קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. קודם עלה לכאן השר שלמה קרעי – לא יודעת אם הוא תכף יגיע – דיבר בצורה מזעזעת, גם השתלח בי באופן אישי, דיבר על הקול שלי. לא אכפת לי, אני באמת לא סופרת אותו, כן? אני לא סופרת אותו, שזה יהיה בפרוטוקול, שהוא יכול לדבר על הקול שלי כמה שהוא רוצה. אני אענה לו ואני אגיד לו בדיוק מה אני חושבת. אבל לא על עצמי, לי הוא באמת לא מזיז.
אני קודם כול רוצה לדבר – ואגב, ביקשתי הודעה אישית, היה עומס של הודעות – מובן, אבל בסוף אם שר מדבר אישית על חבר כנסת, אתה גם אמור לאשר את זה. אבל לא נורא, נתקדם.
כן, וקיבלתי, בסוף גם קיבלתי את המתווה שלך, אתה יודע. אבל בסוף הוא דיבר עליי באופן אישי, מתישהו – הוא לא דיבר על טלי. אז בסדר, לא משנה, קיבלנו את זה, אפשר להתקדם. אני רוצה רגע לדבר עליו ספציפית. בסוף הוא עמד כאן, והוא אמר על שוסטר: הוא מדושן עונג ואוכל אוכל אורגני, אוקיי? וגם: תבוא למושב ותראה מה זו פריפריה.
עכשיו, אני לא יודעת אם הוא יודע, כי שוסטר הוא לא מהמפלגה שלי, אבל כמעט כל אדם פה יודע ששוסטר הוא מקיבוץ מפלסים. ב-7 באוקטובר, כששלמה קרעי או נמנם במיטה או ישב במקום אחר, שוסטר כבר היה בקיבוץ, בחמ"ל, וניהל את הקרב – הקרב הקשה מאוד על קיבוץ מפלסים. מי שמכיר, יודע ש-51 נרצחים היו רק בעיקול מפלסים – וזה בזמן שהוא ישב בבית שלו, אכל ארוחת שבת, לא יודעת מה. זה מה שעשה שוסטר, וגם הבנים שלו. וטיפה צניעות, לבוא ולהגיד "מדושן עונג" – שילך להגיד את זה לאנשים בניר עוז, בכפר עזה, בבארי – הקיבוצניקים ששמרו על המדינה הזאת ושילמו על זה בחיים שלהם.
אני רוצה להגיד עוד משהו: עלה לכאן השר המשתלח – אגב, זה לא מפתיע, הוא הבן אדם היחיד שלא מקזזים, עובדה שרוב השולחן הזה ריק רוב הזמן, אבל הוא תמיד תקוע פה כי אף אחד אפילו לא מוכן לקזז אותו, כי אף אחד אפילו לא מדבר איתו. משתלח בי, כי אני מרגישה אחריות כאופוזיציה, ובא ואומר: אתם, האופוזיציה, לא עושים לילות לבנים. אז לא צריך ללכת יותר מדי רחוק כדי לבוא ולהגיד על האופוזיציה. בואו נדבר על החקיקה שהקואליציה מביאה כבר חודש.
אז השבוע, ביום שני, הם הביאו את החוק של כוורות הדבש – אין ספק, חוק דרמטי, משנה משמעות לאזרחי ישראל, כוורות הדבש. בשבוע שעבר הקואליציה הביאה עוד חוק דרמטי לאזרחי ישראל של סימני מסחר. אין ספק, זה יכול להשפיע בצורה רצינית על כל אזרח ואזרח, חוק סימני המסחר. אבל מה עם חוק של שירותי תעופה? מה איתו? גם הוא משנה. אז לפני שבאים ומתלוננים על אופוזיציה – מה אתם רוצים שאני אעשה כאופוזיציה? אתם לא מחוקקים כלום. כלום אתם לא מחוקקים.
בואו נדבר על שרה כאן – עזוב, אחת יותר גרועה מהשנייה, אבל נדבר על שרת התחבורה. פעם כל יום שני היו כאן חוקים של משרד התחבורה – כל יום שני. אורי מקלב, היום ראיתי אותו – זה נראה לי כמו פאטה מורגנה. ואללה, פעם הוא היה מגיע לפה כל שני ורביעי. אין משרד תחבורה, אין. קודם כול, עזבו שזה משרד התעופה, כי היא בין לאונג' לדיוטי פרי, אבל מה היא עושה, האישה הזאת, במה היא עובדת?
איפה השרה לאיכות הסביבה? בחיים לא היה כאן חוק של הגנת הסביבה – כלום, אפס, אין חקיקה לממשלה הגרועה הזאת. אני לא רוצה לדבר על המשרד לשוויון חברתי. פעם היו כאן חוקים למען אזרחי ישראל, היה עולה שר ומביא חקיקה ממשלתית. כל כך אין חקיקה ממשלתית, שמה שכן עולה פה זה חקיקה של ח"כים. ממתי ביום שני הייתה פה חקיקה פרטית? בחיים לא. הינה, את מסתכלת, שרן, כי את יודעת על מה אני מדברת. ימי שני היו כאן חקיקות ממשלתיות. אבל זו ממשלה שלא מסוגלת לעשות כלום, שהמקסימום שהיא מביאה לי זה כוורות דבש, סימני מסחר, שירותי תעופה.
