קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי שר הבריאות, יישר כוח על כל העשייה הגדולה שלך ושל מנכ"ל המשרד וכל הצוות, באמת יישר כוח גדול על הכול.
אני מציג בפני הכנסת את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה). זה לא סוד, אני מגיע מהשלטון המקומי, ממגוון תפקידים, והאחרון שבהם ראש עיר. יש עיוות בקריטריונים של ההנחות בארנונה. אומנם שר הפנים לא כאן, שר הבריאות יענה במקומו, אבל זה קשור גם למשרד הבריאות. אם יש בן משפחה שהוא נכה, ילד נכה או נער שהוא גר בתוך הדירה, בתוך התא המשפחתי הזה, הוא זכאי ל-33% הנחה במסגרת אותם קריטריונים שנקבעו אז בחוק ההסדרים. אבל אם חלילה יש שני ילדים או שלושה ילדים – ויש מקרים כאלה; אני כראש עיר זוכר שטיפלתי במקרים של ארבעה ילדים נכים במשפחה אחת – אז ה-33% האלה נשארים כאילו 33% גג. מהעיוות הזה באה הצעת החוק שלי, והצטרף אליי גם ידידי חבר הכנסת גפני, ובזמנו גם חבר הכנסת מקלב, שהיום הוא סגן שר ולכן מקומו נפקד בהצעת החוק, אבל גם לו יש חלק בעניין הזה. הצעת החוק אומרת שכל ילד שזכאי, שעומד בקריטריון של נכות לפי האחוזים שנקבעו כבר, יהיה זכאי להנחה, זאת אומרת הנחה שמצטרפת, אחד עם השני, אם זה קיים. זה עיוות אחד שקיים היום, ואת זה הצעת החוק שלי באה לפתור, בעזרת השם.
העיוות השני – כרגע לפי החוק אם הפך מישהו מבני המשפחה לנכה בגיל מאוחר יותר, אם אחד הילדים בגיל 18 ויום עבר תאונת דרכים, נהיה נכה וחוזר לביתו, אז הוא לא יכול לקבל את הזכאות, כי זה רק עד גיל 18. קביעת הנכות היא עד גיל 18. אז גם את הדבר הזה אנחנו מבקשים לתקן בתוך החקיקה. אני חושב שזו החובה שלנו לעשות את זה. זה לא צריך להיות תלוי לא בגיל – מתי זה הוכר – ובוודאי שכל ילד צריך, כי כל ילד כזה הוא אופרציה שלמה של הוצאות. כמו שמתחשבים בילד אחד, צריך להתחשב גם בילד השני. אני רואה בהצעת החוק הזאת הצעה חשובה מאוד.
אני רוצה לומר דבר נוסף. במסגרת הדיונים שלי לפני שזה עלה לוועדת שרים דיברתי עם שר הפנים – קודם כול, אני באמת מודה לו על האישור לקריאה הטרומית – ועלתה שאלת שיפוי, אם צריך שיפוי לרשויות או לא. מאחר שהצעת החוק שלי, אין בכוונתה לחייב את מתן ההנחות בארנונה, אני למעשה מכניס אותם לאותו מצב משפטי שלהם היום, כי היום כל ההנחות בארנונה, רובן, 99%, הן וולונטריות. הרשות יכולה, כמדיניות שלה, להחליט שהיא נותנת הנחות או לא נותנת הנחות. אם הרשות החליטה לתת הנחות, היא תיתן גם את התיקון הזה שאני מבקש. לכן כמו שאין שיפוי היום לעניין הזה, אין צורך בשיפוי גם אחר כך. לכן אני מבהיר שהצעת החוק שלי לא גוברת על הנוסח הקיים היום בעניין הזה שרשות מקומית מקבלת החלטה אם היא נותנת הנחות בכלל, כן או לא. ראוי לציין שרוב הרשויות, אולי אפשר לומר כל הרשויות, כן מעניקות את ההנחות האלה. זה חלק אינטגרלי מהחיים ומהעזרה למשפחות החלשות יותר.
לכן, אדוני, אני מבקש שהכנסת תאשר את זה היום בקריאה טרומית, וכמובן שנעשה את זה בהסכמה אל מול משרדי הפנים והאוצר.
אני מודה שוב לשר הפנים, מודה גם למשרד האוצר וכמובן – לוועדת השרים ולצוות לשכתי. אלה דברים קטנים, אך חשובים מאוד מאוד לערבות ההדדית, שלכל משפחה תהיה אותה הזדמנות כמו כולם, גם אם קרה ויש במשפחה הזאת נכה או שניים. אנחנו צריכים לסייע להם, ואת זה עושה הצעת החוק. תודה רבה, אדוני.
553 מילים של יעקב אשר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.