קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, דבר ראשון אנחנו צריכים, כל עם ישראל, להתאחד היום לזכרם – כל אחד ליווה בדרך, בצורה, ביכולת, את משפחת ביבס היקרה. אני חושב שזה לא רק עם ישראל כולו הרכין ראש היום, אלא כל העולם כולו. ראינו את זה בכל מקום ומקום. רק להבין, להרגיש ולחוש את מה שעברו, לצערנו, שירי, אריאל וכפיר. זה באמת מזעזע. מפלצות אדם. איך הם התנהגו אליהם – עצם החטיפה והצורה שרצחו אותם. אנחנו באמת מרכינים ראש ביחד עם כל עם ישראל וכל העולם כולו. יהי זכרם ברוך.
אדוני היושב-ראש, לא הרבה פעמים יוצא לנו לעסוק בכנסת בנושא כל כך חשוב – אבן. אבן, אבל כזאת שעם ישראל מתרפק עליה, נושא אליה את עיניו, בוכה מולה ומייחל לבניית הבית שחרב, בית המקדש. אנחנו מדברים היום על אבני הכותל, הכותל הקדוש.
אדוני היושב-ראש, הכותל המערבי הוא הרבה יותר מאתר היסטורי; הוא המקום המקודש ביותר לעם היהודי בימינו. זהו השריד האחרון של בית המקדש, מקום שהיווה מרכז רוחני ולאומי לעם היהודי במשך מאות שנים. כל יהודי באשר הוא, בכל פזורות העולם, וגם מי שאינו יהודי, נושא את ליבו וכמיהתו לכותל המערבי. במשך אלפיים שנות גלות יהודים התפללו לכיוון ירושלים והכותל. הכותל מסמל את הקשר הבלתי-ניתן לניתוק בין העם היהודי לארץ ישראל ולירושלים. בכל שמחה ובכל צער, בכל אירוע היסטורי, העיניים והלבבות נשואים אל הכותל המערבי. הוא הלב הפועם של האומה היהודית. רק בערב ראש השנה ובערב יום כיפור מאות אלפי אנשים באו לכותל להתפלל על משפחות החטופים, על החטופים שיחזרו. זה מקום שכל אחד ואחד משתדל להגיע לשם.
הכותל המערבי כולו קדוש. יש מחלוקת בהלכה אם מותר להכניס את האצבע בין אבני הכותל. כל אחת מאבני הכותל היא קודש-קודשים. קדושתן היא הלכתית ומעוגנת במסורת היהודית לאורך הדורות. אין על כך עוררין. כל אבן בכותל ספוגה בדמעות ובתפילות של דורות רבים של יהודים. האבנים הללו אינן אבנים – הן עדות לנוכחות היהודית הרציפה בארץ ישראל. האבנים הללו קודש הן.
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, הנושא הוא שיש ארבע אבנים מאבני הכותל שנמצאות בגלות: אחת בבית הנשיא, אחת בקריה בתל אביב, אחת במוזיאון ישראל, ולאחרונה העבירו אחת מהכנסת לשדה התעופה. שיהיה ברור, לקיחת אבן מאבני הכותל המערבי והצגתה בכל מקום שאיננו הכותל היא מעשה חמור שלא ייעשה. זהו חילול הקודש, חילול הכותל. זו פגיעה ישירה בלב-ליבו של העם היהודי, לא פחות. לקיחת אבן ממקומה הטבעי מפירה את שלמות האתר הקדוש הזה, והצגת אבנים במוזיאונים או במקומות אחרים מנתקת אותן מהקשרן הקדוש והרוחני. איך העז מי שהעז, יהיה מי שיהיה, לגזול את האבן ממקומה, מהמקום הקדוש ביותר לעמנו?
זה הרי לא נושא פוליטי, זה חוצה מפלגות, מגזרים ועדות – הכותל, כותלנו. אם כבר זה נושא לאומי, נושא הלכתי. הרבנות הראשית והשר לשירותי דת מינו אדם אחד בלבד שיחליט בענייני הכותל המערבי. הכוונה כמובן לרב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ'. הוא הסמכות, הוא הפוסק בנושא הזה. גדולי ישראל כולם סומכים עליו. הוא נועץ בקביעות עם פוסקי ההלכה עוד מהדור הקודם – עם מרן הרב עובדיה, זכר צדיק וקדוש לברכה, עם הרב אלישיב, זכר צדיק וקדוש לברכה, עם הרב שלמה זלמן אוירבך. כיום מי שמכוון אותו בכל דבר ועניין הוא הרב אביגדר נבנצל שליט"א, הרב של הרובע היהודי. הוא נחשב לסמכות שאין עליה עוררין. הוא גדול בתורה ובהלכה, איש אלוקים. עמדתו החד-משמעית היא שאין להציג אבן מאבני הכותל בשום מקום מלבד בכותל עצמו. מאחר שרב הכותל הוא הסמכות ההלכתית העליונה, חובה לכבד את החלטותיו ללא פשרות. הרי מדינת ישראל הפקידה בידיו את האחריות לקדושת המקום.