עכשיו, לא שאני צריכה שתביאו לי את כל החוקים הנוראיים שלכם, אבל מה עם חוקים לטובת האזרחים? מה עם חוקים שמשנים, שמדברים על יוקר מחיה? הייתי פה ארבע שנים עם שר אוצר – כל יום שני רפורמה. בום – חיסכון לכל ילד; בום – מחיר למשתכן. כל יום שני רפורמה אמיתית למען אזרחי ישראל. מה אתם עושים? מה אתם עושים כל היום? מה אתם עושים? מתי עלה כאן חוק שעוזר לאזרחים? מתי הבאתם חוק שמסייע להקל על יוקר המחיה? הוא צורח על שוסטר שהולך עם חולצה על יוקר מחיה – בוא למושבים, בוא לפריפריה. הבן אדם משנת 1957 גדל בפריפריה. מה אתם עושים? מתי הגיע לפה שר אחד בשנה האחרונה, בשנתיים האלה, והביא חוק אחד שעוזר לאזרחים? ועוד לא דיברתי על השר הזה, שגם את החוקים שלו, של התקשורת, שהוא כבר מביא לוועדה, הוא לא מצליח לקדם.
אין, אני מסתכלת על עצמי, אני אומרת, הייתי פה ארבע שנים בקואליציה, הייתי כאן – עזבו את שר האוצר שהיה מביא פה כל שבוע חקיקה לטובת האזרחים; זה שר אוצר שלא הייתי נותנת לו לנהל את – לא נעים לי להגיד על הבת שלי, כי אני אפגע במנהלים. לא הייתי נותנת – מה אני יכולה לתת לו לנהל שלא יפגע במישהו, אני לא יודעת. אולי, לא יודעת, מחלקה בסופר, אבל לא נעים לי מראשי המחלקה בסופר. כלום לא הייתי נותנת לו לנהל. הוא לא מביא חוק אחד – אחד.
מתי עלה לפה שר האוצר של מדינת ישראל ואמר: זו רפורמה למען הציבור, כאן אני חוסך לאזרח? להפך, הוא לא ביטל את המיסוי על השתייה הממותקת, עשה נזק, נזק, הכי הרבה סוכרת במגזר החרדי והערבי, זה בכלל לא מעניין אותו. אין כאן שר אחד שעלה בשנתיים האחרונות – ותבדקו אותי – שהביא חוק אחד לטובת האזרחים פה. אני הלכתי לסופר לפני שבועיים, אני אוהבת ללכת לסופר, אני אוהבת לקנות בעצמי. לא אוהבת משלוחים, אני מפטפטת ליד הירקות עם האזרחים. תקשיב, אלי, ואללה, אפילו הייתי באושר עד בנתניה. לא עושה פרסומת, אבל זה סופר זול, אתה יודע את זה. אתה יודע את זה. תקשיב, מעולם הסופר לא היה לי כל כך יקר. מה זה, הייתי בהלם, ולא נעים לי, עשיתי פה פרסומת. לא משנה, אני גם קונה בעוד סופרים. אבל זה סופר זול, כולם יודעים את זה. והינה, אני אומרת לך – יקר.
מתי יבוא לפה שר אוצר ויביא בשורה במשהו, במשהו לאזרחים, להקל עליהם? אני אומרת לך, אם לי יקר – ואז כולם יגידו, אה, את חברת כנסת, יש לך משכורת – אז מה יגידו אנשים שאין להם? מה יגידו? איך יכול להיות שזו הממשלה עם הכי הרבה שרים ואין שום רפורמה אמיתית למען האזרחים שתעזור להם בכיס? אין להם כלום. כל היום אתם מתעסקים בחקיקה על חקיקה שאין לה שום משמעות, שום משמעות.
נכון, עוד חוק טוב, ובוודאי שהאופוזיציה לא תתנגד לחוק הזה של מישל, ברור שלא. אבל מתי היה כאן חוק שעוזר לאזרחים? מתי הבאתם כאן משהו? איך אף אחד מכם לא מצליח להביא – עכשיו, אני לא מדברת על הפרטיות, כי פרטיות מגיעות, פרטיות מגיעות לשנייה ולשלישית, עזבו את דעתי עליהן. גם החוק של מישל הוא חוק של חבר כנסת – – –
איזה, תקשיבי, אני פה שנתיים פלוס, בואי, אני גם מאוד מעריכה אותך. תקשיבי, את יודעת מה המזל שלי? אתה יודעת מה המזל שלי? שהיו לי ארבע שנים עם שר אוצר שכל בוקר קם לעבוד למען אזרחי ישראל. כל שבוע הביא רפורמות. הקמנו ועדת רפורמות בכנסת. גם עוד אלף שנה מהיום בצלאל לא יגיע ל-0.02 של כחלון. הינה, אני אומרת – עוד אלף שנים. שנתיים פלוס הוא שר אוצר – ח'יר לא ראינו ממנו. ככה אומרים אצלנו בטריפוליטאית, ח'יר, שום דבר טוב לא יצא מהשר הזה. שלא לדבר על מה שהוא עושה למשפחות החטופים, לזה אני צריכה נאום אחר של עשר דקות. לא ראיתי שר אוצר כזה גרוע, משותף עם חבורה שבאמת – כלום, שום רפורמה, שום בשורה – כלום. חבורה כזאת, באמת – אני מתביישת בשביל הכנסת הזאת שיש ממשלה כזאת. תודה.
1,246 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.