תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כיום אחים שכולים שאיבדו את היקר מכול זכאים רק לארבעה טיפולים ב"סיוע רגשי", קרי אלטרנטיבי, שהם מסובסדים בחוק, למשך 12 טיפולים בלבד; זאת, בשונה מהורים שכולים שזכאים ללמעלה מ-18 סוגי טיפולים ולסבסוד גבוה יותר.
אני רוצה לשאול:
1. מדוע קיים הפער?
2. האם בכוונתך להשוות את התנאים של האחים וההורים ביחס לסוגי ההכרה, משך הטיפולים והסבסוד שלהם? תודה.
כן. כן, אדוני. קודם כול, אני מברכת על כך שאתה רוצה לחוקק את זה. אני חושבת שזה ראוי. וגם ראוי שהטיפולים המוצעים יהיו בהיקף זהה – כפי שאתה הצבעת, באמת יש צורך זהה.
דבר נוסף שאני רוצה לשאול את אדוני: הוועדה הציבורית שהוקמה על ידי שר האוצר לפיצוי נפגעי טבח 7 באוקטובר סיימה את עבודתה ביולי; ההסכם אושר על ידי ועדת רווחה, ולמרות זאת, אני מבינה שייקח עוד כמה חודשים עד שהכסף יעבור.
פסח זה באפריל.
חלקם, כן. את זה המשפחה תקבל.
ברור, ברור.
מתי זה יושלם? זו השאלה.
153 מילים של קארין אלהרר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.