ולענייננו, חברים, כבר הזכרתי שארבע אבני הכותל נמצאות בגלות וחובה להשיבן למקומן. אני יכול להבין לרוחם של אנשי רשות העתיקות שרואים באבנים הללו אבני מורשת שמרגשות כל יהודי. אבל עם כל ההבנה, הם שגו שגיאה קשה. אני משער שהשר שנמצא פה ינסה להסביר לנו כמה חשוב לחבר את עם ישראל למורשת היהודית ולהיסטוריה. צר לי, אנחנו לא יכולים לקבל שום הסבר. רק ההלכה תקבע לגבי אבני הכותל, והיא קבעה שיש להשיבן למקומן, היכן שהיו. ואל תאמרו לי שנוהגים בהן כבוד. אתם לא בני-סמכא בנושא הזה, רק ההלכה; במקרה שלנו רק זה הרב שמואל רבינוביץ, שהוא רב הכותל, והוא הסמכות החד-משמעית.
לסיום, נעשה כאן מעשה שלא ייעשה ולכאורה גם פגיעה בחוק, שלא לדבר על הפגיעה בהלכה, במסורת היהודית וברגשות של רבבות יהודים. גם אם הכוונות היו טובות, הצגת אבנים אלו במקומות אחרים היא פגיעה חמורה בקדושת הכותל. איננו יכולים להרשות מצב שבו אבני הכותל מפוזרות ברחבי הארץ כמו מוצגים ארכיאולוגיים רגילים. אני שמח שבניסיון הקודם, כשהיה ניסיון דומה לקחת אבן לתערוכה ביפן, נענה שר החוץ דאז ורשות העתיקות לקריאת רב הכותל המערבי והרבנות הראשית לישראל וביטלו את הרעיון אז. כך צריך שייעשה גם לגבי ארבע האבנים הנודדות ברחבי הארץ.
עמדת הרבנים הראשיים, הרבנות הראשית ורב הכותל היא חד-משמעית: מקומן של אבני הכותל הוא בכותל המערבי ורק שם. מי שרוצה לראות, להתרשם, להתרגש או לחקור את האבנים, מוזמן לבוא ולראות אותן במקומן הטבעי. הרי מגיעים אנשים מכל העולם, יהודים ושאינם יהודים, דתיים, חרדים, חילונים – כולם מגיעים. רק עכשיו ראינו את השבים מהשבי, כמה מהם באו לכותל להתפלל ולהודות. האבנים ניצבות שם כבר קרוב לאלפיים שנה, וזה מקומם הטבעי והקדוש. אין שום הצדקה להוציא את האבנים ממקומן ולהציגן במקומות אחרים, יהיו חשובים ומכובדים ככל שיהיו. מעל במת הכנסת אני קורא בתוקף לרשות העתיקות, לבית נשיא המדינה, לכנסת, לרשות שדות התעופה ולמוזיאון ישראל להשיב לאלתר את כל האבנים לכותל המערבי ולאחריות של רב הכותל המערבי.
יש לכבד את קדושת המקום ואת ההלכה היהודית המחייבת אותנו כעם וכמדינה. אדוני השר, אני מבקש ממך שלא להשיב לי את התשובות הרשמיות שבטח כתבו לך. אני אשמח מאוד אם תשאיר בכיס את מה שהכינו לך – –
– – ותענה לנו תשובה קצרה אחת: אני מתחייב שהאבנים יושבו לאלתר לדרום הכותל – –
– – מאיפה שהן נלקחו, שיחזירו אותן.
זו צריכה להיות התשובה. נעשה עוול גדול, פגיעה חמורה בעם היהודי, במסורת היהודית, ברגשות של העם היהודי. המקום הזה הוא המקום הקדוש, ושם צריך להשאיר את כל האבנים כולן. תודה רבה.
945 מילים של אברהם בצלאל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.