוח שלי, ואני חושבת שגם אחרים בקואליציה: חברת הכנסת מרב מיכאלי, חברת הכנסת קטי שטרית, שיש לה חוק שמציין יום מיוחד, שזכה לתמיכה, ולדעתי הוא לא עבר עדיין סופית.

אנחנו צריכים לעשות את התיקון הזה. אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו ואת הילדות שלנו בעולם מתוקן, בוודאי כשהגיעו לפה חוקים אחרים שאנחנו גם, כאופוזיציה – אגב, יו"ר הקואליציה כאן – ידענו לתמוך בהם. למשל, לאחרונה הגיעה הצעת חוק להנצחתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וזו הייתה זכות גדולה; הרב דרוקמן – החוק שלך, אדוני היושב בראש; השר לשעבר דוד לוי. אבל מה? ראשת ממשלה לא רוצים להנציח. זה לא יקרה. אני חושבת שאנחנו ביחד יכולים להגיע לתיקון העוול הזה ולדאוג שבנים ובנות כאחד יגיעו למרכז שאותו אני מציעה, וכמובן, לדאוג שאנחנו לומדים ממורשתה ומאצילות הנפש בתקופה שלא הייתה נוחה כמו זו שאנחנו זכינו לה כנבחרי ציבור, אלא באמת בתקופה שבה היא הייתה קול נשי – בכלל, אני הסתכלתי על הסרט "גולדה" בנטפליקס, אני ממליצה לכולם. זה עשה לי, בימים האלה, סדר. תודה רבה.

1,159 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.